בזיך כלקוליתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלי נסך מעוצב כאיל ועליו שלושה בזיכים
שלושה בזיכים

בָּזִיךְ (או בָּזֵךְ; באנגלית: Cornet) הוא כלי חרס, מעין גביע (נקרא גם "גביע קרן") דמוי משפך, מהתקופה הכלקוליתית, אשר ככל הנראה שימש לפולחן.

בזיכים נמצאו במספר אתרים בארץ ישראל ובעבר הירדן; הבולטים שבהם הם תלוליות ע'סול, המקדש הכלקוליתי בעין גדי, והאתרים הארכאולוגיים שליד גרר, מיתר וגילת. הכלי מסמל את הקרמיקה הע'סולית בעיקר בשל צורתו החריגה ולא בשל הכמות שבה נמצא באתר.

הטיפוס העיקרי של כלי זה גובהו נע בין 18-16 ס"מ, מחודד כלפי מטה. לעיתים החוד מקוצץ במקצת. יש כלים מעוטרים וכלים ללא עיטור, כלים ללא ידיות וכלים עם ידיות נקב זעירות. טיפוס נוסף הוא כלי שבסיסו גדום, שגובהו כ-11 ס"מ לערך.

ממצא אמנות יחידאי שהתגלה על ידי הארכאולוג דוד אלון, הוא כלי חרס בדמות איל הנושא שלושה בזיכים על גבו. גודל הפריט 27.5 ס"מ אורך ו-23 ס"מ גובה, והוא מעוטר בצביעה אדומה על גבי החרס הבהיר. מקור הממצא הוא באתר ליד גילת.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן השימוש בכלי אינו מובן. בין ההשערות, יש הסוברים כי שימש לשתייה בטקסי פולחן, ויש הסוברים כי הכיל בתוכו קטורות או שמנים ריחנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.