ביטול רשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכות ערובין, ביטול רשות הוא פעולה סמלית של הסתלקות מבעלות על רשות היחיד, פרטית או משותפת. (לדוגמה מבוי, חצר, חדר מדרגות ובית מגורים) פעולה זאת נצרכת במקרה ולא כל הדיירים נשתתפו בעירוב החצרות או בשיתוף המבואות, דבר שמונע מהם לחול ולהתיר את טלטול החפצים בין הרשויות השונות. מטרתה של פעולת ביטול הרשות היא להתיר את הטלטול בחצר לדיירים האחרים השותפים בחצר, או לאותו אדם שמבטל את הרשות, אף על פי שלא השתתף בעירוב החצרות או בשיתוף המבואות.

כיום נעשים עירובי חצרות בארץ על ידי הרבנויות המקומיות, המזכים לכל תושב ותושב חלק בעירוב החצרות, כך שאין מציאות של אדם שלא השתתף בעירוב החצרות, הנצרך לפעולה זו. (שיתופי מבואות אינם נוהגים כיום)

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרבנן נאסר הטלטול (הוצאה והכנסת חפצים) בשבת בין רשויות היחיד שונות, פרטיות או משותפות, שנמצאות בבעלות נפרדת, כגון טלטול מבית מגורים לחדר מדרגות או לחצר משותפת, ללא תיקון עירוב חצרות, שמשמעו שיתוף כל הרשויות הפרטיות והפיכתם לרשות אחת משותפת לכלל הדיירים, שיתוף שמתיר את הטלטול בין הרשויות השונות. באופן דומה נאסר גם טלטול החפצים מהחצרות המשותפות למבוי ללא תיקון שיתוף מבואות. אולם העירוב והשיתוף מתירים את הטלטול בין הרשות הפרטית לרשות המשותפת רק אם נשתתפו בו כל הדיירים שלהם בעלות על הרשות המשותפת. אפילו אם רק אחד מהדיירים מבעלי הרשות המשותפת לא נשתתף בעירוב ובשיתוף - הוא אוסר על כל הדיירים את הטלטול אליה, מפני חלקו שבבעלות עליה. אולם ישנה אפשרות שהדייר שלא נשתתף בעירוב ובשיתוף יבטל את רשותו ברשות המשותפת ויסתלק ממנה, ועל ידי כך יהיה מותר לדיירים שנשתתפו בעירוב החצרות ובשיתוף המבואות לטלטל חפצים מבתיהם לרשות המשותפת. פעולה זו נקראת ביטול רשות, ונעשית על ידי אמירה כגון: 'רשותי מבוטלת לכם' או 'רשותי קנויה לכם'.

ביטול רשות מועיל לעניין היתר הטלטול אף שהוא הצהרה סמלית, ללא משמעות בפועל לגבי הבעלות על המקום, היות שכל איסור הטלטול בין רשויות היחיד הוא מדרבנן ולא מהתורה, וחכמים הקלו שביטול רשות סמלי יועיל לעניין זה. ביטול רשות אינו צריך קניין (פעולה חזקה שמבטאת מכירה), וכן נעשה בעצם השבת, אף שאסורה קניית ומכירת דברים בשבת, היות שאין זה כמכירה גמורה.[1]

סתם ביטול רשות הוא כלפי הבעלות על חצר משותפת בעירוב החצרות, וכלפי המבוי בשיתוף המבואות, וכדי לבטל רשות על בית מגורים פרטי בעירוב החצרות, וכלפי החצר בשיתוף המבואות, יש לציין במפורש שמבטל את רשויות אלו. (לשם פישוט משתמשים בחצר כדוגמה לרשות היחיד בבעלות משותפת, אבל הדינים והעקרונות נכונים לכל רשות יחיד בבעלות משותפת, לדוגמה: חדר מדרגות, וכן נכונים לגבי מבוי במקרה של שיתוף מבואות, בו החצרות מבטלות רשותם במבוי אלו לאלו)

בנוסף לביטול רשות שמטרתו להתיר את הטלטול לכל הדיירים במקרה ואחד הדיירים השותפים בחצר לא השתתף בעירוב החצרות (או חצר שלא השתתפה בשיתוף המבואות), ישנה אפשרות לביטול רשות גם בין רשויות בבעלות שונה שאינם חולקים בעלות ברשות משותפת, לדוגמה בין שני בתים בשתי חצרות, ובין שתי חצרות (כאשר לשתי החצרות ישנו פתח נפרד למבוי / רשות הרבים). במקרה כעין זה לא נעשה עירוב חצרות מפאת העדר הצורך, אך במידה ומתעורר צורך לטלטל חפצים בשבת ביניהם ניתן להתיר זאת באמצעות ביטול רשות.

ביטול לכלל הדיירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטול הרשות צריך להיות לכל הדיירים שלהם בעלות ברשות המשותפת. ביטול רשות רק כלפי חלק מהדיירים - אינו מועיל אף לאותם הדיירים שביטל להם רשותו[2].

טלטול לאחר ביטול רשות של יחיד לרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיחיד שלא עירב ביטל רשותו בחצר לשאר הדיירים, מותר לדיירים להוציא חפצים מבתיהם לחצר, היות שהאדם שלא נשתתף בעירוב החצרות ביטל את רשותו בחצר, וכן אותו יחיד מותר בטלטול חפצים מבתיהם לחצר, היות שהוא נחשב כאורח בחצר כלפי שאר הדיירים. אולם אסור לטלטל חפצים מביתו של היחיד לחצר או לבתי הדיירים האחרים, היות שהיחיד לא נשתתף בעירוב החצרות עם הדיירים האחרים.

אם היחיד ביטל גם את רשות ביתו בנוסף לביטול רשות חצרו - מותר לטלטל גם מביתו לחצר ומביתו לבתים אחרים, בין ליחיד שלא עירב ובין לשאר הדיירים.[3]

במקרה של ביטול רשות במבוי על ידי אחת החצרות, היא נחשבת גם כן כיחיד שביטל רשותו כלפי החצרות האחרות, אף שיש בה דיירים מרובים.[4]

החזקה בחצר לאחר ביטול רשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מי שביטל את רשותו בחצר הוציא אליה חפצים בכוונה לאחר ההצהרה על ביטול רשותו בה - רואים זאת כחזרה מביטול רשותו. סיבת דין זה היא שביטול הרשות הוא מעשה סמלי ולא קניין גמור, ופעולה שנראית כסותרת אותו - מבטלת אותו. אך אם החזיקו הדיירים האחרים בחצר, על ידי הוצאת חפצים אליה - שוב אין משמעות לפעולת הדייר שביטל רשותו, היות שרואים כאילו הם החזיקו בחלקו בחצר שביטל, ושוב אינו יכול לחזור בו מביטולו. כמו כן אם הדייר שביטל רשותו בחצר הוציא אליה חפצים בשוגג - אין זה נחשב כחזרה מביטול רשותו.[5][6]

בשל דין זה ישנה חשיבות ששאר הדיירים בחצר יחזיקו בחצר על ידי הוצאת חפצים אליה לאחר שאחד הדיירים ביטל רשותו בחצר, על מנת שלא יוכל לחזור בו מביטול רשותו.

ביטול רשות בדריסת רגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בעקרון זה של ביטול רשות על מנת לבטל ולהסתלק מזכות מעבר שיש לדיירים מחצר אחת, בחצר השנייה. לדוגמה, חצר פנימית שפיתחה היחידי לרשות הרבים הוא דרך מעבר בחצר חיצונה, שלא עירבה עירוב חצרות בחצרה הפנימית - אוסרת על בני החצר החיצונה את הטלטול בחצר, אף שהחיצונה עירבה עירוב חצרות לעצמה, מדין רגל האסורה במקומה - אוסרת שלא במקומה. אולם החצר הפנימית יכולה לבטל את רשותה בחצר החיצונה, היינו לבטל ולהסתלק מזכותה למעבר בחצר החיצונה, על מנת שהחצר החיצונה תהיה מותרת בטלטול בשטחה. משמעות הביטול במקרה זה היא, שבני החצר הפנימית לא יכנסו לחצר החיצונה אלא בשעה שיצטכו לצאת לרשות הרבים.[7]

ביטול רשות של רבים ליחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שיחיד שלא עירב יכול לבטל רשותו לרבים, כך רבים יכולים לבטל רשותם ליחיד שלא עירב, כלומר שכל אחד יבטל את רשותו בחצר, כך שהחצר תהיה רק בבעלות היחיד שלא עירב. במקרה זה מותר לכולם להוציא חפצים מהבית של מי שלא עירב לחצר, אולם אסור להוציא חפצים מכלל הבתים של הדיירים שביטלו רשותם לחצר, בין היחיד ובין שאר הדיירים, היות שהחצר כעת בבעלות הדייר שלא נשתתף בעירוב, ואין עירוב חצרות משותף לדיירים בבתים ולבעל החצר.

במקרה וביטלו הדיירים גם את רשות ביתם ליחיד שלא עירב - מותר ליחיד להוציא חפצים מביתם לחצר, אולם להם הדבר אסור.

סיבת דין זה היא כיוון שאין רבים יכולים להחשב כאורחים לגבי יחיד, שמחזיק כעת בבעלות על החצר, בעוד יחיד יכול להחשב כאורח כלפי רבים במקרה ההפוך. כלל זה נאמר גם כלפי חצר משותפת לשני דיירים, בה ביטל דייר אחד רשותו לשני, שאין הוא נחשב כאורח כלפי הדייר השני.[8]

ביטול רשות של רבים לרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שיחיד שלא השתתף בעירוב החצרות יכול לבטל רשותו לרבים שעירבו, כך יכולים רבים שלא עירבו לבטל רשותם לרבים שעירבו, כגון שניים או יותר מהדיירים בחצר שלא עירבו - יכולים לבטל רשותם לשאר הדיירים בחצר שעירבו, והדיירים שלא עירבו יחשבו כאורחים בחצר.

אולם רבים שביטלו רשותם לכמה דיירים שלא השתתפו בעירוב - לא התירו את הטלטול מהבתים לחצר, היות שהדיירים הבודדים שלא עירבו אוסרים את הטלטול אלו על אלו ועל שאר הדיירים שעירבו, מפני בעלותם בחצר. במקרה זה ניתן להתיר את הטלטול בחצר רק על ידי שכל הדיירים בחצר יבטלו רשותם לדייר יחיד, כולל הדיירים שלא נשתתפו בעירוב.[9]

מבטלים וחוזרים ומבטלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שביטל יחיד רשותו לרבים, יכולים הרבים לבטל רשותם ליחיד, בהתאם לצורך. וכן רבים שביטלו רשותם ליחיד, יכולים אחר כך כל בני החצר לחזור ולבטל רשותם ליחיד אחר, בהתאם לצורך, ואף שהדבר נראה כחוכא ואטלולא.[10]

ביטול רשות מחצר לחצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביטול רשות מחצר לחצר

נחלקו חז"ל האם דין ביטול רשות קיים גם מחצר לחצר, או רק בשני בתים ששניהם באותה חצר עצמה, והם רוצים לטלטל בחצר. לפי רבי יוחנן יש ביטול רשות מחצר לחצר ולפי שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביטול רשות מבית לבית

שאלה אחרת, שלא הוזכרה בתלמוד אך נידונה בהרחבה בראשונים היא האם דין ביטול רשות תקף גם כדי להתיר טלטול מבית פרטי אחד לבית פרטי אחר. לפי רש"י קיים היתר של ביטול רשות מבית לבית, רבינו תם אוסר את הדבר, ור"י מתיר את הדבר, בתנאי שהביטול יעשה באופן מוגבל ויותיר שטח האסור בטלטול בתוך הבית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.