בורוג'רד
 | |
| מראה העיר | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| פרובינציה | לורסתאן |
| שטח | 2,600 קמ"ר |
| גובה | 1,670 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 234,997 (2016) |
| ‑ במטרופולין | 400,000 (2008) |
| קואורדינטות | 33°52′N 48°50′E / 33.867°N 48.833°E |
| אזור זמן | UTC +3:30 |
| http://www.boroujerd.info | |
בורוג'רד (בפרסית: بروجرد) היא עיר בפרובינציית לורסתאן במערב איראן ומרכז מנהלי של מחוז בורוג'רד (شهرستان بروجرد).
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורוג'רד נמצאת כ-1,700 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר במחוז היא הר גארין שמתנשא לגובה 3,623 מטרים, האזור הנמוך ביותר הוא נהר גלרוד בדרום שנמצא בגובה 1,400 מטרים. שטח השיפוט של המחוז, הכולל יותר מ-180 כפרים, הוא 2,600 קילומטרים רבועים[דרוש מקור][דרושה הבהרה] בהם חיים כ-400,000 תושבים.
הרי הזגרוס סובבים את העיר מדרום-מזרח עד לצפון מערב, פסגות ההרים מכוסות שלג רוב השנה. הכפריים עובדים בחוות או ברעיית צאן. אחרים עובדים במשרדים ממשלתיים, בצבא, במפעלים או בעסקים מקומיים. האזור שלמרגלות הרי זגרוס מתאים לתנאי המחיה של נוודים. רבים מהנוודים הלורים והבח'תיארים עוברים לשם בקיץ.
בבורוג'רד כבישים מהירים רבים מכיוון שהיא מהווה נקודת מעבר מטהראן לפרובינציות ח'וזסתאן, אספהאן וכרמאנשאה. תושבי האזור מדברים בעיקר בניב הבורוג'רדי שהוא מעין שילוב בין פרסית ללורית.
העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר בורוג'רד היא אחת הערים העתיקות באיראן. מאז הכיבוש האיסלאמי של פרס (637–651), נחשבה בורוג'רד לאזור אסטרטגי, במיוחד בתקופה הסלג'וקית ובתקופה הקאג'ארית. בתקופות אלו קיבלה העיר תשומת לב מיוחדת מהשלטונות ונבנו בה מסגדים, בתי ספר, גשרים וטירות.
נכון ל-2006, מונה אוכלוסיית בורוג'רד 256,962 תושבים. היא העיר ה-31 בגודלה באיראן והשנייה בגודלה בלורסטן, ונחשבת גם למרכז התעשייתי של המחוז. הרקע ההיסטורי והתרבותי בה, כמו גם הטבע יוצא הדופן באזור, הפכו את העיר למוקד משיכה לתיירים. בנוסף לרוב המוסלמי בעיר, חיים בה גם מיעוטים יהודים, סופים ובהאים. הקהילה היהודית הייתה גדולה בעבר, אך לאחר קום המדינה עלו רוב היהודים לישראל.
העיר כונתה בעבר "דאר אל-סורור" (בית האושר). כיום מכונה העיר "פריז קוצ'ולו" (פריז הקטנה).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור בורוג'רד היה מיושב לפחות משנת 3000 לפנה"ס. המדים ניצלו את שדות המרעה להרבעה ואימון של אלפי סוסים מדי שנה. הסלאוקים הפכו את טירת רומיאן למוצב צבאי אסטרטגי. האימפריה הסאסאנית העניקה לבורוג'רד זכויות עיר ובנתה בה מקדש. בזמן הכיבוש האיסלאמי של פרס, צבא פרסי השתמש בטירת בורוג'רד לתמיכה בכוחות בקרב שהתרחש 55 ק"מ צפון-מערבית לעיר. יאזדגרד השלישי ברח לטירה וחבר אל צבאו שם. המושל המוסלמי, אבודולף איבן חמולה, בנה את מסגד העיר על שרידי מקדש זורואסטרי.
השליטים הסלג'וקים ערכו מסעות רבים אל העיר, וקרבות רבים התנהלו בה. בארכייארוק, הסולטאן הסלג'וקי הגדול, מת בעיר. מקורות שונים טוענים כי קברו נמצא כ-5 קילומטרים צפונה מהעיר, אך על פי ההיסטוריונים, הועברה גופתו לאספהאן. ג'ינג'ס חאן והמונגולים תקפו והרסו את בורוג'רד וח'ורמאבאד, בירת לורסטן. בנוסף, פעמיים הרס את העיר טימור לנג האוזבקי.
בזמן האימפריה הספווית הפכה בורוג'רד למדינה נפרדת. מלכי שושלת זאנד היו לורים ומקורם מהאזור. עקב כך, הפנו תשומת לב רבה לבורוג'רד ולחייליה האמיצים. מספר קרבות התרחשו באזור בעת ההיא.
בתקופה הקאג'ארית הייתה בורוג'רד בתחילה מדינה קטנה אך היא הפכה למרכז המדינות בורוג'רד, לורסטן וח'וזסטן והעיר התפתחה במהרה. המסגד הסולטאני של העיר, הבזאר, בתי ספר וגנים רבים נבנו בתקופה זו. בנוסף, נבנתה הטירה מחדש.
רזה שאה פהלווי בנה בעיר מסילות רכבת, כבישים, בתי חולים ובתי ספר מודרניים. בתקופתו חדלה בורוג'רד להיות מדינה ועל פי החלוקה הפוליטית החדשה, סופחה למחוז לורסטן.
לאחר המהפכה האיראנית ב-1979, ובמהלך מלחמת איראן–עיראק, קלטה בורוג'רד פצועים ופליטים רבים ממחוז ח'וזסטן והופצצה רבות. שישים ושבעה ילדים נהרגו מהפצצת בית ספר בעיר. בשנים האחרונות גדלה אוכלוסיית בורוג'רד וכעת מתמודדת העיר עם בעיות סוציאליות כגון אבטלה ושימוש בסמים.
במרץ 2006 התרחשה בעיר רעידת אדמה עזה שגרמה למותם של 66 אנשים ולפציעתם של כ-1,400 אנשים.
