בו ביידן
.jpg) | |||||||||
| לידה |
3 בפברואר 1969 וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 במאי 2015 (בגיל 46) בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | ג'וזף רובינט "בו" ביידן | ||||||||
| שם לידה |
Joseph Robinette Biden III | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פנסילבניה (BA) אוניברסיטת סירקיוז (JD) | ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| בת זוג | האלי אוליבר (2002–2015) | ||||||||
| שושלת משפחת ביידן | |||||||||
| |||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
כוכב הארד | |||||||||
  | |||||||||
ג'וזף רובינט "בו" ביידן השלישי (באנגלית: Joseph Robinette "Beau" Biden III; 3 בפברואר 1969 – 30 במאי 2015) היה פוליטיקאי, עורך דין וקצין אמריקאי בסגל הפרקליטות הצבאית הראשית מווילמינגטון, דלאוור. הוא היה הבכור מבין שלושת הילדים מנישואיהם של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ואשתו הראשונה, ניליה האנטר. הוא שימש כתובע הכללי של דלאוור וכמייג'ור במשמר הלאומי של דלאוור.
שנותיו הראשונות ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביידן נולד בווילמינגטון, דלאוור, בנם הראשון של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ואשתו הראשונה, ניליה. ב-18 בדצמבר 1972 אימו של ביידן ואחותו הצעירה נעמי נהרגו בתאונת דרכים במהלך קניות לחג המולד. בו היה בן קצת פחות מארבע שנים, ואחיו האנטר היה בן קצת פחות משלוש. שניהם גם היו ברכב בעת התאונה, אך שרדו עם פציעות אנושות. בו ספג שברים במספר עצמות ואילו האנטר עדיין סובל מפציעה בגולגולתו[1][2][3].
על פי כמה דיווחים, בו והאנטר עודדו את אביהם להתחתן שוב, ואפילו הרחיקו לכת ושאלו אותו "מתי 'אנחנו' הולכים להתחתן"[4]. ביוני 1977 בו בן השמונה קיבל בברכה את ג'יל ג'ייקובס כ"אם שנייה". אחותו למחצה אשלי נולדה בשנת 1981[5].
בו ביידן התחתן עם האלי אוליבר בשנת 2002. נולדה להם הבת נטלי בשנת 2004 והבן רוברט האנטר ביידן השני בשנת 2006[6][7].
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביידן סיים את לימודיו באקדמיית ארצ'מר, בית הספר העל-תיכוני בו אביו למד, ובאוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1991[8], שם היה חבר באחוות פסי אפסילון[9]. הוא היה גם בוגר המרכז האקדמי למשפטים באוניברסיטת סירקיוז, בדומה לאביו. לאחר שסיים את לימודי המשפטים, התמחה אצל השופט סטיבן מקאוליף מבית המשפט המחוזי של ארצות הברית בניו המפשייר[10]. בין השנים 1995–2004 עבד במחלקת המשפטים של ארצות הברית בפילדלפיה, תחילה כיועץ למשרד לפיתוח מדיניות ולאחר מכן כתובע פדרלי בפרקליטות ארצות הברית. בשנת 2004 הוא הפך לשותף במשרד עורכי הדין ביפראטו, ג'נטילוטי, ביידן ובאליק (Bifferato, Gentilotti, Biden & Balick), שם עבד שנתיים לפני שנבחר לתפקיד התובע הכללי של דלאוור[11].
בוועידה הדמוקרטית הלאומית בשנת 2008 בו נשא נאום שבו "הציג" את אביו, שאז התמודד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית מטעם המפלגה. בנאום זה, שנחשב על פי רבים למרגש, הוא סיפר אז על תאונת הדרכים בה נהרגו אמו ואחותו[12][13].
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביידן הצטרף לצבא בשנת 2003 ולמד בבית הספר JAG באוניברסיטת וירג'יניה[14] כחבר המשמר הלאומי של צבא דלאוור. הוא הגיע לדרגת מייג'ור בסגל הפרקליטות הצבאית הראשית כחלק מחטיבת סיגנל 261 בסמירנה, דלאוור[15][16].
ב-3 באוקטובר 2008, יחידתו של ביידן הופעלה ליציאה למשימה בעיראק ונשלחה לפורט בליס, טקסס, לאימון לפני פריסתם שם[17], יום לאחר שאביו השתתף בעימות היחיד של סגני הנשיא בקמפיין לנשיאות 2008. אביו צוטט באומרו "אני לא רוצה שהוא ילך. אבל אני אומר לך מה, אני לא רוצה שהנכד שלי או הנכדות שלי יחזרו בעוד 15 שנה, וכך זה שאנחנו עוזבים יוצר הבדל גדול"[18].
ביידן נסע לוושינגטון די. סי. מעיראק בינואר 2009 לצורך ההשבעה הנשיאותית של אביו כסגן נשיא[19], ואז חזר לעיראק[20]. ביידן זכה לביקור של אביו במחנה ויקטורי ב-4 ביולי 2009[21].
ביידן שב מעיראק בספטמבר 2009 לאחר שסיים את תקופתו לאורך השנה בשירות פעיל[22]. ביידן הודיע במהלך שירותו הצבאי כי ימשיך לכהן באופן פעיל בתפקיד התובע הכללי של דלאוור יחד עם הצוות הבכיר של משרדו בדלאוור[23], אף שחבר ביחידתו סיפר על ביידן כי אמר שהעביר את מרבית עבודתו כתובע הכללי לסגנו על מנת להתמקד בתפקידיו בעיראק[24].
על שירותו בעיראק הוענקה לביידן כוכב הארד[25]. לאחר מותו של ביידן, נשא ראש מטה צבא ארצות הברית, ריימונד אודיירנו, את ההספד בהלווייתו והעניק לו לגיון הצטיינות, לאחר מותו, על שירותו במשמר הלאומי של דלאוור, באומרו "לבו ביידן היו תכונות שהייתי עד להן רק אצל המנהיגים הגדולים ביותר"[26]. כמו כן הוענק לו לאחר מותו צלב השירות הבולט של דלאוור, אשר "מוענק על גבורה, שירות ראוי לשבח והישגים יוצאי דופן"[27].
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיונו הראשון בתפקיד פוליטי התמודד ביידן לתפקיד התובע הכללי של דלאוור בשנת 2006. יריבו של ביידן היה תובע ותיק של המדינה ועוזר התובע האמריקני פריס וורטון. הנושאים העיקריים בקמפיין כללו את חוויית המועמדים ומאמצים שהוצעו עבור טיפול בעברייני מין, טורפי אינטרנט, התעללות בקשישים ואלימות במשפחה. ביידן זכה בבחירות ביתרון של כחמישה אחוזים.
לאחר שנבחר, הוא מינה את התובע הכללי של דלאוור והשופט הבין-לאומי, ריצ'רד ס' גבלין, לתפקיד המשנה לתובע הכללי, ואת היועץ לשעבר לתובע ארצות הברית, ריצ'רד ג' אנדרוז, לתפקיד תובע המדינה. כתובע הכללי, ביידן תמך ואכף דרישות רישום חזקות יותר לעברייני מין[28][29].
ג'ו ביידן התפטר מהסנאט בעקבות בחירתו ב-2008 לסגן הנשיא. המושלת רות אן מינר קראה לעוזר לשעבר של ג'ו ביידן טד קאופמן למלא את המושב הפנוי, אך קאופמן הבהיר כי לא יהיה מועמד בבחירות המיוחדות בשנת 2010. הדבר הניע את הספקולציות לגבי ריצה אפשרית של בו באותה תקופה[30]. אביו של ביידן הצהיר לאחר ההודעה על מינויו של קאופמן, "זה לא סוד שאני מאמין שבני, היועץ המשפטי לממשלה, יהפוך לסנאטור גדול של ארצות הברית בדיוק כפי שאני מאמין שהוא היה פרקליט גדול. אך בו הבהיר מהרגע שנכנס לחיים הציבוריים כי כל משרד שהוא יבקש הוא ירוויח בכוחות עצמו... אם הוא יבחר להתמודד לסנאט בעתיד, הוא יצטרך לרוץ ולנצח בכוחות עצמו. לא תהיה לו שום דרך אחרת"[31].
באוקטובר 2009 הצהיר ביידן כי הוא שוקל לרוץ לסנאט וכי הוא יקבל החלטה סופית בינואר. ב-25 בינואר אישר ביידן כי יוותר על התמודדות בסנאט כדי להתמקד טוב יותר בהעמדתו לדין של ארל בראדלי, חשוד לשמצה בהתעללות מינית בילדים[32].
ב-2 בנובמבר 2010 הוא נבחר בקלות עוד פעם לקדנציה שנייה בתור התובע הכללי של דלאוור, כשהוא מנצח בהפרש גדול את המפלגה העצמאית של דלאוור, של המועמד דאג קמפבל[33].
ביידן לא ביקש בחירות לקדנציה שלישית כתובע הכללי של דלאוור בשנת 2014[34]. באביב של אותה שנה הודיע על כוונתו להתמודד על תפקיד מושל דלאוור בבחירות ב-2016 כדי לרשת את מקומו של המושל הדמוקרטי המוגבל בכהונתו, ג'ק מרקל[35][36]. בזמן ההודעה הזו (שנת 2013) אובחן הסרטן שעתיד להרוג את ביידן בשנת 2015, אך היה במצב של החלמה[37].
| שנה | משרה | בחירות | מתמודד | מפלגה | הצבעות | % | יריב | מפלגה | הצבעות | % |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2006 | תובע כללי | כלליות | ג'וזף ר' ביידן השלישי | דמוקרטית | 133,152 | 52.5% | פריס וורטון | רפובליקנית | 120,062 | 47.4% |
| 2010 | תובע כללי | כלליות | ג'וזף ר' ביידן השלישי | דמוקרטית | 196,799 | 78.9% | דאג קמפבל | העצמאית של דלאוור | 52,517 | 21.1% |
מחלתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים האחרונות לחייו סבל ביידן מגידול במוח[38][39]. במאי 2010 הוא אושפז בבית החולים כריסטיאנה שבניוארק, דלאוור, לאחר שהתלונן על כאב ראש, חוסר תחושה ושיתוק. גורמים רשמיים הצהירו כי לקה ב"שבץ קל"[40]. מאוחר יותר באותו חודש הועבר ביידן לבית החולים האוניברסיטאי תומאס ג'פרסון בפילדלפיה ונשאר בהשגחה למשך מספר ימים.
באוגוסט 2013 נקלט ביידן למרכז מ' ד' אנדרסון לסרטן באוניברסיטת טקסס ביוסטון ואובחן כחולה בסרטן המוח, לאחר שחווה את מה שפקידי הבית הלבן תיארו כ"אפיזודה של חוסר התמצאות וחולשה"[41]. ביידן עבר טיפולי הקרנה וכימותרפיה, אולם הסרטן נותר יציב. ב-20 במאי 2015 הוא נקלט למרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד בבת'סדה, מרילנד, בגלל מופעים חוזרים של סרטן המוח. הוא נפטר שם כעבור 10 ימים, ב-30 במאי 2015, בגיל 46[42]. הלווייתו נערכה בכנסייה הקתולית של סנט אנתוני בווילמינגטון, דלאוור, ב-6 ביוני 2015[43]. הוא נקבר בסנט ג'וזף על הברנדיווין בגרינוויל, דלאוור[39].
בהלווייתו הגדולה של ביידן השתתפו הנשיא ברק אובמה, הגברת הראשונה מישל אובמה, בנותיהם מליה וסשה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שר החוץ לשעבר והגברת הראשונה לשעבר הילרי קלינטון, ראש מטה צבא ארצות הברית לשעבר בצבא ארצות הברית, ריימונד אודיירנו, ומנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל. בהלווייתו הוענק לו פרס לגיון הכבוד על ידי הגנרל אודיירנו, על שירותיו במלחמת עיראק. הנשיא אובמה תיאר את ביידן כ"מקור (אורגינל). הוא היה איש טוב. הוא עשה ב-46 שנה את מה שרובנו לא יכולנו לעשות ב-146 [שנים]." בטקס האשכבה שלו עיבוד סולו לשיר "Til Kingdom Come" בוצע על ידי כריס מרטין, סולן להקת קולדפליי, אותה בו העריץ[44].
פרסים ומורשת לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בנובמבר 2015 הוענק לביידן פרס המנהיגות של אלברט שווייצר, אות הכבוד הגבוה ביותר, שניתן על ידי הנהגת הנוער יו או'בריאן (HOBY), על שירותו לאנושות[45]. חלק מחוק הריפוי של המאה ה-21 (2016) נקרא על שמו – יוזמת "Beau Biden Cancer Moonshot"[46][47][48], מלבד זאת מקור שמו של ספר הזיכרונות של אביו, "הבטח לי, אבא" הוא משיחה שערכו השניים לקראת מותו של בו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בו ביידן- הופעותיו ב-C-SPAN
- בו ביידן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- "דף לזכרו של בו ביידן". פייסבוק.
- Dovere, Edward-Isaac (1 ביוני 2015). "In Biden's tragedy, Americans see their own". Politico.
{{cite web}}: (עזרה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kruse, Michael (25 בינואר 2019). "How Grief Became Joe Biden's 'Superpower'". Politico.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Benac, Nancy (18 באוגוסט 2019). "Biden's prism of loss: A public man, shaped by private grief". Associated Press.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Thrush, Glenn (29 בדצמבר 2015). "Remembering Beau Biden". Politico.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Seelye, Katharine Q. (24 באוגוסט 2008). "Jill Biden Heads Toward Life in the Spotlight". הניו יורק טיימס. אורכב מ-המקור ב-10 בדצמבר 2008. נבדק ב-25 באוגוסט 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "A timeline of U.S. Sen. Joe Biden's life and career". San Francisco Chronicle. Associated Press. 23 באוגוסט 2008. אורכב מ-המקור ב-25 בספטמבר 2008. נבדק ב-6 בספטמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Attorney General Joseph Robinette 'Beau' Biden III (DE)". Vote Smart. נבדק ב-26 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Banks, Adelle M. (24 באוגוסט 2008). "Biden provides Catholic link, but renews abortion debate". USA Today. Religion News Service. נבדק ב-26 באוגוסט 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kataria, Avni (16 בנובמבר 2017). "Penn students were moved to tears by Joe Biden's stories of loss and grief on Thursday". The Daily Pennsylvanian. נבדק ב-30 בספטמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Spinelli, Dan (31 במאי 2015). "Penn frat brothers recall Beau Biden with affection". The Philadelphia Inquirer.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brooks, David (2 ביוני 2015). "Beau Biden, late son of the vice president, clerked for a year in Concord". The Nashua Telegraph. נבדק ב-5 ביוני 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bittle, Matt (12 בינואר 2015). "Delaware law firm hires Beau Biden". Delaware State News. אורכב מ-המקור ב-2 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Connolly, Kevin (28 באוגוסט 2008). "Biden shows more bark than bite". BBC News. נבדק ב-7 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Broder, John M. (28 באוגוסט 2008). "Biden Opens New Phase With Attack on McCain". הניו יורק טיימס. נבדק ב-7 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Steele, Kelli (4 בנובמבר 2011). "AG Biden being Promoted Sunday". WGMD News. אורכב מ-המקור ב-17 במאי 2012. נבדק ב-7 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Finnegan, Michael (4 באוקטובר 2008). "Joe Biden bids farewell to son, headed to Iraq". Los Angeles Times. נבדק ב-1 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Delaware National Guard Office of the Staff Judge Advocate Webpage". אורכב מ-המקור ב-19 בספטמבר 2008. נבדק ב-1 בנובמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Murray, Shailagh (20 באוגוסט 2008). "Biden's Son Off to Iraq". The Washington Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Biden's Son Headed to Iraq in 2008". ABC News. Associated Press. 16 באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-2011-06-29. נבדק ב-2020-10-12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beau Biden gets D.C. duty, will attend inauguration". The News Journal. 15 בינואר 2009. נבדק ב-28 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gibson, Ginger (10 במרץ 2009). "Poll shows Castle over for Senate". The News Journal. נבדק ב-17 במרץ 2009.
{{cite news}}: (עזרה) (הקישור אינו פעיל, October 2010) - ^ Chon, Gina (6 ביולי 2009). "Iraqis Say Reconciliation Is an Internal Matter". The Wall Street Journal. אורכב מ-המקור ב-30 ביולי 2009. נבדק ב-10 ביולי 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chase, Randall (1 באוקטובר 2009). "Vice president's son returns from Iraq". Army Times. נבדק ב-1 באוקטובר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Biden, Beau (29 בספטמבר 2008). "Open Letter to Delawareans" (PDF) (Press release). Attorney General of Delaware. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 באפריל 2009. נבדק ב-18 באפריל 2009.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ Horowitz, Jason (23 באוקטובר 2009). "Beau Biden Lays Low Amidst Senate Talk". The Washington Post. CBS News. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2009. נבדק ב-26 באוקטובר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beau Biden, son of vice president, dies of brain cancer". Military Times. 31 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2015. נבדק ב-12 בנובמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Odierno: Beau Biden had traits of 'greatest leaders'". The Hill. 6 ביוני 2015. נבדק ב-12 בנובמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Mourners Pay Respect to Beau Biden in Delaware". NBC News. 4 ביוני 2015. נבדק ב-20 בנובמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Delaware's enhanced sex offender law starts". The News Journal. Associated Press. 7 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2011. נבדק ב-30 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Singh, Nadia (29 במרץ 2007). "Lawmakers Endorse Tougher Penalties On Sex Offenders". WMDT.
{{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ "Former Biden advisor picked as Senate replacement". CNN. נבדק ב-31 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brumfield, Sarah (25 בדצמבר 2008). "Ted Kaufman: Biden's Replacement Picked". HuffPost. Associated Press.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beau Biden takes a pass on a Senate run". Los Angeles Times. 25 בינואר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "State Of Delaware – Elections Results". delaware.gov. נבדק ב-31 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Parra, Esteban (5 בנובמבר 2014). "Denn takes race for Attorney General". The News Journal. נבדק ב-15 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beau Biden says he plans to run for governor in Delaware". CNN. 17 באפריל 2014. נבדק ב-17 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "A message from Beau Biden". Beau Biden: Delaware's Attorney General. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2014. נבדק ב-7 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Superville, Darelene; Chase, Randall (30 במאי 2015). "Beau Biden Dies From Cancer". WCAU. נבדק ב-4 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shearmay, Michael D. (30 במאי 2015). "Joseph R. Biden III, Vice President's Son, Dies at 46". הניו יורק טיימס.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Kane, Paul (30 במאי 2015). "Beau Biden, vice president's son, dies of brain cancer". The Washington Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barish, Cris (21 באוגוסט 2013). "Beau Biden awaits cancer results". The News Journal. Wilmington, Del.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bernstein, Lenny (31 במאי 2015). "Brain cancers like Beau Biden's kill about 15,000 adults each year". The Washington Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beau Biden, son of Vice President Joe Biden, dies of brain cancer". Fox News. 31 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-12 ביולי 2015. נבדק ב-31 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Funeral Service for Beau Biden". C-SPAN. 6 ביוני 2015. נבדק ב-4 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Blistein, Jon. "Chris Martin Performs Til Kingdom Come' for Beau Biden". Rolling Stone. נבדק ב-2 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "HOBY will honor Honorable Joseph R. "Beau" Biden". hoby.org. נבדק ב-20 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Biden, Joe; Obama, Barack (13 בדצמבר 2016). "Remarks by the President and the Vice President at the 21st Century Cures Act Bill Signing". WhiteHouse.gov. נבדק ב-31 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "AACR Commends President Obama for Signing the 21st Century Cures Act". American Association for Cancer Research. 13 בדצמבר 2016. נבדק ב-31 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Learn from Cures Act bipartisanship". Asbury Park Press. 17 בדצמבר 2016. נבדק ב-31 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
