הלימות הון

הלימות הון או יחס הלימות ההון (באנגלית: Capital Adequacy Ratio או Capital Requirement) הוא מונח מתחום הבנקאות, הבוחן איזה חלק מההון המשמש את הבנק לפעילות מקורו בהון עצמי ואיזה מהלוואות ופקדונות. היחס מוגדר בין סך נכסי הסיכון של הבנק (נכסי סיכון אשראי, נכסי סיכון שוק ונכסי סיכון תפעולי) ובין ההון של הבנק ומחושב בהתאם להנחיות והוראות המפקח על הבנקים. לדוגמה, אם דרישת הלימות ההון עומדת על 10% ולבנק נכסי סיכון בהיקף של 100 מיליון דולר, עליו להחזיק הון עצמי של לפחות 10 מיליון דולר. הלימות הון הוא מדד חשוב המעיד איתנות הבנק מפני משברים פיננסיים.

המונח נטבע לראשונה ב-1988 על ידי ועדת בזל לפיקוח על בנקים (Basel Committee on Banking Supervision – BCBS). במסגרת ההנחיות שגיבשה אודות ניהול נאות של תאגידים בנקאיים, ובאשר לממשק שעל הרשות המפקחת לקיים עם הבנקים.

יחס אחר המקובל בבנקאות הוא שיעור הנזילות, שמוגדר כיחס בין סוגי הפקדונות לבין סכומי הפקדונות שהבנקים חייבים להפקיד בבנק המרכזי, בריבית נמוכה מזו שיוכלו לקבל בשוק האשראי הפרטי והמסחרי. שיעור זה נועד להבטיח את כספם של בעלי פקדונות הציבור.

בזל 1 ובזל 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בזל 2

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים, ניסוח לא בהיר.

ב- 2006 עדכנה ועדת בזל את מסגרת ההנחיות האמורה ולימים קיבלה את השם "משטר" או "פעימת בזל 1" (The Basel I Accord), והשיקה תחתיה מסגרת הנחיות חדשה המכונה "משטר בזל 2" (The Basel II Accord).

משמעות המונח על פי משטר בזל 2 ובדמיון רב להגדרתו על פי משטר בזל 1, הוא היחס בין ההיקף הכספי של בסיס ההון של התאגיד הבנקאי, סכימה של שלושה רובדי הון של התאגיד: "הון רובד 1", "הון רובד 2" ו"הון רובד 3", לבין ההיקף הכספי של נכסי הסיכון (Risk Weighted Assets) של התאגיד ואשר מוגדרים כנכסיו המאזניים והחוץ מאזניים של התאגיד כפי שנמדדו חשבונאית לאחר שקלולם במקדמי המרה (Conversion Factors) מסוימים.

הון רובד 1 (Tier 1 Capital) – ההון החשבונאי, קרי, הון המניות המונפק והנפרע בתוספת רווחים צבורים ומכשירי הון מורכבים העומדים בתנאים מסוימים.
הון רובד 2 (Tier 2 Capital) – מכשירי הון מורכבים שאינם נכללים בהון רובד 1, אג"ח נדחה לזמן קצוב הפרשות קבוצתיות להפסדי אשראי. הון זה נחלק לשני תתי-רבדים: "הון רובד 2 עליון" ו"הון רובד 2 תחתון". כל זאת על פי פילוח פנימי של סוגי הרכיבים הכספיים הנמנים עליו.
הון רובד 3 (Tier 3 Capital) – אג"ח נדחה שהנפיק התאגיד לזמן קצר.

סך נכסי הסיכון על פי בזל 2 מורכב משלושה סוגים: "נכסי סיכון אשראי", "נכסי סיכון שוק" ו"נכסי סיכון תפעולי", בניגוד לקודמו שהגדיר את שני הסוגים הראשונים בלבד. על פי המשטר החדש ניתן להשתמש בשתי גישות אפשריות לחישוב כל אחד משלושת סוגי נכסי הסיכון, והם: "הגישה הסטנדרטית" (Standard Approach), ו"הגישה המתקדמת" (Advanced Approach).

משטר בזל 2, באופן זהה למשטר בזל 1, מגדיר את יחס הלימות ההון של התאגיד שצריך להיות לפחות 8%.

כמו כן, מגדיר המשטר כי על תאגיד בנקאי העומד בראש קבוצה בנקאית, לקיים את יחס הלימות ההון המזערי האמור גם ברמת המאזן המאוחד.

על פי תפיסת העולם של ה-BCBS, הרשות המפקחת במדינה יכולה להחמיר ולקבוע יחס גבוה יותר ואכן בישראל היחס עומד על 9%. יחס הלימות הון גבוה יותר שמקיים תאגיד בהשוואה לתאגיד אחר, אינו בהכרח מעיד על כך כי הראשון חסין יותר בפני הפסדים מהשני, אלא ייתכן שהוא צבר יותר הון כנגד סיכון גבוה יותר.

הלימות ההון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקח על הבנקים בבנק ישראל החיל ב-1 בינואר 2011 את משטר בזל 2 על המערכת הבנקאית הישראלית. לתאריך זה קדמה תקופת הרצה במקביל של שנתיים של משטר החדש יחד עם משטר בזל 1 ואשר היה בתוקף בישראל עד 31.12.10, ערב החלת מחליפו כאמור.

משטר בזל 2 הוסדר בהוראות הניהול הבנקאי התקין מס' 200 עד מס' 211 של המפקח על הבנקים הישראלי. משטר בזל 1 הוסדר בהוראותיו מס' 311 ומס' 341, ואשר בוטלו בעיקרן בתחילת 2011.

בזל 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזל III הוא הכינוי של מסגרת העבודה הבינלאומית החדשה שגובשה לאחר המשבר העולמי שחל בשנים 2007–2009 והיא נותנת מענה כלקח לחולשות שנתגלו במערכות הבנקאות בעולם באותן שנים. הפיקוח על הבנקים בישראל החל בישום בזל III לחיזוק האיתנות של המערכת הבנקאית בישראל, לשיפור איכות ההון ומדידת הסיכונים. הבנק פרסם בתאריך 31 בדצמבר 2012 טיוטה לתיקון נוהל הבנקאי התקין שמשמעותה עדכון הנהלים בנושא יישום בזל III בישראל. הנושאים המרכזים שהופיעו בפרסום בנק ישראל הם:

יעדי ההון המזעריים הכוללים בהם נדרשים התאגידים הבנקאיים לעמוד בהמשך להנחיה מחודש מרץ 2012, שקבעה כי יחס ההון הכולל (המורכב מהון הליבה, הון רובד 1 נוסף והון רובד 2) לא יפחת מ-12.5% עבור כלל המערכת הבנקאית ומ-13.5% עבור שני התאגידים הבנקאיים הגדולים בארץ.
מבנה ההון הפיקוחי.
קריטריוני כשירות עבור מכשירי ההון בכל אחד מהרבדים. כלומר תנאים מובנים של המרה או מחיקה של המכשיר בתנאים מסוימים. דרישה שכל מכשיר הון הנכלל בהון הפיקוחי, יכלול תנאי המרה למניות רגילות של התאגיד הבנקאי כאשר יחס הון הליבה יורד מ-7% (לגבי מכשיר הון הנכלל בהון רובד 1 נוסף), או מ-5% (לגבי מכשירי הון רובד 2). בנוסף, נדרש שכל מכשיר הון כזה יכלול תנאי של המרה למניות רגילות בנקודת האי-קיימות (Non viability), כהגדרתה בהוראה. זאת על מנת לחזק את עמידות התאגיד הבנקאי ויכולתו לספוג הפסדים לנוכח התפתחות מגמות שליליות, במידה ויהיו כאלה.
התאמות וניכויים שיש לבצע בחישוב ההון הפיקוחי בהתאם לכללי בזל III. בין היתר, נקבע שמרבית ההתאמות והניכויים ייעשו מהון עצמי רובד 1.
תיקונים בחישוב נכסי הסיכון המשמשים לחישוב יחסי הלימות ההון. בין היתר, כחלק מדרישת ההון בגין סיכון אשראי של צד נגדי, נוספה דרישת הון חדשה בגין סיכון להפסדי CVA -Credit Valuation Adjustments.

על מנת לאפשר לבנקים להיערך למסגרת העבודה החדשה ולהמשיך להעמיד אשראי לפעילות הכלכלית על פי צורכי המשק, נקבעו הוראות מעבר לעניין ההתאמות והניכויים מההון אשר לפיהן יישום השינויים ייפרס עד לשנת 2017. כמו כן, נקבע כי מכשירי הון קיימים שאינם עומדים בקריטריונים החדשים, יופחתו מההון בהדרגה על פני תקופת מעבר של 10 שנים.