בועז טל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בועז טל
בועז טל
בועז טל
לידה 1952
פטירה 7 באפריל 2012 (בגיל 60 בערך)
לאום ישראלי
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 באפריל 2012 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום
http://www.boaztal.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בועז טל (19527 באפריל 2012) היה צלם, אוצר ומרצה ישראלי.

בועז טל היה צלם-אמן, אוצר ומרצה בכיר. כצלם זכה טל להכרה והשפעה בתחום הצילום בישראל מתחילת שנות ה-80. הנושא המרכזי בגוף עבודותיו לאורך 30 שנות יצירתו היה זהויות במשפחה וצילומיו התקיימו בסביבה הביתית. הוא בחן את זהותו, מגדרו, תפקידיהם החברתיים של ה"אישה" וה"גבר" ויחסי הורים-ילדים. בנוסף, עסק טל בנורמות ובתפיסות לגבי הגוף האנושי בחברה והשפעתו של סרטן השד על הגוף ועל הייצוג שלו מול החברה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל היה בנה של הציירת שולה טל (1919-2005), שנמנתה על מייסדי כפר האמנים עין-הוד והייתה חברת קבוצת העשרה (1960-1951). שולה טל למדה אמנות וציור בפריז בשנות החמישים, עבודותיה התאפיינו בקו פיגורטיבי, שהציע אלטרנטיבה לאמנות המופשטת וניסח קו אמנותי בעל סממנים מקומיים ישראלים. השפעתה ניכרת על יצירתו של בנה[1]. טל התמקד בצילום אישי של משפחתו וקרוביו ובייחוד של אשתו, זהבה. דמותה המצולמת של זהבה טל הייתה תמיד חלק מהותי ביצירתו של בעלה והייתה המוזה המרכזית עבורו. זהבה טל כך העיד טל לאורך השנים, הייתה המבקרת המשמעותית, הנוקבת והנחרצת ביותר של יצירותיו[2], היא נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2006.

בנוסף, צילם טל קרובים נוספים, ביניהם, שלוש בנותיו, הוריו וחברים[3]. הצילומים המשפחתיים של טל אינם תיעוד של רגעים משפחתיים מקוריים אלא בנייה של סצינות מבוימות של חיי משפחה בורגניים ישראליים[4]. בחלק מסדרות הצילומים של טל כל בני המשפחה מופיעים בערום ביחד דבר שגרר גם ביקורת[5]. הצעירה מבין שלוש בנותיו של טל, נופר, הייתה חולה במחלה גנטית נדירה. המחלה פגעה בכל מערכות הגוף והייתה מוקד לטיפול אינטנסיבי ויומיומי של בני המשפחה. עובדה זו מאירה פן נוסף בעיסוקו של טל בגוף החולה, הפגום והלא-מושלם.

במהלך השנים, טל הציג ביותר מ-200 תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בישראל ומחוצה לה. יצירותיו פורסמו ביותר מ-70 קטלוגים ועבודותיו מצויות באוספים מוזיאליים ופרטיים[6] כדוגמת אוסף משרד החוץ, מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, המוזיאון היהודי בניו-יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בסן-פרנסיסקו, המוזיאון הבינלאומי לצילום רוצ'סטר בניו-יורק, המוזיאון לאמנות ביוסטון טקסס, המרכז לצילום יצירתי טוסון באריזונה, הספרייה הלאומית בפריז, מוזיאון לודוויג בקלן גרמניה, המוזיאון הלאומי לצילום בקופנהגן דנמרק, מוזיאון לאמנות הצילום אודנסה בדנמרק, מוזיאון הצילום שארלרואה בבלגיה, המוזיאון לאמנות הצילום קיוסאטו ביפן ובאוספים פרטיים רבים.

טל, בוגר תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת חיפה (1977), שנה לאחר מכן למד במדרשה למורים לציור ובשנת 1982 סיים תואר נוסף בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיו למד צילום ואמנות ב"מדרשה לאמנות" ברמת השרון. בשנת 2000 סיים לימודי דוקטורט בצילום ואמנות אוניברסיטת ניו יורק, ארצות הברית[7] ואוניברסיטת דרבי, אנגליה. עבודת המחקר לדוקטורט, והמחקר החזותי של טל עסק בייצוגים של סרטן השד בצילום[8].הוא מצא כי מעבר לפחד המיסטי מפני המחלה ומה שקשור בה, אחר כריתת השד קיימת פגיעה פסיכולוגית. טל שאף להרחיב את מאגר הדימויים החזותיים להם הורגלנו של אישה ו"נשיות", ולכלול בתוכו גם דימויים של נשים כרותות שד כדי שהצופה לא יחווה זאת כאנומליה ונושא סרטן השד ייכלל בשיח[9].

טל היה פרופסור לצילום. במהלך השנים כיהן כראש המחלקה לצילום ומרצה במכללת ויצו חיפה, כראש המחלקה לצילום במדרשה לאמנות בית ברל, כמפקח ארצי מטעם המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע, וכדיקאן בית הספר לעיצוב, במכון טכנולוגי חולון.[10] במהלך כהונתו במכון הטכנולוגי בחולון הקים בין שאר פעילויותיו את גלריית ויטרינה[11] ופתח את התוכנית לתואר שני ללימודי עיצוב ואמנות.

עבודתו של טל זיכתה אותו במשך השנים בפרסים ובמלגות ממוסדות וקרנות בארץ, ביניהן מלגה מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל 1992; פרס אנריקה קבלין לצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים 1992; מלגת מחקר באמנות, משרד החינוך והתרבות1992; פרס השלמת ביצוע עבודה באמנויות פלסטיות, משרד החינוך והתרבות 1992; מלגה מטעם משרד החינוך והתרבות 1997; מלגת מחקר מטעם הקרן למחקר של בית ברל 1999; מלגת שהייה ב"סיטה", פריז 2000; מלגה מטעם מועצת הפיס לאמנות 2003; מלגה מטעם הסניף הישראלי של אונסקו, משרד החינוך והתרבות 2003; ובשנת 2008 זכה בפרס שר התרבות והספורט לאמנות ועיצוב. בין שאר תפקידיו בארץ היה חבר בוועדת שיפוט מלגות מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנות ומלגות לתואר שני וחבר ועדת שיפוט לפרס עידוד היצירה באמנות מטעם משרד המדע, התרבות והספורט.

ב-7 באפריל 2012, נפטר בועז טל לאחר מחלה קשה ונקבר לצד זהבה טל בבית העלמין בעין הוד.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טל היה פורץ דרך ומוביל בתחומו בשל בחירתו לעסוק בנושאים מורכבים ופחות מקובלים לתקופה, כמו מגדר וחילופי תפקידים ומינים, הגוף העירום שאינו מושלם תוך יצירת מודל של "אנטי-יופי" ושימוש בנושאים ואובייקטים אישיים ופרטיים כחלק מיצירת האמנות. בצילומיו השתמש לרוב בסביבה הביתית ובבני המשפחה הקרובה[12] כאובייקטים ובכך יצר עבודות בעלות מטען אלגורי הבוחן מחדש ובצורה מורכבת זהויות מגדריות ותרבותיות. הסצנות המבוימות של טל ובני משפחתו בסביבתם הביתית קשורות קשר הדוק למופתים קלאסיים של יופי בציור ובמיתוסים תרבותיים שונים, אך גם שואבות מתולדות הצילום והקולנוע, ומקיימות דיאלוג מתמשך עם האיקונוגרפיה והסימבוליזם הדתי.

חלק מרכזי ביצירתו של טל נע סביב הקשר ההדוק והסימביוטי בינו לבין אשתו זהבה. זהבה טל הייתה מקור השראה, שותפה פעילה בתהליך היצירה של טל, הייתה מודל הצילום המועדף עליו[13] ומרכזן של סדרות רבות של תצלומי דיוקנאות לבד, בזוג ועם בני המשפחה. הקשר הסימביוטי בין טל לבת זוגו אפשר חציית גבולות ונגיעה בנושאי טאבו. תפקידה של זהבה טל כ"אשת האמן" היה מרכזי מאוד בחייה[14]. זהבה טל נפטרה בשנת 2006 ממחלת הסרטן. חודשים מעטים לפני פטירתה כתבה זהבה טל טקסט המופיע בקטלוג התערוכה "הריפוי של ט": "הגוף הוא היש הממשי, הוודאי, היחידי. הוא מקור השמחה והעונג, הוא מקור הסבל והכאב, הוא מאפשר לנו את כל הקיום. למרות זאת יש לנו נטייה להחביאו, להתעלם מנוכחותו, להסתירו בכסות." דבריה של זהבה טל יכולים להאיר, ולו במעט, את מקומו של הגוף ביצירותיו של בועז טל. בנוסף לאשתו, צילם טל גם בני משפחה נוספים - שלוש בנותיו, הוריו וחברים שהסכימו להצטלם[15]. הצילומים המשפחתיים של טל אינם תיעוד של רגעים משפחתיים "אמיתיים" אלא בנייה של סצינות מבוימות של חיי משפחה בורגניים ישראליים[16]. בחלק מסדרות הצילומים של טל כל בני המשפחה מופיעים בערום ביחד דבר שגרר גם ביקורת[17].

בין תערוכותיו הבולטות בארץ נמנות: "מתווה לגבר ואישה" במוזיאון ישראל (1987), "אלגוריה/אלגרו נון טרופו" במוזיאון תל אביב לאמנות (2001), הריפוי של ט' בגלריית גורדון (2006) ו"בועזהבה" בגלריה האוניברסיטאית באוני' תל אביב (2009).

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - "במעגל האור הפנימי", הביתן לאמנות, פארק הירקון, תל אביב.
  • 1986 - גלריה ליכטבליק, קלן, גרמניה.
  • 1987 - "מתווה לגבר ואישה", מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 1989 - המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון.
  • 1993 - בית הצילום, פראג, הרפובליקה הצ'כית.
  • 1993 - "פוטופיש", אדינבורו, סקוטלנד.
  • 1994 - גלריה פוסטה, קטוביץ, פולין.
  • 1994 - גלריה ביאלה, לובלין, פולין.
  • 1994 - "אמנות-מקלט", מקלט 1024, תל אביב.
  • 1995 - מוזיאון פינקוטקה דה אסטדו, סאן פאולו, ברזיל.
  • 1995 - (RIT) גלריה לצילום, המרכז הטכנולוגי ברוצ'סטר, ניו יורק.
  • 1995 - (TSOA) גלריית המרכז לצילום, המחלקה לצילום, אוניברסיטת ניו יורק.
  • 1996 - "יחסים מורכבים", המוזיאון האוניברסיטאי, מדלין, קולומביה.
  • 1997 - "אלגוריה", אימאג'- מרכז לצילום, ארהוס, דנמרק.
  • 1997 - "מחשש לפגיעה- עבודות חדשות", כברי גלריה לאמנות ישראלית, קיבוץ כברי, תערוכת יחיד.
  • 1997 - "אירועי המקלט הפתוח", תל אביב.
  • 1999 - II אלגוריה, סדנאות האמנים הבינלאומיים, דיסלדורף, גרמניה.
  • 1999 - "מבט אל סרטן השד", הסטודיו, רעננה.
  • 2001 - "אלגוריה/אלגרו נון טרופו", מוזיאון תל אביב לאמנות.
  • 2002 - "אלגוריה/אלגרו נון טרופו", ארמון האמנויות, ברטיסלאבה, סלובקיה.
  • 2003 - "בועז טל/עבודות", גלריה מסטנה, ליובליאנה, סלובניה.
  • 2003 - "בועז טל/ עבודות", גלריה ליקובניך, אוסז'יק, סלובניה.
  • 2003 - "בועז טל/צילומים", גלריה דבורי, זאגרב, קרואטיה.
  • 2003 - "בועז טל/ישראל", מוזיאון פוטוקונסט, אודנסה, דנמרק.
  • 2004 - וילה צילמונטנה, רומא, איטליה.
  • 2004 - ספליט, קרואטיה.
  • 2005 - אחדות הניגודים, המוזיאון לאמנות חדשה, פארנו, אסטוניה.
  • 2005 - אחדות הניגודים, המרכז לאמנות חדשה, טאלין, אסטוניה.
  • אלגוריה, גלריה לוקה, המרכז למולטימדיה פולה, קרואטיה.
  • 2006 - ישראל, גלריה קורטל, רייקה, קרואטיה.
  • 2006 - Dulente Deut, גלריה ימאגולוסיס- פורטו, פורטוגל
  • 2006 - הריפוי של ט', גלריה גורדון, תל אביב.
  • 2009 - "בועזהבה" הגלריה האוניברסיטאית של תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.

מבחר תערוכות קבוצתיות משנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - פחד יופי וזקנה, משכן לאמנות טאלין אסטוניה
  • 2005 - אין פרחים שחורים, תערוכה לזכרו של ט. כרמי, גלריית בית הספר מוסררה
  • 2005 - מים תשוקה ואהבה, המוזיאון לאמנות חדשה, פרנו, אסטוניה
  • 2005 - געגועים לפריז, הגלריה לאמנות עין הוד, עין הוד
  • 2005 - תרבות והמשכיות, המוזיאון היהודי, ניו-יורק
  • 2005 - צלמים ישראלים מצלמים את עצמם מצלמים, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, אוניברסיטת תל אביב
  • 2005 - פרט, גלריה גורדון, תל אביב
  • 2006 - לטרנה מגיקה: אור מטאפיזי בצילום ישראלי, מוזיאון בת-ים לאמנות
  • 2006 - משפחה על העדשה, אוניברסיטת חיפה
  • 2007 - רגעים שנלכדו, הגלריה החדשה לאמנות, קריית-טבעון
  • 2007 - תערוכה, גלריית עין-הוד
  • 2007 - Ants 10 הומאג' לכיסא של ג'קובסון, ספאדה, תל אביב
  • 2007 - Family Files מוזיאון היהודי במינכן, גרמניה
  • 2008 - גופי-עצמי: אמנות בישראל, 1978-1968, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2008 - צ'ק פוסט: שנות ה-80 באמנות ישראל, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2008 - סטילס 07–08, אורנים מכון לאמנות
  • 2008 - תעודת זהות, גלריית עין הוד
  • 2008 - צילום דיגיטלי באמצעות הסלולר, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן
  • 2009 - טבע דומם, גלריה דנון, תל אביב
  • 2009 - כל ישראל חברים, הגלריה החברתית, מוסררה, ירושלים.

מבחר פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - מלגת השתלמות קרן אמריקה-ישראל
  • 1992 - פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1992 - פרס השלמת ביצוע עבודה באמנויות פלסטיות, משרד החינוך והתרבות
  • 1992 - מלגת מחקר באמנות, משרד החינוך והתרבות
  • 1997 - מלגה מטעם משרד החינוך והתרבות
  • 1999 - מלגת מחקר מטעם הקרן למחקר של בית ברל
  • 2000 - מלגת שהיה ב"סיטה", פריז
  • 2003 - מלגה מטעם הסניף הישראלי של אונסק"ו, משרד החינוך והתרבות
  • 2008 - פרס שרת התרבות והספורט, משרד המדע, תרבות וספורט.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 - בועז טל, מתוה לגבר ואשה, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2001 - בועז טל, אלגוריה/ אלגרו נון טרופו, עבודות 1987–2001, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2006 - בועז טל, הריפוי של ט', גלריה גורדון, תל אביב
  • 2009 - בועז טל, בועזהבה, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב.

מאמרים שפרסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לימדנו אותם לראות", עיתון קמרה אובסקורה, תל אביב: קמרה אובסקורה 1997
  • הקדמה לתערוכה - עוז אלמוג, עין הוד: מוזיאון ינקו דאדא, 1997
  • הקדמה לקטלוג תערוכה - ראובן קופרמן, עין הוד:מוזיאון ינקו דאדא, 1997
  • "מדוע הצילום לא שינה את חיינו", ישראל 1948–1998, קטלוג, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות 1998
  • "המסע אל תחום סרטן השד", במבט ישיר, קטלוג תערוכה, וינה: המוזיאון היהודי, 1998
  • הכל התחיל בשיחה עם רפי לביא, סטודיו מגזין לאמנות גיליון 124, תל אביב: קרן חבצלת 2001
  • הגיגים בסיום שנה, קטלוג בוגרים, חולון: המכון האקדמי טכנולוגי חולון 2002
  • אלגוריהIII, סלובניה: המוזיאון העירוני לובליאנה 2003
  • לעת עתה (לא כרוך), קטלוג בוגרים, חולון: המכון האקדמי טכנולוגי חולון, 2003
  • משקיף במקרה, יציאה, קטלוג בוגרים, חולון: המכון האקדמי טכנולוגי חולון 2003
  • על רשמים ומושגים, מיזוגים, קטלוג תערוכה דרור גולדברג, עין הוד: מוזיאון ינקו דאדא 2004.

הוראה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 ואילך - מרצה לצילום במדרשה, בית ספר לאמנות, מכללת בית ברל
  • 1982 ואילך - מרצה לצילום, בית הספר לעיצוב, מכון אקדמי טכנולוגי, חולון
  • 1994-1992 - מפקח על הוראת הצילום מטעם המכון להכשרה טכנולוגית
  • 1997-1985 - ראש המחלקה לצילום במדרשה, בית ספר לאמנות, מכללת בית ברל
  • 1996-1990 - ראש המחלקה לצילום ולווידאו, המכללה לעיצוב ע"ש נרי בלומפילד, ויצו חיפה
  • 2004-2001 - דיקן בית הספר לעיצוב, מכון אקדמי טכנולוגי, חולון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הרשמי של האמן, בועז טל
  2. ^ יהב, גליה וערמון אלי אזולאי, הלך לעולמו האמן בועז טל, הארץ 2012
  3. ^ גילרמן, דנה, מתה המוזה של בועז טל , וואלה! תרבות, 2006
  4. ^ יהב, גליה, זוכרים את בועז טל, כוחו של האין, הארץ, 2012
  5. ^ שמיר, טלי, הכל נשאר במשפחה, גלובס
  6. ^ עין הוד כפר האמנים, האתר הרשמי של עין הוד(הקישור אינו פעיל)
  7. ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, museum.imj.org.il
  8. ^ "ביוגרפיה - Boaz Tal, Photographer, בועז טל, צלם". Boaz Tal, Photographer, בועז טל, צלם (בעברית). בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  9. ^ טל, בועז, במבט ישיר, מוזיאון תל אביב לאמנות,1998
  10. ^ "בועז טל - כפר האמנים עין הוד". כפר האמנים עין הוד (בעברית). 24 ביולי 2013. אורכב מ-המקור ב-2018-01-04. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  11. ^ אתר רשמיHIT מכון טכנולוגי חולון
  12. ^ ואן אסן, יעל אילת, הומאז' בועז טל, ויטרינה גלריה לאמנות, חולון, 2012
  13. ^ "הלך לעולמו האמן בועז טל". הארץ (בעברית). 8 באפריל 2012. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  14. ^ גילרמן, דנה, ודאות מצולמת, גלריה הארץ, 2006
  15. ^ "מתה המוזה של בועז טל - וואלה! תרבות". וואלה! תרבות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  16. ^ ""זוכרים את בועז טל": כוחו של האין". הארץ (בעברית). 18 ביוני 2012. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  17. ^ טלי שמיר, הכל נשאר במשפחה, Globes