בחירות 1973 לנשיאות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 1968 ישראלישראל 1978 ›
בחירות 1973 לנשיאות ישראל
10 באפריל 1973

  EKatzir771.jpg Urbach Ephraim.jpg
מועמד אפרים קציר אפרים אלימלך אורבך
מפלגה המערך עצמאי
מספר הקולות 66 41
הזוכה: אפרים קציר
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

הבחירות השמיניות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-10 באפריל 1973.

הנשיא הנבחר היה מיועד להחליף את הנשיא המכהן זלמן שזר, אשר לא יכול היה להתמודד לכהונה שלישית ברציפות, בשל הסייג לכך בחוק יסוד: נשיא המדינה, אשר נחקק בכנסת בתקופת כהונתו כנשיא המדינה (ב-15 ביוני 1964).[1]

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1973 קרבו תומן של הכהונה בת העשור של הנשיא זלמן שזר והמירוץ לבחירת נשיא המדינה החדש הוזנק. זאב שרף, אז שר השיכון, פגש מספר שבועות לפני כן את סגן יו"ר הכנסת נבון (אותו הכיר אישית מימיו במחיצתם של בן-גוריון ושרת) ודרבן אותו להתמודד על נשיאות המדינה[2]. בדומה לפעולותיו כשהתמודד למועמד המערך לראשות הכנסת, בירר נבון בצמרת המפלגה האם יקבל תמיכה מספקת די לבחירתו. תחילה התייצב אצל שר התעשייה והמסחר, פנחס ספיר, שהבטיח לו שלא יתערב בבחירות. לאחר מכן פנה אל שמחה דיניץ, מזכירה של ראשת הממשלה דאז גולדה מאיר, וביקש ממנו לברר עמה אם היא לא תתנגד למועמדותו לנשיאות. כעבור זמן מה שב דיניץ לנבון וסיפר לו כי גולדה אמרה לו שהיא לא תתערב.

משהבין נבון כי בכירי המפלגה לא יתערבו או יסכלו את מועמדותו, הסכים נבון להצעתו של שרף ונכנס באורח רשמי למירוץ לנשיאות[3]. יממה לאחר הגיעה לביתו משלחת מטעם מזכירות המפלגה שבירושלים למען הפגנת תמיכה במועמדותו. בשעה שהמשלחת ומצדדים אחרים של נבון הגיעו לחגוג את הכרזת מועמדותו, הגיע לבית אהרן ידלין, מזכיר המפלגה. פניו היו חמורות סבר, וזה אמר לו במבוכה: "גולדה מציעה... שלא תתמודד"[4]. נבון ההמום שאל מדוע זאת, הרי היא הבטיחה שלא להתערב בבחירות, והלה השיב לו כי הפרופסור אפרים קציר מועמד מטעם המפלגה לנשיאות. בדיעבד נתברר לנבון כי שרי אחדות העבודה - פועלי ציון, יגאל אלון וישראל גלילי, הכשילו את המינוי ושכנעו את גולדה לא להותיר לנבון להתמודד על הנשיאות, בטענה שאם הוא - איש רפ"י - יבחר ויהיה לנשיא, יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על משה דיין איש רפ"י. יום לאחר מכן, ב-23 במרץ, התכנס מרכז המפלגה על מנת לבחור בין נבון לקציר. בתום הכינוס נבחר קציר[5], וגם בתום מערכת הבחירות עצמה נבחר לנשיאות המדינה[6]. ב-26 במרץ שלח ראש הממשלה לשעבר בן-גוריון מכתב מיוחד לנבון, ובו ניחם אותו על אי-בחירתו[7].

המועמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות הוכרעו בסיבוב הראשון, בעקבות זכייתו של קציר ברוב מוחלט מבין חברי הכנסת, והוא הושבע לתפקיד ב-24 במאי באותה השנה.

הצבעה מספר קולות
אפרים קציר 66
אפרים אלימלך אורבך 41
פתק לבן 9
לא הצביעו 4

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 4 לחוק היסוד קבע (בנוסחו דאז, סייג אשר בוטל בשנת 1998) כי "אדם שכיהן כנשיא המדינה שתי תקופות בזו אחר זו לא יהיה מועמד בבחירות לתקופה הסמוכה לאחריהן"
  2. ^ נבון נוטה להציג מועמדותו, דבר, 18 במרץ 1973
  3. ^ דן פתיר, המירוץ לנשיאות, דבר, 21 במרץ 1973
  4. ^ מרכז "העבודה" יכריע היום בין קצ'לסקי לנבון, דבר, 22 במרץ 1973
  5. ^ מרכז העבודה בחר בקצ'לסקי, דבר, 23 במרץ 1973
  6. ^ אפרים קציר - הנשיא ה-4 של ישראל, מעריב, 11 באפריל 1973
  7. ^ בן-גוריון לנבון: אתה המועמד המתאים לנשיא, דבר, 26 במרץ 1973