בורגנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל מרקס השתמש במונח "בורגנות" לתיאור בעלי אמצעי הייצור

בורגנות הוא מושג נפוץ בתחומי המחקר הסוציולוגי, ההיסטורי, והכלכלי, המתאר מעמד חברתי שאינו עוסק בעבודות כפיים.[1] עם ירידת מעמד האצולה בצרפת במאה ה-18, המונח כלל את המעמד שאיננו האצולה או הכמורה ולא עסק בעבודת כפיים למחייתו.[2] בתאוריה המרסקיסטית, הבורגנות היא המעמד המודרני של בעלי ההון, הכולל בני אדם המתפרנסים מניכוס אמצעי הייצור והערך העודף של התוצר, בניגוד למעמד הפועלים (פרולטריון) המתפרנס משכר עבודתו בעסקים שבבעלות הבורגנות. קרל מרקס הבחין בין בורגנים לזעיר בורגנים שאינם שולטים על אמצעי הייצור הראשיים בתקופה אלא בעלי עסקים קטנים או משקיעים קטנים שנאלצים לעבוד בעבודה שכירה אצל בורגנים, בעיקר בעלי מקצועות חופשיים.[דרוש מקור]

בעבר שימשה המילה בורגני כינוי למי שיושב במצודה או בעיר. מאוחר יותר, החל המושג לציין באופן כללי את אנשי הערים בני מעמד הביניים. באופן נגזר מההקשרים הכלכליים והפוליטיים של המעמד העירוני, החל "בורגני" להיות כינוי לטעם בינוני שאינו יוצא דופן, וגם כינוי לבעל תחומי עניין חומריים או קפיטליסטיים.[3]

גיזרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה העברית "בורגנות" הוא בשפות ההינדו-אירופיות, בהן תצורות שונות של המילה "בּוּרְג", פירושן מגדל או מצודה. בצרפתית, למשל, מקור המילה המודרנית Bourgeoisie הוא כינוי לשוכני העיר. המונח נגזר מן הצרפתית העתיקה, בה המילה burgeis ציינה עיר מוקפת חומה.[דרוש מקור] בהשפעת שפות אלו. גם במקורות חז"ל מופיעים הביטויים "בורגנין", בהקשר של מגדלים או מצודות: "רבי שמעון בן יוחי יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון מטבריה לציפורין על ידי מערות וע"י בורגנין... אמר רבי אבין משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין"[4]. וכדוגמה לשימוש ב"בורגני" ככינוי ל"יושב בית", או איש עיר: "אין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית"[5]. כמו כן מופיעה המילה בורגנין גם בתלמוד בהקשר לסוכות של שומרי העיר: "אמר רבי יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך[6]". המילה התגלגלה גם לערבית, בה פירוש המילה בורג'ה (برج) הוא מגדל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידתו של מעמד הבורגנות בימי הביניים המאוחרים, בתקופה בה החלו לצמוח הערים. כתוצאה ממעבר המרכז הכלכלי מהכפר, ומהסתמכות הכלכלה על עיבוד הקרקעות השייכות לאצולה, אל העיר, ולהסתמכות הכלכלה על הייצור בבתי המלאכה העירוניים, התחזק תחילה השלטון המרכזי, דהיינו המלוכה, ונחלשו שני מעמדות האצולה והכמורה באירופה. לצידם של שני מעמדות אלו היה המעמד השלישי, שכלל, ללא הבחנה, הן את העניים והן את אלו שלימים יכונו בורגנים: הסוחרים, בעלי המקצועות החופשיים - עורכי דין, רופאים ויועצים אחרים ששירתו את המלוכה - וכן בעלי בתי המלאכה. הבורגנים, בהיותם החלק העשיר במעמד השלישי, נאלצו לשלם את רוב המסים במדינה, היות שהכמורה והאצולה היו פטורות בדרך כלל מנטל המס. במאה ה-18 והמאה ה-19, בעקבות המהפכה הצרפתית ומהפכות אחרות שהתחוללו בארצות אירופה, לקחה הבורגנות תפקיד מוביל בשינוי שיטת המשטר ממלוכני-פאודלי למשטר פרלמנטרי, שבו רוכז עיקר הכוח בידי הבורגנים. המהפכה התעשייתית אפשרה התעשרות חסרת תקדים של חלקים בבורגנות האירופאית, ויצרה שני תתי-מעמדות: הזעיר בורגנות, כלומר בעלי העסקים הקטנים והמקצועות החופשיים, והבורגנות הגבוהה המחזיקה בבעלות על עסקים גדולים ומנהלת אותם.

אחד המקורות הידועים לתפיסה המודרנית של הבורגנות היא הגותו של הסוציולוג והפילוסוף קרל מרקס. מרקס ראה בבורגנות שלפני המהפכה התעשייתית כמעמד מהפכני המוביל את השינויים בפני החברה המודרנית, וכזה שבזכותו חוותה האנושות קידמה חסרת תקדים. ואולם עם התבססות השיטה הכלכלית הקפיטליסטית התעשייתית, תפסה הבורגנות עמדת כוח והפכה למעמד ריאקציוני ושמרני. כוחה של הבורגנות בא לה מכך שהיא מעמד בעלי הרכוש ואמצעי הייצור, ועושרה נובע מניצול בני מעמד העובדים, הפרולטריון. על פי הניתוח של מרקס, העושר של הבורגנות מצטבר וגדל כאשר בעלי אמצעי היצור שומרים לעצמם את הערך העודף הנובע מן הפער בין השכר המשולם לפועל ובין המחיר המבוקש עבור הסחורה בשוק. מכאן יוצא כי אותם פועלים אשר מייצרים את הסחורות משלמים עליהן יותר ממה שהם מקבלים כתמורה לעבודתם, וזהו תהליך של התרוששות הולכת וגוברת.

מרקס ייחל לכך שמעמד הפועלים יתעורר וישתחרר מן הניצול בידי הבורגנות, וכך יחל עידן כלכלי חדש, ששיטתו קומוניזם. על פי תורת המרקסיזם, ההתפתחות ההיסטורית ההכרחית תוביל למאבק בין הבורגנות לפרולטריון, שבו תנושל הבורגנות מנכסיה. נכסים אלו יועברו לבעלות הפרולטריון, אשר יצור לבסוף חברה נטולת מעמדות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    burgeoisie, The Columbia Encyclopedia, Fifth Edition. (1994)
  2. ^
    Elinor Barber (1955), The Bourgeoisie in 18th-Century France. Princeton University Press, 2015. pp. 3–33
  3. ^
    bourgeois. 2017. In Merriam-Webster.com. Retrieved November 29, 2017, from https://www.merriam-webster.com/dictionary/bourgeois
  4. ^ ירושלמי עירובין ה
  5. ^ ירושלמי מגילה א ט
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"נ, עמוד ב'