בלדווין הרביעי, מלך ירושלים

בלדווין הרביעי.
Baldwin IV of Jerusalem
	בלדווין הרביעי, לוחם בקרב קרב גזר. ציור מהמאה ה-13
לידה	1161; ירושלים, ממלכת ירושלים
פטירה	16 במרץ 1185 (בגיל 24 בערך); ירושלים, ממלכת ירושלים
מדינה	ממלכת ירושלים
מקום קבורה	ירושלים
שושלת בית אנז'ו-גאטינה
תואר	מלך ירושלים
אב	אמלריך הראשון, מלך ירושלים
אם	אגנס מקורטניי
	1174–1185; (כ־11 שנים)
	→ אמלריך הראשון, מלך ירושלים בלדווין החמישי, מלך ירושלים ←

בלדווין הרביעי מלך ירושלים (Baldwin IV of Jerusalem, ‏1161 – 16 במרץ 1185) ידוע בתור "המלך המצורע", היה מלך ממלכת ירושלים בשנים 1185-1174. בלדווין הרביעי מלך בדור האחרון של הממלכה הצלבנית והיה המלך האחרון המשמעותי של ממלכת ירושלים.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם מצור מגלה את סימני הצרעת הראשונים אצל בלדווין, ציור מצרפת, משנות ה-50 של המאה ה-13

בלדווין הרביעי נפטר ובלדווין החמישי מוכתר למלך ירושלים. כתב יד צרפתי מהמאה ה-13 — בלוויין הרביעי נפטר ובלדווין החמישי מוכתר למלך ירושלים. כת ביד צרפתי מהמאה ה-13

בולדווין נולד באמצע שנת 1161. הוריו היו אמלריק, אז הרוזן של יפו ואשקלון, ואגנס מקורטנאי. הסנדק של בולדווין היה דודו מצד אביו, המלך בולדווין השלישי, שהתלוצץ שמתנת ההטבלה שלו היא ממלכת ירושלים. המלך היה צעיר ונשוי לאחרונה, מה שגרם להצטרפות של אחיין להיראות בלתי סבירה; אולם בולדווין השלישי מת ללא ילדים בשנת 1163. אמלריק היה יורשו, אך אצילי הממלכה התנגדו בתוקף לאשתו של אמלריק, אגנס. בית המשפט אילץ את אמלריק להסכים לביטול נישואיו על רקע קרבה כדי להתקבל למלך. אמלריק הצליח לגרום לילדים שלו ושל אגנס, סיבילה ובולדווין, להכריז על חוקים למרות הביטול. בולדווין גדל ללא אם, שכן עד מהרה נישאה בשנית, ורק ראתה את בולדווין בהזדמנויות פומביות. הוא גם ראה רק לעתים רחוקות את אחותו, סיבילה, שגדלה במנזר הקדוש לזרוס על ידי דודתם איובטה. בגיל שש לבולדווין הייתה אם חורגת, מריה קומנה, שאיתה לא היה קרוב. המלכה הייתה אישה שאפתנית שכנראה ראתה בבולדווין מכשול בפני ילדיה שלה.

ממלכת ירושלים ונסיכויות צלבניות אחרות, אף שהוקפו במדינות מוסלמיות ערביות, נשלטו על ידי פרנקים, קתולים דוברי צרפתית שהגיעו לאגן הים התיכון ממערב אירופה ונותרו מערביים בתרבותם. אמלריק הבטיח שבולדווין, כיורש העצר של הממלכה, יקבל חינוך טוב. הנסיך בן התשע נשלח לגור עם ויליאם מצור, ארכיבישוף מתוחכם ומלומד שהיה מפורסם בשל לימודו. וויליאם שם לב שבניגוד לילדים אחרים במגרש המשחקים, בולדווין לא בכה כשצבטו אותו על ידי בני גילו. לאחר זמן מה התברר למורה כי בולדווין אינו יכול לחוש כאב בזרועו הימנית. המלך שכר ערבים לטפל בבולדווין וללמד אותו רכיבה על סוסים, מיומנות חיונית לאציל פרנקי. עם תחושה ביד אחת בלבד, בולדווין היה צריך ללמוד לשלוט בסוס בקרב באמצעות הברכיים שלו בלבד, ושולט ברכיבה למרות הנכות. היה חשד לצרעת, אך עדיין לא היו תסמינים נראים לעין והרופאים היססו לאבחן בגלל הסטיגמה שאיתה יתמודד הילד. אילו האבחנה התקבלה כשהיה ילד, ייתכן שבולדווין היה נדרש על פי חוק להיכנס למסדר לזרוס הקדוש, מסדר צבאי המורכב מאבירים ואנשי מלוכה הסובלים ממחלות.

כמתבגר, בולדווין היה נחוש ואופטימי לנוכח מחלתו. הוא ירש מאביו את מראו הטוב, מבנה גופו ואופן הליכתו והבעתו. בולדווין למד מהר, אבל הוא גמגם. הוא נהנה להקשיב לסיפורים ולשיעורי היסטוריה. המורה שלו, וויליאם, העיר על זיכרונו המצוין של בולדווין, וקבע שהוא לא שכח לא טוב לב ולא קלות שעשו לו אחרים.

אמלריק ניסה לגרום לסיבילה להינשא לרוזן הצרפתי סטפן הראשון מסנצ'ר, שישלוט בממלכה כעוצר מטעמו של בולדווין אם אמלריק ימות מוקדם. כאשר רופאים הודיעו לו שבולדווין עלול לפתח צרעת, ייתכן שאמלריק התחיל לפנטז שסיבילה וסטיבן יהיו מלכים במקום בולדווין. ביוני 1174 מת אמרליק מדיזנטריה. הוא מת ב-11 ביולי והותיר אחריו יורש קטין, כפי שחשש שיקרה.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמצורע לא אמור היה בלדווין הרביעי למלוך זמן רב ולהעמיד יורשים, עובדה שתרמה להיווצרות תככים ומחלוקות פוליטיות בחצר המלוכה באשר לזהות היורש. מונו לו שני עוצרים, הראשון שבהם היה מילו מפלנסי, לורד מונראל ושליט נסיכות עבר הירדן והשני היה רמון השלישי מטריפולי.

על אף מחלתו התמודד בלדווין הרביעי בגבורה מול צבאו של צלאח א-דין, ואף ניצח בארבעה קרבות. לקרב האחרון שלו בקרק נישא המלך על גבי אלונקה.

בהגיעו לפרקו, יצא בלדווין הרביעי למסע פלישה לדמשק ולבקעה שבלבנון, ותכנן מתקפה על בסיס הכוח של צלאח א-דין במצרים. בנובמבר 1177 הביסו בלדווין ורנו משטיון את כוחות צלאח א-דין בקרב גזר. בשנת 1179 בשעה שהוביל פשיטה לשם שוד בקר באזור הבניאס, הופתע על ידי כוחות צלאח א-דין במקום ובקושי הצליח לחמוק מן הקרב. באותה שנה הוביל פלישה לעבר מארג' עיון, אך צבאו נלכד בידי הכוח העיקרי של צלאח א-דין. המלך, שבשל מחלתו לא יכול היה לרדת מסוסו ללא עזרה, הופל מעל הסוס והיה צריך להתפנות משדה הקרב על גבו של אביר אחר.

בלדווין וגי דה ליזיניאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1180 השיא בלדווין את אחותו סיביל לגי דה ליזיניאן. גי נקשר בעבר לרנו משטיון, שניצל עתה את אחיזתו בכָּרָךּ כדי לפשוט על שיירות המסחר הנעות בין מצרים לדמשק. לאחר שצלאח א-דין הגיב בתגמול על פשיטות אלה מינה בלדווין, עתה כבר עיוור וחסר יכולת ללכת בגלל מחלתו הקשה, את גי דה ליזיניאן לעוצר המלוכה. אך ב-1183, כאשר יצא בלדווין להסיר מצור שצלאח א-דין הטיל על כרך, סירב גי ללחום נגד צבאות המוסלמים ואלה נסוגו ללא הפרעה. כתוצאה מכך הדיח בלדווין את גי מתפקידו כעוצר.

מלוכה משותפת עם בלדווין החמישי ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולדווין מינה כיורשו את אחיינו בן החמש, בנה של סיבילה, בתמיכת רבים מן הברונים בממלכה. הילד הוכתר בשנת 1183 כשליט לצד בלדווין הרביעי, ושמו נקבע כבלדווין החמישי.

בראשית 1184 ניסה בלדווין לבטל את נישואי סיבילה אחותו לגי דה ליזיניאן, אך נכשל. מסעות המלחמה האחרונים ומאבקי חצר המלכות החלישו את בלדווין הרביעי מאוד. הוא נפטר בירושלים באביב 1185 ממחלת הצרעת^[1]^[2]. כצפוי, ירש בלדווין החמישי את דודו, ורמון השלישי, רוזן טריפולי שימש כעוצר.

דמותו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא גולם על ידי אדוארד נורטון בסרט ממלכת גן עדן משנת 2005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985.

Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
Christopher Tyerman. God's war: a New History of The Crusades. Harvard University Press, 2006
David Abulafia. Frederick II: a Medieval Emperor. Oxford University Press US, 1992 ISBN 0195080408

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בלדווין הרביעי, מלך ירושלים בוויקישיתוף

בלדווין הרביעי, מלך ירושלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Bernard Hamilton. (2005). The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem. Cambridge University Press. p.198. ISBN 978-0521017473
^ ‏King Baldwin IV Of Jerusalem; True Grit: Courage, determination helped him triumph over enemies and illness - באתר www.investors.com ‏(29/9/2005).

הקודם: אמלריך הראשון	מלך ממלכת ירושלים 1174-1185	הבא: בלדווין החמישי

[1] Bernard Hamilton. (2005). The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem. Cambridge University Press. p.198. ISBN 978-0521017473

[2] ‏King Baldwin IV Of Jerusalem; True Grit: Courage, determination helped him triumph over enemies and illness - באתר www.investors.com ‏(29/9/2005).

[1]

[2]