בירגר, מלך שוודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בירגר
Birger Magnusson
Birger of Sweden (1280) c 1322.jpg
דיוקנו של בירגר בכנסיית סנט בנדט, רינגסטד, דנמרק.
לידה 1280
פטירה 31 במאי 1321 (בגיל 41 בערך)
דנמרק, ממלכת דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא בירגר מגנוסון
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
מקום קבורה רינגסטד, דנמרק
בת זוג מרתה, נסיכת דנמרק
שושלת ביילבו
אב מגנוס השלישי
אם הדוויג מהולשטיין
צאצאים מגנוס
אריק
אגנס
קתרינה
מלך שוודיה
18 בדצמבר 12901318
(כ־27 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בירגרשוודית: Birger Magnusson;‏ 128031 במאי 1321) היה מלך שוודיה משנת 1290 ועד 1318.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירגר היה בנם של מגנוס השלישי, מלך שוודיה ושל רעייתו, הדוויג מהולשטיין. הוא נבחר להיות מלך בהיותו בן ארבע. צעד זה נעשה על ידי אביו כדי לשמור על רצף הירושה לכתר. ב-1275 הוביל מגנוס השלישי מרד כנגד אחיו הבכור, המלך ולדמאר, והדיח אותו מכס המלכות. מגנוס הורה לקרוב משפחתו טורקל קנוטסטון, נציב הממלכה העליון, לשמש כאפוטרופוס של בירגר. ב-1293 הוכתר בירגר בסדרשופינג לאחר שנשא לאישה את מרתה, בתו של אריק החמישי, מלך דנמרק.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירגר היה בן עשר שנים כאשר מת אביו ובאותה עת היה טורקל קנוטסון המדינאי בעל ההשפעה החזקה ביותר בשוודיה. ב-1293 הוביל טורקל את השוודים לניצחון שבעקבותיו הם זכו בשליטה על חלק מקרליה המערבית. מסע מלחמה זה זכה באופן מסורתי לכינוי מסע הצלב השוודי השלישי. עם שובו של טורקל מהובלת מסע הצלב בפינלנד התגלע סכסוך בין בירגר לבין אחיו. טורקל קנוטסון תמך בבירגר.

בעת הגעתו של בירגר לפרקו היה עימות בתוך הכנסייה השוודית בנוגע לפירוש הזכויות שהוכרז עליהם בשנת 1280 על ידי אביו של בירגר כגמול לתמיכת הכנסייה בתפיסת השלטון בכוח על ידו. אחיו של בירגר, אריק, דוכס סדרמנלנד וולדמאר, דוכס פינלנד, ניצלו את הסכסוך הזה לטובתם. אריק ניסה להקים ממלכה עצמאית סביב לבוהוסלן, מחוז שאותו הוא קיבל כחלק מנישואיו לאינגבורג, נסיכת נורווגיה וסביב להלנד, מחוז השוכן במשולש הגבולות בין שוודיה, נורווגיה ודנמרק. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים, אך עד ל-1306 נרגעו הרוחות עד לנקודה בה הכירו ולדמאר ואריק במגנוס, בנו של בירגר כיורש בכוח לכתר. טורקל קנוטסון, שהיה חמו של ולדמאר, הוצא להורג ב-1306 כאות לפיוס בין בירגר לבין שני אחיו. באותה שנה, באירוע שנודע בשם "משחקי הטונה" (Håtunaleken), נלקח בירגר בשבי על ידי אחיו באחוזה המלכותית הטונה שבאופלנד ונלקח לטירת נישופינג.

ב-1308 אולצו אריק וולדמאר על ידי מלך דנמרק לשחרר את בירגר, אך הם עשו זאת בתנאים משפילים. כאשר שוחרר בירגר, הוא חיפש סיוע בדנמרק והסכסוך התחדש. בירגר נותר מלך להלכה, אך היה עליו לוותר על נחלותיו המלכותיות.

ב-1312 נשא אריק לאישה את אינגבורג, בתו של הוקון החמישי, מלך נורווגיה. באותה עת נשא ולדמאר את אינגבורג, בתו של אריק השני, מלך נורווגיה בחתונה כפולה שנערכה לשני הזוגות באוסלו. אריק החזיק בבוהוסלן בשבתו בנורווגיה וכן בצפון הלנד ויצר ממלכה נפרדת. בכל אופן, ב-1317 בירגר אסר את שני אחיו במהלך נשף שנערך בנישופינג. על פי הכרוניקה של אריק (Erikskrönikan) הורעבו שני הדוכסים למוות במרתף טירת נישופינג.

ב-1318 הודח בירגר מכס המלכות על ידי תומכיהם של אחיו והוא יצא לגלות אצל גיסו, אריק השישי, מלך דנמרק, כשהוא לוקח איתו את כל הארכיון המלכותי. בנו, הנסיך מגנוס, הוצא להורג בסטוקהולם. ב-1319 נבחר בנו בן השלוש של אריק כמגנוס השביעי, מלך נורווגיה וכמגנוס הרביעי, מלך שוודיה תחת עוצרותה של סבתו הלוויג ושל אמו אינגבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בירגר, מלך שוודיה בוויקישיתוף