בין כרכור לסינגפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בין כרוכר לסינגפור הייתה סדרה תיעודית שנוצרה על ידי חיים הכט ושודרה בשידורי קשת של ערוץ 2 בשנת 2004.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מתמקדת בהבדלים בחיים בין סינגפור למדינת ישראל (כרכור נבחרה עקב החריזה של שמה עם סינגפור, אך הכוונה היא לכלל מדינת ישראל).

שתי המדינות יוצאות לכאורה מנקודות פתיחה דומות: שתיהן מדינות קטנות, מעוטות משאבים (אוצרות טבע מועטים), גודל אוכלוסייה דומה (8.712 מיליון בישראל ב-2017, 5.612 מיליון בסינגפור ב-2017 גם כן), בעלות מקורות מים מועטים, צפופות יחסית למדינות המערב, בעלות רוב שולט עם מיעוטים גדולים (יהודים מול ערבים בישראל, סינים מול הודים ומלזים בסינגפור), ומוקפות בשכנות מוסלמיות המפגרות מהן במדדים רבים. כמו כן, סינגפור שנוסדה בתצורתה הנוכחית בשנות ה-60 ראתה בישראל מודל לחיקוי, כמדינה קטנה מוקפת אויבים שהחינוך בה הוא ערך עליון. על אף יתרונות רבים שיש לישראל, סינגפור עקפה אותה במספר מדדים בינלאומיים, והכט מעוניין לגלות כיצד הם עשו זאת, ומה אנו יכולים ללמוד ממנה.

הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה מתמקד במערכת החינוך הסינגפורית, שתלמידיה ממוקמים גבוה בדירוגים הבינלאומיים. הפרק מתעסק גם בזכאות לדמי אבטלה, כאשר בסינגפור המדינה לא ממהרת להעניקם למובטלים, (לרבות מבוגרים), שעוד יכולים לעבוד, ומכווינה אותם להתפרנס, גם אם לא במשלוח ידם.

פרק 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה מראה כיצד "עושים שלום" בסינגפור על ידי העסקה הוגנת של עשרות אלפי פועלים מלזים הבאים מדי יום לעבוד למחייתם בסינגפור.

פרק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה עוסק בהתמודדות עם פשיעה, צמצום הקטל בכבישים ומה עושה המדינה כדי לעודד זוגות צעירים להינשא.

פרק 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה מתמקד במנהיגות של סינגפור, ומובא בו ראיון נדיר שערך הכט עם מייסדה של סינגפור לי קואן יו, שלא הרבה להתראיין לתקשורתהמערבית, שכן זאת נהגה לגנות אותו על יד הברזל ששלטונו מפעיל במדינתו, וכן על כך שלמעשה הוא לא מנהיג דמוקרטי. לי טען שהם לא מבינים שמה שמעניין אותי זה לא להיות פוליטיקלי קורקט, אלא להיות קורקט, לעשות אך ורק מה שטוב לארצי.

שיטות התנהלות בסינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכט מביא דוגמאות לבעיות עימם מתמודדים בסינגפור וכיצד הם פותרים אותן.

דוגמאות לכך הן הרחבת שטחה של סינגפור על ידי ייבוש ים בעזרת הזבל שנאסף במדינה (בניגוד לחירייה בישראל לדוגמה), התמודדות עם תאונות דרכים באמצעות הגבלת המהירות שרכבים מסחריים רשאים לנסוע בהן בעזרת מנורה (המחוברת לספידומטר) המהבהת אם הרכב נסע מעל המהירות המותרת, מה שגורר הטלת קנס של 500 דולר. בסדרה ישנה כמובן התייחסות לענישה הקשה המונהגת בסינגפור. מסופר כי הטיול השנתי הראשון של ילדי כיתה א' הוא לבית הסוהר היחידי במדינה, בה צופים בתנאי המחיה הקשים, וכן בהצלפה (עונש הקיים בסינגפור) על בובה. הכט אומר כי "לאחר החוויה המעצבת הזאת, צריך מעט מאד משטרה ברחובות", בהתייחסו לכך שלא נראה כי יש נוכחות משטרתית רבה ברחבי העיר, בניגוד למה שהיה מצופה ממדינה כזאת. הוא גם מזכיר כי בכלא "רוצחים, אנסים וסוחרי סמים הם תולים עד צאת נשמתם", וכי יש שם בסביבות 80 הוצאות להורג בשנה, לא מדברים כל כך בתקשורת, אבל כולם יודעים. עוד סוגיה היא שמירה על הניקיון. החקיקה נוקשה, ומי שמשליך אשפה ברחוב ייקנס, וכן שמו יפורסם ברחבי המדינה כאחד שלכלך בכדי לביישו ברבים, והוא יחויב לנקות בעצמו מרחבים ציבוריים עם אפוד כתום שיסמן כי הוא עושה זאת כעונש.

"דמוקטטורה" מול "הפקרוקרטיה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכט מתייחס למודל הסינגפורי ה"דמוקטטורי" (קרי דמוקרטיה רק למראית עין כשבפועל היא אינה מיושמת בסטנדרטים המערביים, אך מתוך כך מייצרת מערכת מתפקדת המיטיבה עם אזרחיה באם אלו עומדים בכללים שקבעה המדינה), לבין ה"הפקרוקטיה" הישראלית (משמע שלטון שאף שהוא דמוקרטי, הוא מתנהל בצורה מופקרת אליבא דהכט). לאורך הסדרה מוצגים סקרים שנערכו בישראל לגבי סוגיות הנוגעות לטיפול בבעיות לפי המודל הישראלי כנגד זה הסינגפורי (כגון סוגיית תשלום קצבאות למשפחות ברוכות ילדים הקיימת בישראל אך לא בסינגפור). בחלקם הצביעו הרוב בעד הפתרון הסינגפורי, ובחלקם הועדפה השיטה הישראלית.

המטבע - דמוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכט מתייחס לכך שהשלטון בסינגפור אינו דמוקרטי באמת (אף שיש בחירות, הן סמליות ומפלגת השלטון קובעת מראש מה יהיו התוצאות),והחקיקהנוקשה. הוא אומר שהמחיר שהסינגפורים נאלצים לשלם עבור השלטון המיטיב עמם בפרמטרים רבים של חייהם בחירותם ובדמוקרטיה. בסוף הוא מגיע למסקנה כי הציבור במדינה נכון לשלם מחיר זה עקב כך שהשלטונות הגונים איתם.

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכט טוען כי הוא עשה זאת מתוך אהבה לישראל כי הוא רוצה להפוך אותה למקום טוב יותר. הוא עצמו טען כי לא יכל לחיות בסינגפור אפילו לשבע דקות[1], וכי יש דברים שהוא מבין שלא מתאימים לישראלים (דוגמת עונש המוות הנהוג בסינגפור על עבירות רצח, אונס וסחר בסמים), אך ניתן לשנותם גם אם לא בדיוק לפי בכללים בסינגפור (כמו החמרת הענישה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]