לדלג לתוכן

ביל ויימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביל ויימן
Bill Wyman
לידה 24 באוקטובר 1936 (בן 89)
לואישאם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה William George Perks עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אנגליהאנגליה אנגליה
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים
השכלה Langley Park School for Boys עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, סווינג, רית'ם אנד בלוז, בלוז רוק, רוק אנד רול, סקיפל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה בס, קונטרבס, כלי מקלדת, גיטרה, בס עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ברטלסמן מיוזיק גרופ עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג

Diane Cory (אוקטובר 1959 – 1969 (כ־9 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • Mandy Smith (2 ביוני 1989 – 1993 (כ־3 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Suzanne Wyman (מאפריל 1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Astrid Lundström (1967–1983 (כ־16 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Stephen Wyman, Katherine Wyman, Jessica Wyman, Matilda Wyman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס מפתח הכסף עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
www.billwyman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביל ויימן (באנגלית: Bill Wyman; נולד ב-24 באוקטובר 1936) הוא מוזיקאי אנגלי שהיה הבסיסט של להקת הרוק הרולינג סטונז בין השנים 1962 ל-1993. ויימן היה חלק מהרכב הלהקה היציב הראשון והשתתף בנגינה בכל 19 אלבומי האולפן הראשונים שלה. לאחר עזיבתו, השתתף מדי פעם בהופעות חיות עם הרולינג סטונז והקליט עמם בשנת 2023. הוא גם הופיע כזמר ליווי ובסיסט עבור להקת הבלוז רוק ביל ויימנ'ס רית'ם קינגס בין השנים 1997 ל-2018. ויימן הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר ברולינג סטונז בשנת 1989.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויימן נולד בשם ויליאם ג'ורג' פרקס ב-24 באוקטובר 1936 בבית החולים לואישהם שבלונדון, בנם של בנאי בשם ויליאם ג'ורג' פרקס וקת'לין מאי "מולי" פרקס.[1] כצעיר מבין שישה ילדים, בילה את רוב שנותיו המוקדמות בפנג' שבדרום-מזרח לונדון. ויימן תיאר את ילדותו כצרובה בעוני וציין כי שרד את תקופת הבליץ ואת התקיפות האוויריות במהלך מלחמת העולם השנייה.[2]

ויימן למד בבית הספר היסודי אוקפילד והמשיך ללימודים בבית הספר התיכון בבקנהאם. בשנת 1953, בלחץ אביו, עזב את הלימודים לפני בחינות ה-GCE לטובת משרה אצל סוכן הימורים.[3][4]

בינואר 1955 גויס ויימן לשירות לאומי בחיל האוויר המלכותי. בהמשך הוצב בבסיס חיל האוויר באולדנבורג שבגרמניה המערבית, שם שירת במחלקת התחבורה. במהלך תקופה זו נחשף לראשונה למוזיקת הרוק אנד רול דרך רדיו ושידורי רשת הכוחות האמריקניים (AFN). באוגוסט 1956 רכש גיטרה, ובשנת 1957 הקים בבסיס להקת סקיפל יחד עם קייסי ג'ונס.[5]

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויימן החל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל 10. בשנת 1959, זמן קצר לאחר נישואיו לדיאן קורי, רכש גיטרה חשמלית מתוצרת "Burns" בקנייה בתשלומים, אך חש חוסר שביעות רצון מהתקדמותו.[6] בעקבות הופעה שראה של להקת "הבארון נייטס" (The Barron Knights), החליט לעבור לנגן על גיטרה בס. הוא יצר בעצמו גיטרה ללא סריגים על ידי הסרת הסריגים מגיטרה בס מדגם "דאלאס טוקסידו" שרכש מיד שנייה; על כלי זה ניגן בשנת 1961 כחבר בלהקת "הקליפטונס" (The Cliftons) מדרום לונדון.[7][8][9][10]

באוגוסט 1964 שינה ויימן את שם משפחתו באופן חוקי. הוא בחר לאמץ את שם המשפחה של חברו, לי ויימן, עמו שירת בשירות לאומי בחיל האוויר המלכותי בשנים 1955–1957.[11]

הרולינג סטונז ופרויקטים צדדיים בשנות ה-80

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בדצמבר 1962, לאחר שהמתופף טוני צ'אפמן עדכן אותו כי להקת הרית'ם אנד בלוז "הרולינג סטונז" מחפשת בסיסט, ניגש ויימן לאודישן בפאב בצ'לסי (לונדון) והתקבל כמחליפו של דיק טיילור.[12] הלהקה התרשמה מציוד הנגינה שלו, שכלל מגברים שויימן שיפר בעצמו ומגבר Vox AC30. ויימן היה החבר המבוגר ביותר בהרכב.

מעבר לנגינה בבס, ויימן השתתף לעיתים קרובות בקולות ליווי בהקלטות המוקדמות של הלהקה. הוא כתב וביצע כסולן את השיר "In Another Land" מתוך האלבום Their Satanic Majesties Request (1967), שהיה לסינגל הסולו הרשמי הראשון שלו. יצירה נוספת שלו, "Downtown Suzie", הופיעה באלבום האוסף Metamorphosis (1975). שמו של השיר ניתן לו על ידי המנהל אלן קליין ללא תיאום עם ויימן; שמו המקורי היה "Sweet Lisle Lucy", על שם רחוב לייל שבסוהו (לונדון).

ויימן היה קרוב מאוד לבריאן ג'ונס, והשניים נהגו לחלוק חדרים בסיבובי הופעות ולבלות יחד. ויימן נכח בהלווייתו של ג'ונס ביולי 1969, לצדו של צ'ארלי ווטס. כמו כן, ויימן שמר על קשר מקצועי עם הגיטריסט מיק טיילור גם לאחר עזיבתו של האחרון את הלהקה ב-1974.

ויימן תיעד את חייו ביומן אישי, ששימש בסיס לספריו Stone Alone (1990) ו-Rolling with the Stones (2002). בספרו הראשון טען ויימן כי הלחין את הריף של "Jumpin' Jack Flash" יחד עם ג'ונס ווטס, וציין כי הסינגל "(I Can't Get No) Satisfaction" אושר להפצה רק לאחר הצבעה פנימית בלהקה, שבה תמכו הוא, ווטס וג'ונס לעומת התנגדותם של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס.

לאורך שנות ה-70 וה-80 השתתף ויימן בפרויקטים חיצוניים רבים, בהם אלבומים של האולין וולף, אריק קלפטון וג'ון פי. המונד. בשנת 1981 זכה ללהיט סולו עם השיר "(Si Si) Je Suis un Rock Star". באותה תקופה הלחין פסקולים לסרטים, בהם Green Ice (1981) ושניים מסרטיו של דאריו ארג'נטו: Phenomena (1985) ו-Opera (1987).

בשנת 1983 סייע ויימן בארגון סדרת הופעות צדקה לחקר טרשת נפוצה, בהשראת חברו רוני ליין. ההרכב, שנקרא "וילי והאחים העניים", כלל מוזיקאים בולטים כגון ג'ימי פייג', אריק קלפטון וג'ף בק. כמו כן, ויימן הפיק וניגן במספר אלבומים של להקת ההארד רוק Tucky Buzzard והופיע בתפקיד קמע בסרט Eat the Rich (1987).

בינואר 1993, לאחר סיבוב ההופעות "Steel Wheels/Urban Jungle", עזב ויימן את הרולינג סטונז. הלהקה המשיכה לפעול עם הבסיסט דריל ג'ונס, אם כי לא כחבר רשמי.

פעילות מאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הקים ויימן את להקת הבלוז רוק הבין-דורית "ביל ויימנ'ס רית'ם קינגס" (Bill Wyman's Rhythm Kings). הלהקה התבססה על הרכב מוזיקאים משתנה וביצעה גרסאות כיסוי לשירי בלוז, סול, רוק אנד רול וג'אז, לצד עיבודים לשירי הרולינג סטונז. ויימן, שמיעט לשיר כסולן, ביצע בהופעות את השירים "You Never Can Tell" של צ'אק ברי ו-"Honky Tonk Women" של הסטונז.

ויימן כיהן כשופט בטקס פרסי המוזיקה העצמאית (Independent Music Awards) החמישי, במטרה לתמוך בקידום אמנים עצמאיים.[13]

באוקטובר 2009 השתתף ויימן בהופעת איחוד של להקת "הפייסס" (Faces), כשהוא מחליף את הבסיסט המנוח רוני ליין, תפקיד שמילא בעבר בשנים 1986 ו-1993.[14][15] בשנת 2011 ניגן באלבום המחווה לאיאן סטיוארט, "Boogie 4 Stu", בשירים "Rooming House Boogie" ו-"Watchin' the River Flow".[16]

בסוף שנת 2012 הצטרפו ויימן ומיק טיילור להופעות האיחוד של הרולינג סטונז בלונדון ובניוארק. ויימן ניגן בבס בשני שירים בהופעות הלונדוניות, אך הצהיר כי אין בכוונתו להצטרף ללהקה להמשך סיבוב ההופעות ב-2013.[17][18]

בשנת 2019 יצא הסרט התיעודי "The Quiet One", בבימויו של אוליבר מארי, העוסק בחייו ובקריירה של ויימן.[19] בשנת 2023 הקליט ויימן את הבס לשיר "Live By the Sword" עבור אלבום הסטונז Hackney Diamonds, שיתוף הפעולה הראשון שלו עם הלהקה באולפן מאז 1991.[20] באוגוסט 2024 הוציא ויימן את אלבום הסולו התשיעי שלו, Drive My Car.[21]

כלי נגינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילו הייחודי של ויימן הושג לא רק בזכות הגיטרה ה"ביתית" שלו (גיטרת בס מדגם "דאלאס טוקסידו" שערך בה שינויים והסיר את הסריגים),[22] אלא גם בזכות סגנון הנגינה שאימץ, בהשראת נגנים כדוגמת וילי דיקסון וריקי פנסון. לאורך הקריירה ניגן ויימן על מגוון גיטרות בס, רובן בעלות סקאלה קצרה, בהן דגמים של חברת Framus, גיטרת ה-"Vox Mark III" (ששווקה כדגם חתימה על שמו), Fender Mustang Bass, גיטרות בס מבית Ampeg ו-Dan Armstrong, Gibson EB-3 וגיטרות של חברת טראוויס בין. מסוף שנות ה-80 עבר ויימן לנגן בעיקר בגיטרות של חברת Steinberger.

בשנת 2011 הוציא ה-"Bass Centre" בלונדון את ה-"Wyman Bass", גרסה משודרגת עם סריגים המבוססת על הגיטרה הראשונה של ויימן; ויימן מקדם כלי זה ומשתמש בו בהופעותיו.[23] בשנת 2020 נמכרה גיטרת פנדר מוסטנג משנת 1969 שהייתה בבעלותו במכירה פומבית תמורת 380,000 דולר – מחיר שיא לגיטרת בס באותה עת.[24]

עבודה אחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויימן החל למכור גלאי מתכות בשנת 2007.[25] הרפתקאות גילוי אוצרות בהאיים הבריטיים מפורטות בספרו המאויר משנת 2005, Treasure Islands, שנכתב יחד עם ריצ'רד הייברס.[26][27]

ויימן הוא צלם שצילם תמונות לאורך כל הקריירה שלו, וביוני 2010 השיק רטרוספקטיבה של עבודתו בתערוכה בסן פול דה ואנס. התערוכה כללה תמונות של מכריו המוזיקליים והאמנותיים מדרום צרפת, כולל מארק שאגאל.[28] בשנת 2013, גלריה רוק אנד רייבן בפיצרוביה, לונדון, אירחה תערוכה של מבחר תמונות של ויימן שעובדו מחדש על ידי אמנים, בהם ג'רלד סקארף.[29]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויימן, אף שהיה מתון בשימושו באלכוהול ובסמים, הצהיר כי הוא הפך ל"משוגע על בנות" כמשענת פסיכולוגית.[30]

ויימן נישא לאשתו הראשונה, דיאן קורי, בשנת 1959. בן נולד ב-29 במרץ 1962.[31] הם נפרדו בשנת 1967 והתגרשו בשנת 1969.[32]

באוטוביוגרפיה שלו Stone Alone (1990), ויימן נזכר כי הוא ושאר חברי הלהקה התוודעו לקבוצת נשים באדלייד, אוסטרליה, ב-11 בפברואר 1965 במהלך סיבוב ההופעות של הרולינג סטונז במזרח הרחוק. לויימן הייתה מערכת יחסים קצרה עם אחת הנשים וכאשר חזר בשנה שלאחר מכן ב-22 בפברואר 1966 במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה באוסטרלאסיה, מצא שהיא איננה. כשבירר על מקום הימצאה אצל אחת מחברותיה, נודע לו שהאישה נכנסה להריון מהמפגש שלהם ובחרה לעבור לניו זילנד, שם ילדה בת שאותה החליטה לגדל לבדה, שכן לא רצתה לגרום לו בעיות. לויימן נאמר ששתיהן חיות באושר והאם לא יצרה עמו קשר כשחברי הסטונז ביקרו בניו זילנד שבוע לאחר מכן. נכון לכתיבת הספר, ויימן לא שמע דבר מהאם או מהבת.[33]

ב-2 ביוני 1989, בגיל 52, נישא ויימן למנדי סמית' בת ה-18, שבה "התאהב" כשהייתה בת 13, ולדברי סמית', ניהל עמה מערכת יחסים מינית כשהייתה בת 14.[34] הזוג נפרד שנתיים לאחר מכן וסיים את הליך הגירושין שנתיים לאחר מכן.[35][36]

באפריל 1993 נישא ויימן לדוגמנית סוזן אקוסטה, אותה פגש לראשונה בשנת 1980; השניים נותרו חברים עד שהרומן ביניהם התפתח.[37] לזוג שלוש בנות.[38]

בשנת 1993 נישא בנו של ויימן, סטיבן ויימן, לפאטסי סמית', אמה בת ה-46 של גרושתו של ויימן, מנדי סמית'. סטיבן היה בן 30 באותה עת. כתוצאה מכך, חבר הרולינג סטונז לשעבר הפך לחתן לשעבר של בנו שלו, לחותן של חמותו לשעבר, וכן לסבא חורג של גרושתו.[39]

בשנת 1968 קנה ויימן את גדינג הול כבית הכפר שלו ליד ברי סנט אדמונדס שבסאפוק;[40] המבנה מתוארך לשנת 1458.[37][41] ויימן חי גם בסן פול דה ואנס שבדרום צרפת, שם בין חבריו אמנים רבים. הוא חובב קריקט מושבע ומעריץ של ספורטאי רב-תחומי בשם דניס קומפטון.[41] הוא שיחק במשחק סלבריטאים בהאובל נגד קבוצת אנגליה לשעבר, ואף השיג שלוש וויקטים ברצף (האט-טריק).[42][43] הוא אוהד מושבע של קריסטל פאלאס, והגיע למשחקו הראשון כמתנת יום הולדת עם אביו ויליאם.[41] במהלך סיבוב הופעות אירופי ב-1990 עם הרולינג סטונז, הוא זייף כאב שיניים וטען שהוא צריך לחזור ללונדון לרופא שיניים, בעוד שלמעשה הלך לצפות בקריסטל פאלאס באצטדיון ומבלי בגמר גביע ה-FA 1990.[44] בתקופה זו של סיבוב ההופעות Steel Wheels של הסטונז הוא פיתח את פחד הטיסה שלו.[45]

בשנת 2009 הפסיק ויימן לעשן לאחר 55 שנים.[46]

במרץ 2016 אובחן ויימן כחולה בסרטן הערמונית והיה צפוי להחלים לחלוטין.[47]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביל ויימן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "1930s – Bill Wyman". Billwyman.com.
  2. ↑ Wyman, Bill (1990). Stone Alone. Viking Press. p. 41. ISBN 978-0-670-82894-4.
  3. ↑ Rej, Bent (2006). The Rolling Stones: In the Beginning. Great Britain: Firefly Books Ltd. p. 163. ISBN 978-1-55407-230-9.
  4. ↑ Ray, Coleman (1 בינואר 1991). Bill Wyman – Stone Alone: The Story of a Rock 'n' Roll Band. Penguin Books. p. 66. ISBN 978-0140128222. OCLC 26358579.
  5. ↑ "1950s – Bill Wyman". Billwyman.com.
  6. ↑ Wyman 1990. pp. 82–84.
  7. ↑ Roberts, Jim (2001). 'How The Fender Bass Changed the World' or Jon Sievert interview with Bill Wyman, Guitar Player magazine December (1978)
  8. ↑ "The Quiet One" stated by Wynam
  9. ↑ Margotin, Philippe; Guesdon, Jean-Michel (25 באוקטובר 2016). The Rolling Stones All the Songs: The Story Behind Every Track. Running Press. ISBN 9780316317733.
  10. ↑ Newell, Roger (4 בדצמבר 2012). "Bass Centre 'Wyman' Bass review". MusicRadar. ארכיון מ-2 ביולי 2018.
  11. ↑ Wyman 1990. p. 141.
  12. ↑ "Watch Bill Wyman Explain How He Joined the Rolling Stones in 1962". Rolling Stone.
  13. ↑ "Past Judges". Independent Music Awards. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2011.
  14. ↑ Cassidy, Jude; Shaver, Phillip R (31 ביולי 2002). The Rough Guide to Rock. Rough Guides. ISBN 9781572308268 – via Google Books.
  15. ↑ "Bill's blog – 24–27 October 2009". אורכב מ-המקור ב-29 בפברואר 2012.
  16. ↑ Greene, Andy (8 באפריל 2011). "Rolling Stones Cover Bob Dylan with Original Bassist Bill Wyman". Rolling Stone. New York City: Wenner Media.
  17. ↑ Hiatt, Brian (24 באוקטובר 2012). "Inside the Rolling Stones' Reunion". Rolling Stone. ארכיון מ-12 בנובמבר 2013.
  18. ↑ "Bill Wyman Not Interested in The Stones". Gibson. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2013.
  19. ↑ Farber, Jim (2019-05-03). "The Quiet One review – controversial and evasive Bill Wyman documentary". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  20. ↑ Charlie Watts and Bill Wyman reunite one final time on new Rolling Stones album Hackney Diamonds. Guitar.com. 7 September 2023. Retrieved 9 September 2023.
  21. ↑ "Drive My Car – Bill Wyman". Billwyman.com.
  22. ↑ Jon Sievert interview with Bill Wyman, Guitar Player magazine December (1978)
  23. ↑ "The Bass Centre Wyman Bass". The Bass Centre. ארכיון מ-25 באוקטובר 2017.
  24. ↑ "Bill Wyman Bass Breaks Record at Auction". Instaofbass.com. 21 בספטמבר 2020.
  25. ↑ "Bill Wyman Signature Metal Detector". Billwymandetector.com. ארכיון מ-2 בספטמבר 2011.
  26. ↑ "Bill Wyman's Treasure Islands". Richardhavers.com. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2012.
  27. ↑ "Bill Wyman's Treasure Islands". Billwyman.com. 18 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2007.
  28. ↑ "Interview in FR2DAY". Fr2day.com. 6 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2011.
  29. ↑ "Bill Wyman: Reworked photos in new art exhibition". BBC News (באנגלית בריטית). 27 בפברואר 2013.
  30. ↑ McPherson, Ian. "Portrait of Bill". ארכיון מ-9 במאי 2008.
  31. ↑ Duerden, Nick (25 באוקטובר 2003). "Grumpy old man". The Independent (באנגלית).
  32. ↑ Wyman 2002. pp. 23, 34, 254 and 339.
  33. ↑ Wyman, Bill (1990). Stone Alone: The Story of a Rock 'n' Roll Band. Viking Press. p. 366. ISBN 9780670828944.
  34. ↑ "Han var 47 år og rockstjerne. Hun var 13 år. Og han bliver stadig hyldet som en halvgud". Berlingske (בדנית). Berlingske Media. 6 בפברואר 2021.
  35. ↑ Kenney, Ken (2 ביוני 2014). "THE DAY BILL WYMAN MARRIED 18-YEAR-OLD MANDY SMITH". ארכיון מ-5 ביולי 2018.
  36. ↑ "The curse of Hello! – Media, News – The Independent". The Independent. 12 במאי 2008. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2008.
  37. 1 2 Bill Wyman Why I left The Rolling Stones (באנגלית), 16 ביולי 2022 – via YouTube
  38. ↑ Wyman 2002. p. 487, pp. 496–97.
  39. ↑ Jim Farber (2019-05-02). "The Quiet One review: controversial and evasive Bill Wyman documentary". The Guardian.
  40. ↑ "Kray twins link to historic Suffolk hall". East Anglian Daily Times. 29 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2016.
  41. 1 2 3 "1940s – Bill Wyman" (באנגלית אמריקאית).
  42. ↑ Sky Sports interview, August 2008, featuring celebrities discussing their love for cricket
  43. ↑ "Bill Wyman talks exclusively to FR2DAY's David Stoyle". Fr2day.com. 6 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2011.
  44. ↑ Premier League predictions: Lawro v ex-Rolling Stone Bill Wyman, BBC Sport; retrieved 2 May 2015.
  45. ↑ Lifton, Dave (29 באפריל 2012). "Bill Wyman to Rejoin the Rolling Stones?". Ultimate Classic Rock (באנגלית).
  46. ↑ Rolling Stone Bill Wyman can't get no satis-fag-tion (אורכב 02.04.2015 בארכיון Wayback Machine) Birmingham Mail
  47. ↑ Khomami, Nadia (8 במרץ 2016). "Rolling Stone Bill Wyman diagnosed with prostate cancer". The Guardian. Manchester, England. ארכיון מ-9 במרץ 2016.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ביל_ויימן&oldid=43405777"