בועז עברון

בועז עברון
	אין תמונה חופשית
לידה	6 ביוני 1927; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	15 בספטמבר 2018 (בגיל 91)
מקום קבורה	בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; הגימנסיה העברית "הרצליה" ;
תקופת הפעילות	1954–2018 (כ־64 שנים)
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב, הארץ
צאצאים	גלעד עברון

בועז עברון (6 ביוני 1927 – 15 בספטמבר 2018) היה עיתונאי, סופר, פובליציסט ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברון נולד בירושלים בשם בועז המבורגר לדוד ולשרה המבורגר, נכדתו של יואל משה סלומון. אחיו הצעיר הוא פרופסור יאיר עברון. בהיותו בן שנתיים, עברה המשפחה לתל אביב, ועברון סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה. בעת היותו בן 16 נחשף לראשונה לאתוס הילידי של יונתן רטוש והתנועה ה"כנענית"^[1].

ב-1944 הצטרף לשורות "ההגנה" ולמשטרת היישובים העבריים, והוצב לשמירה בקיבוץ ניר דוד^[1].

ב-1946 החל בלימודי היסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ובמהלכם, על רקע פעולות הדיכוי של השלטונות הבריטים לאחר פיצוץ מלון המלך דוד, נטש את "ההגנה", והצטרף כעבור כשנה ללח"י. באותה שנה נסע ללמוד בארצות הברית, והיה פעיל בסניף לח"י שם, עד לפירוקו^[1].

פעילותו הפוליטית והעיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1951 שב ארצה, והיה חבר התנועה ה"כנענית" למשך כחודשיים-שלושה, עד שפרש ממנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים. ב-1954 החל לעבוד בעיתון "הארץ".

ב-1956, על רקע מלחמת סיני, היה, לצד אורי אבנרי, נתן ילין-מור ואחרים, ממקימי קבוצת הפעולה השמית (שבתחילה דבק בה השם "מחתרת קפה הרלינגר", על שם בית הקפה בו נפגשו חבריה), תנועה רעיונית שדגלה בהשתלבות מדינית של מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות ב"מרחב השמי". ב-1958 פרסמה התנועה מניפסט בן למעלה ממאה סעיפים המסכם את תפיסת עולמה בשם "המנשר העברי - עקרונות הפעולה השמית". התנועה האמינה כי במרחב המזרח-תיכוני קיים לאום/גזע משותף, הוא הלאום/גזע השמי, תחתיו קיימות תתי-קבוצות כמו הלאומים העברי והערבי. מבחינתם על הלאום השמי להתאחד במסגרת קונפדרטיבית. התנועה שאפה לכך שישראל תצטרף ל"מדינות הבלתי-מזדהות", ותשתף פעולה עם ג'ווהרלל נהרו ויוסיפ ברוז טיטו הבלתי-מזדהים ("הנייטרלים"), בהם ראתה את עמודי התווך של העולם הנייטרלי, במאבק כנגד האימפריאליזם המערבי והסובייטי. התנועה הכירה עקרונית בזכות הפליטים הפלסטינים לחזור למקומות מהם ברחו או גורשו במהלך מלחמת 1948, והאמינה שעל ישראל לנקוט מיד ביוזמה פעילה לפתרון חלקי של בעיית הפליטים, תוך התחשבות ב"שיקולים הביטחוניים" של ישראל. כמו כן, קראה התנועה לבטל את כל החוקים והנוהגים המפלים כלפי המיעוט הערבי במדינה (כולל הממשל הצבאי), לבטל את "חוק השבות", ולהקים מדינה פלסטינית ברצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה קשורה בפדרציה עם מדינת ישראל, ובכך תהווה למעשה איחוד של ארץ ישראל הדו-לאומית בגבולותיה ההיסטוריים^[2]. עברון כתב בדו-שבועון "אתגר" שהוציאה "הפעולה השמית".

ב-1964 עבר מ"הארץ" ל"ידיעות אחרונות", ועבד במערכת העיתון עד 1992. עברון הקים, יחד עם עמוס קינן, חיים חפר ודן בן אמוץ, את המוסף "ציפור הנפש". המוסף, שתקף את ממסד מפא"י והביע דעות שמאליות, לא עמד בקנה אחד עם נטייתו הממסדית של העיתון, ונטיותיו הימניות של העורך הרצל רוזנבלום, ולכן החליטו עורכי העיתון להפסיק את הופעתו. בתגובה, החליטו עברון, קינן, בן אמוץ וחפר להוציא אותו כעיתון עצמאי תחת השם "ציפור הנפש". העיתון יצא לאור מספר שבועות בתחילת 1965, אך לא הצליח לעמוד מבחינה כלכלית, ונסגר. במסגרת עבודתו ב"ידיעות אחרונות" כמבקר תיאטרון ופובליציסט בכיר של העיתון, הוא היה במשך שנים רבות בין העורכים של עמודי האמצע של המוסף הפוליטי ביום שישי, לצדם של עמוס קינן וחיים חפר. עמודים אלו כונו "פתחלנד" וכן "השובך האדום" בשל אופיים השמאלי. עברון כתב מאמרים רבים בנושאים חברתיים ולאומיים^[1].

בין 1971 ל-1972 היה מנהלו בפועל של בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי". בין השנים 1972 ל-1974 היה חבר "המועצה הציבורית לתרבות ואמנות", ובמסגרתה ייסד ב-1973 את המפעל לתרגום ספרות מופת, ועמד בראשו עד 2010. יזם את הסדרה "שירת תור הזהב בספרד", היוצאת בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב^[1].

בועז עברון לימד במשך שנים רבות בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.

ספרו החשוב ביותר הוא "החשבון הלאומי", שהופיע ב-1988 לראשונה. בספר מציע עברון גישות חדשות בתנועה הציונית. לספר הופיעו מהדורות נוספות ובהן תיקונים בהתאם להתפתחויות.