ביג סטאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביג סטאר בהופעה בהייד פארק, לונדון ב-2009

ביג סטאראנגלית Big Star) היא להקת רוק אמריקאית, שהוקמה בממפיס, טנסי בשנת 1971 על ידי אלכס צ'ילטון, כריס בל, ג'ודי סטפאנס ואנדי האמל. סגנונה של הלהקה הושפע מהביטלס, מהקינקס ומהביץ' בויז והוגדר כפאוור פופ על ידי מבקרי המוזיקה.

פעילות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התשתית הראשונית של הלהקה הגיעה מלהקות אייס-ווטר ורוק סיטי, שהוביל כריס בל, ובהן ניגנו קאדר רחב של מוזיקאים, וביניהם האמל וסטפאנס, שאיישו לבסוף את תפקידי בס והתופים בביג סטאר (בהתאמה). אליהם הצטרף אלכס צ'ילטון, שכמה שנים קודם לכן, בגיל 17, היה הסולן של להקת הבוקס-טופס שהייתה חתומה על מס' להיטים, כשהבולט שלהם היה The Letter שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי ב-1967.

הרביעייה מצאה מכנה משותף רחב בדמות הלהקות המובילות של אמצע-סוף שנות השישים, ואף ביצעה מס' קאברים בהופעות ובאלבומי האולפן לאמנים אלו.

הלהקה שחררה שלושה אלבומים: אלבום הבכורה, #1 Record יצא בשנת 1972 כשהקרדיט המשותף בכל השירים (פרט לאחד, שנכתב והושר על ידי האמל) ניתן לבל וצ'ילטון (שאף התחלקו במלאכת השירה), בצורה שמזכירה את אופן החתימה של לנון ומקרטני על שירי הביטלס. באלבום זה בלטו ההשפעות של להקות כגון הביטלס, המי והביץ' בויז על ביג סטאר.

אלבומה השני, Radio City, שוחרר בשנת 1974 כשלישייה, ללא הגיטריסט בל, שעזב לאחר שיצא אלבום הבכורה - לאור כישלונו המסחרי. האלבום כלל את September Gurls, משיריה המוכרים של ביג סטאר- שכוסה על ידי להקת הבאנגלס בגרסה מצונזרת בשנות השמונים.

ב-78 יצא האלבום השלישי, Third/Sister Lovers כשהרכב הלהקה מונה את צ'ילטון והמתופף סטפאנס, לאחר עזיבתו של האמל. האלבום כלל סאונד שונה משני הראשונים, אקוסטי וסינגר-סונגרייטרי במובהק. כל השירים, פרט לאחד (שנכתב והושר על ידי סטפאנס) הושרו על ידי צ'ילטון, כשמתוכם, רק אחד לא נכתב על ידו (קאבר ל-Femme Fattale של הוולווט אנדרגראונד). האלבום הוגדר כבר אז כיצירתו האישית של צ'ילטון באופן מובהק.

ב-1993 התאחדה הלהקה בהרכב מחודש: עם חבריה המקוריים צ'ילטון וסטפאנס, כשעל הבאס והגיטרה השנייה הופקדו חברי להקת הפוזיס (עוד להקה שהושפעה מביג סטאר) - קן סטרינגפלו וג'ון אויר. בהרכב זה, שחררה הלהקה שני אלבומים: הופעה מאוניברסיטת קולומביה מאותה השנה, וב-2005 את In Space, שעד היום לא התקבל כאלבום לגיטימי מבחינת מעריציה המושבעים של הלהקה. בהרכב זה הופיעה הלהקה עד מותו של צ'ילטון ב-2010.

מתוך ארבעת חברי הלהקה המקוריים, שלושה אינם עוד בין החיים. הגיטריסט, כריס בל, נהרג בשנת 1978 בתאונת דרכים ובשנת 2010 נפטרו סולן הלהקה, אלכס צ'ילטון, מסיבוכים הקשורים ללב במרץ, ולאחר מכן, ביולי, נפטר הבסיסט, אנדי האמל.

ב-2014 נפטר מי שנחשב ל"חבר הנוסף" בלהקה, המפיק ג'ון פריי, שהיה שותף מוזיקלי דומיננטי בהקלטת האלבומים, המיקסים, ולכל נושאי ההפקה.

פריי היה מייסד אולפני ארדנט בממפיס, מאולפני ההקלטות המוכרים והנחשבים בארצות הברית.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שלושת אלבומי הלהקה נבחרו לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון, וכך גם שניים משיריה הנמצאים ברשימת 500 השירים הגדולים שדירג המגזין.

להקת הריפלייסמנטס כתבה שיר אודות סולן הלהקה, הנושא את שמו, "אלכס צ'ילטון", ובתוכו נכללה השורה "I never travel far without a little Big Star".

על אף כישלונה המסחרי, זכתה ביג סטאר למעמד של להקת קאלט ולהיותה אחת הלהקות המשפיעות על מוזיקת הרוק מאז פירוקה, כשרבים האמנים שהעידו על הערצתם העיוורת אליה, ואף כיסו חלק משיריה, כשבין השאר ניתן למנות את אר.אי.אם., אליוט סמית', ווילקו וג'ף באקלי.

זרקור הפרסום העיקרי לו זכתה הלהקה הגיע בשנות התשעים - כששירה, In The Street היווה את שיר הפתיחה של הקומדיה המצליחה "מופע שנות ה-70" (תחילה בגרסתו המקורית, ולאחר מכן - קאבר שביצעה לשיר להקת צ'יפ טריק).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביג סטאר בוויקישיתוף