בושאר לה בארבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בּוּשָׁאר לה בָּארְבּיצרפתית: Bouchard le Barbu; מת ב-1020) היה מייסדו של בית מונמורנסי, אחד מבתי האצולה החשובים בהיסטוריה של צרפת.

בושאר לה בארבי היה בנם של בושאר מִבּרה-סיר-סן ושל אילדגאר מבלואה. ב- 978 לחם לצדו של לותר, מלך צרפת נגד אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא נמנה עם האצילים שהיו בני לווייתו של איג קאפה, מלך צרפת והיה עד להכתרתו של מלך זה.

בושאר לה בארבי, שהופקד על האי סן-דני שבנהר הסן צפונית לפריז, נהג להטיל מס על כל כלי השיט שעברו בתחומי שלטונו, ואפילו על הנזירים של מנזר סן-דני, שהתלוננו עליו בפני רובר השני, מלך צרפת (בנו של איג קאפה). נערך משפט מלכותי שבו ויוויאן, אב מנזר סן-דני, תבע לדין את בושאר לה בארבו. המלך הציע לבושאר את הריסות ארמון מונמורנסי (כיום בפרבר מונמורנסי של פריז) בתמורה לוויתורו על השליטה באי סן-דני, וכדי להענישו ולהרחיקו מחצר המלכות.

הייתה זו תחילתו של בית מונמורנסי, שהעמיד מתוכו שישה שלישים למלכי צרפת (שהיו למעשה מפקדי צבאו של המלך), שנים-עשר מרשלים של צרפת וארבעה אדמירלים של הצי הצרפתי. במרוצת המאה השתים-עשרה החלו אצילי בית זה לשאת את שם האצולה דה מורמורנסי.

לבושאר לה בארבי היו ארבעה ילדים, ובהם בושאר השני, שהמשיך את שושלת בית מונמורנסי.