ביות הסוס

ראשית האבולוציה של משפחת הסוסיים (שם מדעי: Equidae) הייתה בצפון אמריקה, אולם הם נכחדו שם במהלך הפלייסטוקן, והוחזרו לאמריקה רק על ידי האירופאים אחרי קולומבוס. מספר מינים של משפחה זאת עברו לחצי הכדור המערבי דרך ברינגיה, כנראה לפני כ-1-2 מיליון שנים.^[1]

בני אדם באירופה ואסיה הכירו את הסוסים עוד בתקופת האבן, כפי שמעידים ציורי מערות ושרידים אחרים, אולם הם שמשו רק כיעד לצייד ואכילה כמו חיות בר אחרות. הביות של סוסים כחיות רכיבה ומשא הגביר מאוד את אפשרויות הניידות האנושית ואיפשר העברת מידע, הגירה, מסחר, ומסעות מלחמה על פני מרחקים רחבים באופן שלא היה קיים לפני כן. משום כך, הייתה לו השפעה מכוננת על ההיסטוריה האנושית.

כיצד, היכן, מתי ועד ידי מי בויתו סוסים לראשונה? שאלה זאת הייתה שנויה במחלוקת במשך יותר ממאה שנה.^[2] השערות שהתבססו על שרידים ארכאולוגים, פיזיולוגים (מבנה גוף או שיניים של שרידים) ואחרים הצביעו על מקור בחצי האי האיברי,^[3] בקזחסטן של היום,^[4] באוקראינה של היום,^[5] באנטוליה,^[6] ועוד. אחדות מן ההשערות קישרו את ביות הסוס לתהליכים היסטוריים כמו ההתפשטות השפות האינדו-אירופיות ושל העמים ה"אריים".^[7]

רק בראשית המאה ה-21 הראה ניתוח גנטי של סוסים חיים ושל שרידי סוסים מארצות שנות כי מקורם של כל סוסי הבית הקיימים היום הוא מסוסים שבויתו על ידי האדם לפני כ-4,200 שנה באזור הוולגה-דון בצפון מזרח אירופה.^[8] אין לשלול את האפשרות שסוסים בויתו גם במקומות וזמנים אחרים, אולם גם אם היו כאלו, שרידיהם לא מהווים מרכיב משמעותי באוכלוסיית סוסי הבית הנוכחית.^[9]

השערות על מקור ביות הסוס

ביות הוא ניצול של אורגניזם על ידי האדם תוך שליטה מלאה במחזור החיים והרביה שלו. כאשר מדובר על חיות המשמשות להובלת משאות ו/או רכיבה (כגון סוס הבית, חמור הבית, הגמל והאלפקה) יש להביא בחשבון אפשרות של שלב ביות מוקדם יותר בו הן נוצלו רק כמקור לחלבונים (חלב ובשר).

השערת בותאי (Botai)

תרבות בותאי (אנ') התקיימה בצפון קזחסטן בתקופה שבין 3,700 ל-3,100 לפנה"ס. ליד אתרים של מגורי אדם מתקופות אלו התגלו ריכוזים גדולים מאוד של שרידי סוסים (למעשה כמעט לא נמצאו שם שרידים של בעלי חיים אחרים). המורפולוגיה (מבנה הגוף) של שרידים אלה קרובה יותר לזאת של סוס הבית מאשר לזאת של סוסי בר (Aquus ferus) מאותה תקופה. בדיקות כימיות איתרו שרידי חלב סוסות על דפנות כלים מהתקופה, ובחינה של שיניים בשלדי סוסים מהתקופה הראתה סימני שחיקה שיוחסו לשימוש ברסן פרימיטיבי.^[4]^[10] כן התגלו ממצאים שניתן לפרשם כמכלאות לסוסים.^[1]

בעשור הראשון של המאה העשרים הנחשבה "השערת בותאי" על ביות הסוס למבטיחה ביותר.

מחקרים מאוחרים יותר ערערו ביטחון זה. בפרט, נטען שסימני השחיקה בשיני הסוסים אינם מובהקים מספיק, ויכולים היו להיגרם ללא התערבות אנושית.^[11] כמו כן, לא נמצאו שרידים של רתמות או מתגים, ולכן אפשר שתרבות בותאי ניצלה סוסים–פראיים או מאולפים למחצה – רק כמקור לחלבונים (דבר המקובל גם בקזחסטן המודרנית).

התפתחות היכולת לריצוף גנטי של שרידי בעלי חיים שמתו מכבר הוכיחה חד משמעית שהסוסים מבותאי סביב 3,500 לפני הספירה קרובים לסוסי פרז'וואלסקי (זן סוסי בר במונגוליה) ולא לסוס הבית.^[12]

סוסי פרז'וואלסקי אינם ניתנים לביות (להבדיל מאילוף של פרטים בודדים) ועובדה זאת מחלישה עוד יותר את ההשערה שתושבי בותאי הקדומים גם רכבו על סוסים. ייתכן שסוסי פרז'וואלסקי (ואולי גם סוסי הטרפן שחיו בערבות אסיה-אירופה ונכחדו כליל) הם צאצאים של זן הסוסים שהתקיים בבותאי לפני כ-5,500 שנה) או שהיה להם אב משותף.

השערת איבריה

חצי האי האיברי הוזכר כמקור אפשרי לביות הסוס כיוון שאקלים ההולוקן איפשר שם קיום ערבות-דשא המתאימות לעדרי סוסים בזמן שרוב אירופה הייתה מכוסת יערות.^[13] השוואת DNA מיטוכודרי של סוסי בית מרחבי העולם הראתה שהשונות שלו בסוסים מספרד ופורטוגל היא גדולה במיוחד,^[14] דבר שיכול להצביע על מקור מוקדם. בנוסף, ב–DNA של שרידי סוסים מתקופת הברוזה בחצי האי האיברי התגלה תת-זן ייחודי,^[3] ייתכן שסוסים מתת-זן זה הזדווגו עם סוסים מבויתים ממזרח אירופה, אבל המחקר המודרני (ר' להלן) מראה כי אם הייתה להם תרומה לסוס הבית הקיים, היא אינה עולה על אחוזים בודדים.^[1]

השערת האזור הפונטי-כספי (או: השערת הקורגאן)

האזור הפונטי-כספי (אנ') משתרע מדרום הים השחור עד לצפון הים הכספי (היום – אוקראינה ודרום רוסיה) ומתאפיין בערבות-עשב רחבות ידיים.

חוקרים שונים העלו השערות לפיהן ביות סוסים לצורכי רכיבה ומשא החל במרחב הפונטי-כספי. לראשונה הסתמכו השערות אלו על העובדה כי בערבה הרחבה התקיימו בני אדם ועדרי סוסים, זה לצד זה, החל מתקופות פרהיסטוריות, וכן על היות המרחב הזה מקור להגירות ופלישות של נוודים ליבשת אירופה.^[7] חיזוק להשערה התקבל משרידים ארכאולוגיים כגון עדויות לזבח וקבורה טקסית של סוסים בקברים, בפרט בקורגנים (אנ') (קברים של בני האליטות, בדרך כלל בצורת תל אדמה גדול מעל לתא קבורה).

השערות אלו קשרו בין ביות הסוסים על-ידי יושבי הערבה הפונטית-כספית לשינויים תרבותיים, פוליטיים ודמוגרפיים ובפרט להתפשטות השפות האינדו-אירופיות באירופה ואסיה. בין הבולטות במיוחד היו:

א. "השערת הקורגן" של מריה גימבוטאס (Marija Gimbutas)^[15]^[16]: תושבי הערבות, מתרבות ה–Sredny Stog בייתו סוסים לרכיבה וגרירת עגלות ב-5,000 לפני הספירה לכל המאוחר. פלישות של נוודים רוכבי-סוסים מהערבה הפונטית-כספית בכמה גלים בין 4,200 ל–3,200 לפנה"ס, ראשית לאגן הדנייפר ומשם לכל אירופה, השמידה את הציוויליזציה האירופית הקדומה – שהייתה מטריאכלית ושלווה - והחליפה אותה בתרבות "גברית" מיליטריסטית ודוברת שפות שאותן אנו מזהים היום כאינדו-אירופיות.

ב. "הסוס, הגלגל והשפה":^[17] על בסיס ניתוח לשוני (זיהוי מונחים דומים בשפות אינדו-אירופיות שונות), ומחקר ארכאולוגי ופיזיולוגי (בפרט, ניסיון לזהות סימנים לרסן לפי השחיקה בשיניים של סוסים קדומים) הגיע דייוויד אנטוני (David W. Anthony) למסקנה כי תושבי הערבות, אשר צדו סוסים למאכל מתקופות קדומות, החלו בביות חלקי של סוסים (גידול במכלאות לצורכי בשר), החל מ-4,200 לפני הספירה, אבל יכולת רתימתם לעגלות פותחה ב-3,400 ואולי רק 3,000 לפני הספירה, וביות הסוס לרכיבה התרחש אחרי 2,500 לפני הספירה, על ידי אוכלוסיית נוודים המכונה היום "תרבות יאמניה". ביות זה אפשר התפשטות מהירה של תושבי הערבה הפונטית-כספית (ועימה, של השפות האינדו-אירופיות) לכל רחבי אירופה וחלקים נרחבים של אסיה (אנטוליה, הרמה האירנית ותת היבשת ההודית) בסוף האלף השלישי לפני הספירה.

ממצאים גנטיים במאה ה-21

התפתחות הגנטיקה ובעיקר הפליאו-גנטיקה (היכולת להפיק מידע גנטי משרידים קדומים) פתחה אפשרויות חדשות לחקר העבר האנושי והביולוגי, כולל חקר הביות של בעלי חיים.

מחקרים גנטיים לגבי מקורו של סוס הבית מבוצעים מסוף המאה העשרים.^[18] ב-2021 התפרסם מחקר מקיף^[19] בו השתתפו כ-150 חוקרים ונבדק הרצף הגנטי של 475 סוסים קדומים ו-75 סוסים מודרניים. מסקנות מחקר זה הן:

א. לכל סוסי הבית הקיימים היום יש מוצא אחד, שמקורו בצפון האזור הפונטי-כספי (אזור הוולגה-דון).

ב. זן סוסים זה (שהרצף הגנטי שלו מכונה DOM2) הופיע באלף השישי לפני הספירה, אולם התפשטותו מחוץ לאזור המקורי החלה רק בסביבות 2,200 לפנה"ס. סוסי DOM2 מופעים בעמק הדנובה ובמרכז אסיה בין 2,200 ל–2,000 לפני הספירה, במרכז אנטוליה בסביבות 1,900 לפני הספירה, ובין 1,000 ל-1,500 לפני הספירה הם מחליפים את כל זני הסוסים ביישובי האדם.

ג. בסוסי DOM2 מתקופה זאת ואילך מופיעים שינויים בשני גנים, אחד שהקל על כאבי גב (ולכן, איפשר רכיבה) ושני שהפחית את התוקפנות יחסית לסוסי-בר זכרים. נראה שהופעת שינויים אלו היא שאפשרה את הניצול השיטתי של סוסים לרכיבה ואת הביות המלא שלהם.

התפשטות מהירה כזאת זאת הייתה חייבת להיות מלווה בגידול מהיר מאוד באוכלוסיית הסוסים מן הזן הזה. החוקרים משערים שבתקופה זאת החלו בני אדם ליישם שיטות של רבייה מבוקרת ומואצת (למשל, יצירת אפשרות הרבעה על ידי זכרים צעירים, דבר שהוא נדיר בטבע) כמענה לביקוש גדול לסוסים המתאימים לרכיבה ורתימה למרכבות..

אף שממצאים אלו תואמים את ההשערה הפונטית-כספית במה שנוגע למרחב הגאוגרפי של ביות הסוס, הם שוללים את הכרונולוגיה של ההשערות שצוטטו לעיל, ולכן גם את ההקשר ההיסטורי שלהן. בפרט, נובע מהם שהתפשטות אנשי הימניה, ושל השפות האינדו-אירופיות באירופה באלף השלישי (3,100-2500) לפני הספירה קדמה לביות הסוס (והסתייעה, ככל הנראה, בעגלות רתומות לשוורים עם גלגלים מלאים). לעומת זאת, ההתפשטות האינדו-אירופיות לצפון מזרח אסיה (הרמה האירנית ותת-היבשת ההודית) החלה אחרי 2,000 לפנה"ס, כללה מרכבות ורכיבה על סוסים, ומקורה בתרבות סינטשתה (אנ') שהתקימה בדרום אורל (זאת אומרת, מזרחית לאזור הפונטי-כספי) בין 2,000 ל-1,750 לפני הספירה.

מרכה חיתית עם גלגלי-חישורים, המאה ה-18 לפני הספירה

מסקנה זאת תואמת לממצאים ארכאולוגיים: הגילויים המוקדמים ביותר של מרכבות דו-גלגלית הוא מקברים של תרבות סינטשה המתוארכים בין 2,000 ל-1,750 לפני הספירה. במזרח התיכון מופיעות מרכבות כאלה מעט מאוחר יותר.^[20]

ראו גם

לקריאה נוספת

ג'ארד דיאמונד 1997 - רובים, חיידקים ופלדה, תרגום עתליה זילברג. פרק 9: עיקרון אנה קרנינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביות הסוס בוויקישיתוף

Zebra vs Horses (Americapox Part 2) – סרטון הסבר על ביות של בעלי חיים (באנגלית)
מתי בוית הסוס לראשונה באתר מוזיאון הסמיסונין
הסוס - ביות, אבולוציה, זנים באתר Encyclopedia Britannica

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Pablo Librado, Ludovic Orlando, Genomics and the Evolutionary History of Equids, Annual Review of Animal Biosciences 9, 2021-02-16, עמ' 81–101 doi: 10.1146/annurev-animal-061220-023118
^ צ'ארלס דארווין (תרגום: שאול אדלר), מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965 (מקור ב-1859), עמ' 107-110
^ ¹ ² Lira J, Linderholm A, et al., Ancient DNA reveals traces of Iberian Neolithic and Bronze Age lineages in modern Iberian horses, Molecular Ecology 19, 2010, עמ' 64–78 doi: 10.1111/j.1365-294X.2009.04430.x
^ ¹ ² Alan K. Outram, Natalie A. Stear, Ret al., The Earliest Horse Harnessing and Milking, Science 323, 2009-03-06, עמ' 1332–1335 doi: 10.1126/science.1168594
^ Anthony, D., Telegin, D. Y., Brown, D., The origin of horseback riding, Scientific American (6)256, 1991, עמ' 94-101
^ Guimaraes, S., Arbuckle, B. S., Peters, J., Adcock, S. E., Buitenhuis, H., Chazin, H., ... & Geigl, E. M, Ancient DNA shows domestic horses were introduced in the southern Caucasus and Anatolia during the Bronze Age, Science Advances (38)6, 2020, עמ' eabb0030
^ ¹ ² Childe, V. G., The Aryans: a study of Indo-European origins, London, 1926, עמ' 183-200
^ Librado & al, Widespread horse-based mobility arose around 2200 BCE in Eurasia, Nature 631, 2024, עמ' 819–825
^ Saey , H.S., Horses may have been domesticated twice. Only one attempt stuck, Science News, 2024
^ Jones, T., Horses domesticated 1000 years earlier than previously thought, Planet earth stories, 2009
^ William Timothy Treal Taylor, Christina Isabelle Barrón-Ortiz, Rethinking the evidence for early horse domestication at Botai, Scientific Reports 11, 2021-04-02, עמ' 7440 doi: 10.1038/s41598-021-86832-9
^ Gauntiz & al., Ancient genomes revisit the ancestry of domestic and Przewalski’s horses, Science 360, 2018, עמ' 111-114
^ Warmuth, V. et al., European Domestic Horses Originated in Two Holocene Refugia, PLOS ONE 6, 30 במרץ 2011, עמ' e18194 doi: 10.1371/journal.pone.0018194
^ Jansen et al., Mitochondrial DNA and the origins of the domestic horse, PNAS (16)99, 2002, עמ' 10905–10
^ Marija Gimbutas, The Indo-Europeanization of Europe: the intrusion of steppe pastoralists from south Russia and the transformation of Old Europe, WORD 44, 1993-08, עמ' 205–222 doi: 10.1080/00437956.1993.11435900
^ Marija Gimbutas and Miriam Robin Dexter, The living goddesses, 2001
^ Anthony, D. W., The Horse, the Wheel, and Language: How Bronze-Age Riders from the Eurasian Steppes Shaped the Modern World, . Princeton University Press, 2007
^ Jansen T, Forster P, Levine MA, Oelke H, Hurles M, et al., Mitochondrial DNA and the origins of the domestic horse, PNAS (16)99, 220, עמ' 10905–10
^ Pablo Librado, Naveed Khan, Antoine Fages,..... Alan Outram, Ludovic Orlando, The origins and spread of domestic horses from the Western Eurasian steppes, Nature 598, 2021-10-28, עמ' 634–640 doi: 10.1038/s41586-021-04018-9
^ Stephan Lindner, Chariots in the Eurasian Steppe: a Bayesian approach to the emergence of horse-drawn transport in the early second millennium BC, Antiquity 94, 2020-04, עמ' 361–380 doi: 10.15184/aqy.2020.37

[אנואל-1] ¹ ² ³ Pablo Librado, Ludovic Orlando, Genomics and the Evolutionary History of Equids, Annual Review of Animal Biosciences 9, 2021-02-16, עמ' 81–101 doi: 10.1146/annurev-animal-061220-023118

[2] צ'ארלס דארווין (תרגום: שאול אדלר), מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965 (מקור ב-1859), עמ' 107-110

[מולקולר-3] ¹ ² Lira J, Linderholm A, et al., Ancient DNA reveals traces of Iberian Neolithic and Bronze Age lineages in modern Iberian horses, Molecular Ecology 19, 2010, עמ' 64–78 doi: 10.1111/j.1365-294X.2009.04430.x

[סקינס-4] ¹ ² Alan K. Outram, Natalie A. Stear, Ret al., The Earliest Horse Harnessing and Milking, Science 323, 2009-03-06, עמ' 1332–1335 doi: 10.1126/science.1168594

[5] Anthony, D., Telegin, D. Y., Brown, D., The origin of horseback riding, Scientific American (6)256, 1991, עמ' 94-101

[6] Guimaraes, S., Arbuckle, B. S., Peters, J., Adcock, S. E., Buitenhuis, H., Chazin, H., ... & Geigl, E. M, Ancient DNA shows domestic horses were introduced in the southern Caucasus and Anatolia during the Bronze Age, Science Advances (38)6, 2020, עמ' eabb0030

[שילד-7] ¹ ² Childe, V. G., The Aryans: a study of Indo-European origins, London, 1926, עמ' 183-200

[8] Librado & al, Widespread horse-based mobility arose around 2200 BCE in Eurasia, Nature 631, 2024, עמ' 819–825

[9] Saey , H.S., Horses may have been domesticated twice. Only one attempt stuck, Science News, 2024

[10] Jones, T., Horses domesticated 1000 years earlier than previously thought, Planet earth stories, 2009

[11] William Timothy Treal Taylor, Christina Isabelle Barrón-Ortiz, Rethinking the evidence for early horse domestication at Botai, Scientific Reports 11, 2021-04-02, עמ' 7440 doi: 10.1038/s41598-021-86832-9

[12] Gauntiz & al., Ancient genomes revisit the ancestry of domestic and Przewalski’s horses, Science 360, 2018, עמ' 111-114

[13] Warmuth, V. et al., European Domestic Horses Originated in Two Holocene Refugia, PLOS ONE 6, 30 במרץ 2011, עמ' e18194 doi: 10.1371/journal.pone.0018194

[14] Jansen et al., Mitochondrial DNA and the origins of the domestic horse, PNAS (16)99, 2002, עמ' 10905–10

[15] Marija Gimbutas, The Indo-Europeanization of Europe: the intrusion of steppe pastoralists from south Russia and the transformation of Old Europe, WORD 44, 1993-08, עמ' 205–222 doi: 10.1080/00437956.1993.11435900

[16] Marija Gimbutas and Miriam Robin Dexter, The living goddesses, 2001

[17] Anthony, D. W., The Horse, the Wheel, and Language: How Bronze-Age Riders from the Eurasian Steppes Shaped the Modern World, . Princeton University Press, 2007

[18] Jansen T, Forster P, Levine MA, Oelke H, Hurles M, et al., Mitochondrial DNA and the origins of the domestic horse, PNAS (16)99, 220, עמ' 10905–10

[19] Pablo Librado, Naveed Khan, Antoine Fages,..... Alan Outram, Ludovic Orlando, The origins and spread of domestic horses from the Western Eurasian steppes, Nature 598, 2021-10-28, עמ' 634–640 doi: 10.1038/s41586-021-04018-9

[20] Stephan Lindner, Chariots in the Eurasian Steppe: a Bayesian approach to the emergence of horse-drawn transport in the early second millennium BC, Antiquity 94, 2020-04, עמ' 361–380 doi: 10.15184/aqy.2020.37

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]