בטון מצטופף מעצמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בטון מצטופף מעצמואנגלית: Self Consolidating Concrete, או בקיצור SCC) הוא בטון בעל תכונות ריאולוגיות שמאפשרות יציקה ללא גריפה או ריטוט של הבטון.

בדיקת עבידות SCC, מילוי תבנית L
בדיקת עבידות SCC,תבנית L בסיום המדידה
בדיקת עבידות SCC, מילוי תבנית U
בדיקת עבידות SCC,תבנית U בסיום המדידה

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטון מצטופף מעצמו פותח ביפן מתוך כוונה לחסוך בעלויות כח-אדם ביציקות בטון ולשפר את אבטחת האיכות בתהליך היציקה.

התכונות הנדרשות מבטון כזה הן:

  • יכולות מילוי תבניות
  • יכולת מעבר בין ברזלי זיון (מעברים צרים)
  • התנגדות לסגרגציה (הפרדות מרכיבי הבטון השונים)

היתרונות של בטון כזה הן:

  • יעילות בעבודה
  • שיפור בסביבת העבודה
  • הומוגניות של הבטון
  • אפשרות ביצוע של מבנים מיוחדים בעלי צורה מורכבת או זיון צפוף

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטון הוא חומר טיקסוטרופי. הוא מאופיין בנוסף לצמיגות, בעומס מינימלי דרוש למעבר מהתנהגות של מוצק להתנהגות של נוזל. בבטון מצטופף מעצמו המטרה היא לא להוריד את הצמיגות אלא את עומס הכניעה, העומס בו הבטון יתנהג כנוזל.

בטון הוא מערכת רב-פאזית. הוא מורכב מנוזל (מים), מוצקים (אגרגט גס, אגרגט דק ואבקות) ואויר. צמיגות נמוכה של תערובת הבטון גורמת לסגרגציה, התמיינות של החומרים בבטון, כלומר שקיעה של האגרגטים על-פי גודלם ועליה של המים כלפי מעלה. מכיוון שבטון מצטופף מעצמו מתנהג כנוזל, נדרשת בו דווקא צמיגות גבוה יותר.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערובת הבטון לבטון מצטופף מעצמו מכילה נפח קטן של אגרגטים גסים (כ- 50% ממשקל האגרגטים הדרושים למלא את הנפח במהודק), כמות חול כמחצית מנפח המלט, כמות מים קטנה, ויתר הנפח נתפס על ידי אבקות (חלקיקים קטנים מ- 90 מיקרון). התערובת מכילה מוסף מפחית מים רחב טווח (סופר פלסטיסייזר) כדי להוריד את עומס הכניעה. האבקות ומוספים מצמיגים משמשים לשמירה על צמיגות גבוהה של התערובת.

בדיקות עבידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן להשתמש בקונוס אברהמס לבדיקת הירד של בטון מצטופף מעצמו, מכיוון שהוא משאיר מתחת לקונוס שלולית בגובה של בערך האגרגט המרבי. לכן פותחו מספר בדיקות ייעודיות לעבידות של בטון מצטופף מעצמו.

בדיקת שׂירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו ממלאים קונוס אברהמס, שמונח על-גבי משטח חלק, בבטון. מרימים את הקונוס ובודקים את משך הזמן בו הבטון ממשיך לזרום, ואת קוטר שלולית הבטון המתקבלת (ראו תמונה).

בדיקת זרימה בתבנית L[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה זו מדמה מילוי של תבנית בטון עם זיון. תבנית L מורכבת מחלק אנכי וחלק אופקי. בין החלקים יש שׂריג של ברזלי זיון, ומחסום זחיח. ממלאים את החלק האנכי בתבנית בצורת L שחלקה התחתון חסום (ראו תמונה). מרימים את המחסום ומודדים את משך הזמן הדרוש לבטון להגיע לגובה מוסכם בחלקו המרוחק של החלק האופקי (ראו תמונה).

בדיקת זרימה בתבנית U[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה זו מדמה מילוי של תבנית בטון עם זיון. תבנית U מורכבת משני חלקים אנכיים. בין החלקים יש שׂריג של ברזלי זיון, ומחסום זחיח. ממלאים את החלק הגבוה של התבנית בבטון (ראו תמונה). מרימים את המחסום ומודדים את הזמן עד לשוויון גבהים בין שני חלקי התבנית (ראו תמונה).