בחירות אמצע הכהונה (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקפיטול, מקום מושבם של הסנאט ובית הנבחרים.

בחירות אמצע הכהונה בארצות הברית (באנגלית: United States midterm elections) הוא כינוי הניתן לבחירות לקונגרס הנערכות בחודש נובמבר כל ארבע שנים, סמוך לאמצע כהונת הנשיא שנבחר שנתיים קודם לכן ומכהן במשך 4 שנים. הבחירות לקונגרס נערכות אחת לשנתיים, אך מכונות "בחירות אמצע" רק כאשר לא מתקיימות באותו המועד גם הבחירות לנשיאות. בבחירות האמצע נבחרים כל חברי בית הנבחרים (435) ושליש מחברי הסנאט (33 או 34 מתוך 100).[1]

בנוסף, 34 מתוך 50 מדינות ארצות הברית בוחרות את המושלים שלהן לכהונה בת ארבע שנים במהלך בחירות אמצע הכהונה, בעוד המדינות ורמונט וניו המפשייר בוחרות מושלים שמכהנים במשך שנתיים ונבחרים גם בעת בחירות האמצע וגם בעת הבחירות לנשיאות. לפיכך, 36 מושלים נבחרים במהלך הבחירות. מדינות רבות גם בוחרות את המחוקקים המדינתיים ונערכות גם בחירות במישור העירוני לראשות הערים. בהצבעה ישנם ראשי ערים רבים, משרות ציבור אחרות ועוד מגוון רחב של משרות ויוזמות אזרחיות, כמו משאלי עם והצבעה ציבורית על חוקים.

בחירות מיוחדות נערכות לעיתים קרובות בשילוב עם הבחירות הקבועות, כך שסנאטורים נוספים, מושלים או פקידים מקומיים אחרים עשויים להיבחר לכהונות חלקיות.

בבחירות אמצע הכהונה לרוב אחוזי ההצבעה נמוכים מאשר הבחירות לנשיאות. בעוד האחרונות עומדות על שיעור הצבעה של 50-60% כבר מעל 60 שנה. רק כ-40% מהזכאים להצביע הולכים להצביע בפועל בבחירות אמצע הכהונה.[2] בחירות אמצע הכהונה בדרך כלל מתאפיינות בכך שמפלגתו של הנשיא מאבדת מושבים בקונגרס ולעיתים קרובות ניתן לראות את הנשיא מתמודד עם יריבים במפלגתו שמנסים להשיג כוח לקראת הבחירות הנשיאותיות שנתיים לאחר מכן.[3]

תיעוד היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות אמצע הכהונה נחשבות לעיתים כמשאל עם על ביצועי הנשיא המכהן או מפלגתו.[4][5] מפלגת הנשיא המכהן נוטה לאבד מכוחה במהלך בחירות אמצע הכהונה: ב-21 בחירות האמצע האחרונות, איבדה מפלגת הנשיא בממוצע 30 מושבים בבית הנבחרים וארבעה מושבים בסנאט; יתר על כן, רק בשתי מערכות בחירות אמצע בדור האחרון, זכתה מפלגת הנשיא המכהן ברוב בשני הבתים.

הרוב הדרוש בבית הנבחרים הוא 218 מושבים, ובסנאט דרוש רוב של 51 או 50 למפלגת הנשיא. המספרים מציינים את מספר חברי מפלגת הנשיא המכהן והשינוי בהשוואה למצב קודם הבחירות.

     ניצחון המפלגה הדמוקרטית      ניצחון המפלגה הרפובליקנית

שנה נשיא מכהן מפלגת הנשיא השינוי במספר המושבים של מפלגת הנשיא המכהן[א]
בית הנבחרים הסנאט הערות / מקורות
1910 ויליאם טאפט רפובליקנים ‏ -56: (219 --> 163) ‏ -9: (59 --> 50)
1914 וודרו וילסון דמוקרטים ‏ -61: (291 --> 230) ‏ +3: (50 --> 53)
1918 ‏ -22: (214 --> 192) ‏ -4: (52 --> 48)
1922 וורן הארדינג רפובליקנים ‏ -77: (302 --> 225) ‏ -7: (60 --> 53)
1926 קלווין קולידג' רפובליקנים ‏ -9: (247 --> 238) ‏ -6: (56 --> 50)
1930 הרברט הובר רפובליקנים ‏ -52: (270 --> 218) ‏ -6: (56 --> 50)
1934 פרנקלין רוזוולט דמוקרטים ‏ +9: (313 --> 322) ‏ +9: (60 --> 69)
1938 ‏ -72: (334 --> 262) ‏ -7: (75 --> 68)
1942 ‏ -45: (267 --> 222) ‏ -8: (65 --> 57)
1946 הארי טרומן דמוקרטים ‏ -54: (242 --> 188) ‏ -10: (56 --> 46)
1950 ‏ -28: (263 --> 235) ‏ -5: (54 --> 49)
1954 דווייט אייזנהאואר רפובליקנים ‏ -18: (221 --> 203) ‏ -2: (49 --> 47)
1958 ‏ -48: (201 --> 153) ‏ -12: (47 --> 35)
1962 ג'ון קנדי דמוקרטים ‏ -4: (262 --> 258) ‏ +4: (64 --> 68)
1966 לינדון ב. ג'ונסון דמוקרטים ‏ -47: (295 --> 248) ‏ -3: (67 --> 64)
1970 ריצ'רד ניקסון ‏רפובליקנים ‏ -12: (192 --> 180) ‏ +2: (43 --> 45)
1974 ג'רלד פורד ‏רפובליקנים ‏ -48: (192 --> 144) ‏ -4: (42 --> 38)
1978 ג'ימי קרטר ‏דמוקרטים ‏ -15: (292 --> 277) ‏ -2: (61 --> 59)
1982 רונלד רייגן רפובליקנים ‏ -26: (192 --> 166) ‏ 0: (54 --> 54)
1986 ‏ -5: (182 --> 177) ‏ -8: (53 --> 45)
1990 ג'ורג' ה. ו. בוש ‏רפובליקנים ‏ -8: (175 --> 167) ‏ -1: (45 --> 44)
1994 ביל קלינטון דמוקרטים ‏ -54: (258 --> 204) ‏ -9: (57 --> 48)
1998 ‏ +5: (206 --> 211) ‏ 0: (45 --> 45)
2002 ג'ורג' וו. בוש רפובליקנים ‏ +8: (221 --> 229) ‏ +1: (49 --> 50)
2006 ‏ -30: (232 --> 202) ‏ -6: (55 --> 49) [6][7][8][9]
2010 ברק אובמה דמוקרטים ‏ -63: (256 --> 193) ‏ -6: (57 --> 51) [10][11]
2014 ‏ -13: (201 --> 188) ‏ -9: (53 --> 44) [12]
2018 דונלד טראמפ רפובליקנים ‏ -34–35: (235 --> 200–201) ‏ +2: (51 --> 53) [13][14][15]
2022 ג'ו ביידן דמוקרטים ‏9-: (222 --> 213) ‏+1: (51[ב] --> 50)
  1. ^ צבע הרקע מראה איזו מפלגה שולטת לאחר הבחירות
  2. ^ כולל שלושה סנאטורים עצמאיים שתומכים במדיניות המפלגה הדמוקטית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Q&A: US mid-term elections, BBC News
  2. ^ Desilver, D. (2014) Voter turnout always drops off for midterm elections, but why? Pew Research Center, July 24, 2014.
  3. ^ Busch, Andrew (1999). Horses in Midstream. University of Pittsburgh Press. pp. 18–21.
  4. ^ Baker, Peter; VandeHei (2006-11-08). "A Voter Rebuke For Bush, the War And the Right". וושינגטון פוסט. נבדק ב-2010-05-26.
  5. ^ "Election '98 Lewinsky factor never materialized". CNN. 1998-11-04.
  6. ^ יצחק בן-חורין, ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים; קרב צמוד בסנאט, באתר ynet, 8 בנובמבר 2006
  7. ^ יצחק בן-חורין, מהפך דמוקרטי גם בסנאט? הכל תלוי בווירג'יניה, באתר ynet, 8 בנובמבר 2006
  8. ^ איי.פי, הסנאט: הרפובליקנים התחזקו, דאשל הולך הביתה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2004
  9. ^ רוב לדמוקרטים גם בקרב מושלי המדינות, באתר ynet, 8 בנובמבר 2006
  10. ^ מכה קשה לאובמה: הפסיד הרוב המיוחס בסנאט, באתר וואלה!‏, 20 בינואר 2010
  11. ^ כצפוי: הדמוקרטים העמיקו אחיזתם בקונגרס, באתר ynet, 5 בנובמבר 2008
  12. ^ יצחק בן-חורין, תבוסה קשה לאובמה: רוב רפובליקני בסנאט, באתר ynet, 4 בנובמבר 2014
  13. ^ בחירות אמצע הקדנציה: הרפובליקנים שמרו על רוב בסנאט, מהפך דמוקרטי בבית הנבחרים
  14. ^ תוצאות הבחירות באתר הגארדיאן
  15. ^ אמריקה חצויה: טראמפ איבד את הרוב בבית הנבחרים, שמר על כוחו בסנאט, באתר ynet, 6 בנובמבר 2018