בול אישור הובלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איטליה 1928
לוב, 1942, הבול הודפס אך לא הונפק

בול אישור הובלה הוא בול דואר שהונפק לראשונה על ידי איטליה בשנת 1928. מטרתו הייתה לשמש כבול מס דואר שנועד לאפשר משלוח מכתבים על ידי ארגונים פרטיים שהתחרו במונופול של הדואר הממלכתי. בולים מסוג "אישור הובלה" הונפקו רק על ידי איטליה והישויות המנפיקות שהושפעו על ידה.

הרקע להנפקת הבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-19, בעקבות התפתחות שירותי הדואר הממלכתיים, גדל באופן משמעותי מספר דברי הדואר שנשלחו על ידי הציבור. בערים הגדולות של איטליה הוקמו בתקופה זו סוכנויות פרטיות, אשר פעלו במתכונת של שירות שליחים והתחרו בשירות הדואר הממלכתי. מצב זה היה לצנינים בעיני שלטונות המדינה, אשר ניצלו את שירות הדואר הממלכתי כמקור הכנסה לאוצר המדינה ונפגעו מן התחרות.

בשנת 1913 נחקק באיטליה חוק אשר חייב את הסוכנויות הפרטיות לקבל רישיון לפעילותן ולשלם לאוצר המדינה סכום קבוע עבור כל פריט דואר שהעבירו ליעדו. החוק גם הגביל את מתכונת פעילותן של הסוכנויות הפרטיות, ואסר עליהן להפעיל בתי דואר ומרכזי המיון. הדרך היחידה בה הותר להן לפעול הייתה במתכונת של שירות שליחים, כלומר הובלה ישירה של דבר דואר מן השולח אל הנמען.

למרות המגבלות האלו פרחו עסקיהן של הסוכנויות הפרטיות, אשר סיפקו שירות מהיר, אמין וזמין הרבה יותר מזה שהציע הדואר הממלכתי. בשנת 1923 החל גם הדואר הממלכתי בעצמו להשתמש בשירותיהן של הסוכנויות הפרטיות על מנת להעביר במהירות את המברקים ואת מכתבי האקספרס מבתי הדואר אל הנמענים.

השינוי המהותי באופן פעילותן של הסוכנויות הפרטיות התרחש בשנת 1928, כאשר הותר להן על פי חוק להפעיל שירות מיון והפצה מלא, בדומה לזה שהופעל על ידי הדואר הממלכתי. היתר זה אפשר להן להתחרות מול הדואר על משלוחי הדואר הכמותי של הבנקים, חברות הביטוח, והחברות המסחריות הגדולות.

בתמורה להיתר זה נדרשו הסוכנויות הפרטיות להדביק על כל מכתב שהעבירו בול מס דואר מיוחד שנועד לפצות את הדואר הממלכתי על אובדן ההכנסה שנגרם לו. הבול לא שילם את דמי המשלוח עצמם, אותם נדרש השולח לשלם לסוכנויות הפרטיות בדרכים אחרות.

האם מדובר בבול דואר או בבול הכנסה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב הבולאים הייתה בעבר מחלוקת באשר למהותו של בול אישור ההובלה. אלו אשר שללו את מעמדו כבול דואר הדגישו את העובדה כי הבול לא נועד לשלם את דמי המשלוח, אלא את המס שהושת על שירותיהן של הסוכנויות הפרטיות. לפיכך, טענו השוללים, יש לראות בו בול הכנסה ותו לא. המחייבים, לעומת זאת, הסכימו כי הבול נועד לשלם את המס ולא את דמי המשלוח, אולם הדגישו את העובדה שללא תשלום המס לא ניתן היה כלל להעביר את המכתב ליעדו. לטענתם יש לראות בבול אישור ההובלה סוג של בול מס דואר.

הוויכוח הוכרע לטובת המחייבים, וכיום מקובל על כולם כי אכן מדובר בבול דואר מסוג בול מס דואר[1].

הנפקת בולי אישור הובלה באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול אישור הובלה הונפק לראשונה באיטליה בשנת 1928, ו ערכו הנקוב היה 10 סנטים[2]. בשנת 1930 הודפס בול נוסף, גם הוא בערך נקוב של 10 סנטים, אשר שימש (בתוספת הדפס רכב), גם במושבות איטליה השונות[2].

בשנת 1945, בתום מלחמת העולם השנייה, הונפקו מעת לעת בולים נוספים בעלי ערכים נקובים שונים. הבול האחרון מסוג בול אישור הובלה הונפק ביום 24 בספטמבר 1990, וערכו הנקוב היה 370 לירטות[2].

הטריטוריה החופשית של טריאסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריטוריה החופשית של טריאסטה, אשר הייתה בעלת מעמד עצמאי בין השנים 1947 עד 1954, הנפיקה במהלך שנים אלו חמישה בולי אישור הובלה בערכים נקובים משתנים[3]. בולים אלו שיקפו את האינפלציה הגבוהה שהייתה באותה עת. הבול הראשון הונפק ביום 1 באוקטובר 1947 בערך נקוב של לירטה אחת, והבול החמישי הונפק ביום 4 בפברואר 1952 בערך נקוב של 20 לירטות[3].

הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת הבובות של בניטו מוסוליני, אשר הקימה בשנת 1943 את הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית בחסות גרמניה הנאצית, הנפיקה בשנת 1944 בול אישור הובלה על ידי הוספת הדפס רכב[4]. בול זה הודפס בבית דפוס בעיר רומא. קיימים בולים נוספים שהודפסו בוורונה ובטורינו, אולם אלו לא נכנסו לשימוש מעולם[5].

הנפקת בולי אישור הובלה במושבות איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העקרונות שגובשו על ידי הדואר האיטלקי הופעלו גם בשטחים שהושפעו על ידי איטליה, ובכלל זה גם הנפקתם של בולי אישור הובלה. מרבית הבולים האלו הונפקו בתקופה שעד תום מלחמת העולם השנייה, והתבססו על הבול האיטלקי שהונפק בשנת 1930 בתוספת הדפס רכב עם שם הישות המנפיקה.

לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוב תחת שלטון איטליה הנפיקה לראשונה בול אישור הובלה ביום 11 במאי 1929[6]. בול נוסף הונפק בחודש מאי 1941[6]. שני הבולים הוכנו על ידי הוספת הדפס רכב על בולים איטלקיים.

בשנת 1942 הודפס בלוב בול אישור הובלה נוסף בעל עיצוב חדש, אולם הוא לא הונפק מעולם[6]. הבריטים ניצחו בקרב אל עלמיין וכבשו את לוב מידי האיטלקים בטרם הספיקו להכניס את הבול הזה לשימוש.

טריפוליטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריפוליטניה הנפיקה בול אישור הובלה אחד בלבד בחודש מרץ 1931[7].

אריתריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריתריאה הנפיקה בול אישור הובלה אחד בלבד בשנת 1939[8].

סומליה האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומליה האיטלקית הנפיקה בול אישור הובלה אחד בלבד בשנת 939.[9]. הבול הודפס פעם נוספת בשנת 1941, אולם בולי ההדפסה השנייה לא הונפקו. ניתן להבדיל בין שתי ההדפסות על ידי מבט על צדו האחורי של הבול. בשנת 1939 הודפסו הבולים על נייר עם דבק צהבהב, ואילו בשנת 1941 הודפסו הבולים על נייר עם דבק לבן[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרש הקטן - דוגמה מראשית המאה ה-19 להטלת אגרה על הובלת דואר על יד גורמים פרטיים בסרדיניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • James Mackay, Concessional letter and parcel stamps, The Guinness Book of Stamps, 1988, p. 146

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבול מוכר על ידי כל הקטלוגים המובילים
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 3, p. 1375
  3. ^ 3.0 3.1 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 3, p. 1389
  4. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 3, p. 1378
  5. ^ הדפסי הרכב של הרפובליקה הסוציאליסטית האיטלקית.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 4, p. 621
  7. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 6, p. 912
  8. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 2, p. 1138
  9. ^ 9.0 9.1 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 6, p. 278