ביטול תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות, ביטול תורה הוא כינוי להימנעות מתלמוד תורה ללא סיבה מוצדקת, חרף מצוות תלמוד תורה, עליה נאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (ספר יהושע, פרק א', ח').

הצדקה לביטול תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש תשובות שונות לשאלה מהי פעילות חיונית המהווה הצדקה להיבטל מתורה ומהי פעילות שאינה חיונית. יש המחמירים ומצמצמים בפעילות המותרת, ויש המרחיבים. לכל הדעות צרכים בסיסיים של אדם, כגון אכילה ושתייה, הן בגדר פעילות חיונית. יש הרואים בפעילות פוליטית להצלחת רשימות מתמודדים בבחירות לכנסת ישראל מטרה חשובה המצדיקה ביטול תורה מצד העוסקים בה, בשל ציפיה לתוצאות חיוביות ליהדות במדינת ישראל בעקבות הצלחת רשימת מתמודדים בבחירות[1].

ביטול תורה ולימודי חול[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים[דרוש מקור] בלימודי חול (לימודים שאינם לימודי קודש) ביטול תורה, ויש אומרים כי לימודי החול הכרחיים להבנת התורה. הגר"א למשל, בהשראתו של רמב"ם, טען כי ידיעת כל החכמות מסייעת לתורה: "כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד" "כל החוכמות נצרכות לתורתנו".[2] כך שלימודי החול יכולים להוות חלק ממצוות תלמוד התורה. אך לפי פרשנותו של רב יוסף קאפח על תפיסת הרמב"ם בעניין זה, לא קיים ביהדות כלל מושג "לימודי חול" מול "לימודי קודש", אלא "לימוד מועיל" מול "לימוד סרק"; כאשר "לימוד מועיל" אלה לימודי תורה ומדעי טבע ו"לימודי סרק" הם פחות או יותר הנקראים היום מקצועות הומניים.[דרוש מקור]

ביטול תורה ותפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החסידויות, למעט כמה בודדות, הדגישו את נושא הדבקות בה', והמאמצים הגדולים שצריכים להיות בתפילה. באופן טבעי, אריכות התפילה באה על חשבון לימוד התורה, דבר שנתפס אצל המתנגדים כביטול תורה. בקרב ישיבות ליטאיות רבות, נפוץ המנהג לקצר בחזרת הש"ץ בתפילת מנחה, בנימוק שהתפילה הארוכה גורמת לביטול תורה.

דברי חז"ל על ביטול תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמר רבא, ויש אומרים רב חסדא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'"; פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". ואם תלה ולא מצא - בידוע שייסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".[3]
  • יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה - באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה- גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם.[4]
  • בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל דכתיב (ויקרא כו, כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו', (שבת, דף לג')
  • כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, (ברכות, דף ה')

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חטא העגל היה לאחר פטירת מנהיג ישראל", באתר בחדרי חרדים, 22 בפברואר 2015
  2. ^ הקדמת פאת השולחן של רבי ישראל משקלוב - תלמיד הגר"א.
  3. ^ תלמוד בבלי, ברכות, דף ה', ע"א; איכה ג, מ; תהלים צד, יב; משלי ג, יב.
  4. ^ מסכת אבות א, ה