בירדי
 | |
| מבוסס על | רומן באותו שם מאת ויליאם וורטון |
|---|---|
| בימוי |
אלן פארקר  |
| הופק בידי | נד קופ, דייוויד מנסון, אלן מארשל |
| תסריט |
סנדי קרוף |
| עריכה | גרי המבלינג |
| שחקנים ראשיים | מת'יו מודין, ניקולס קייג' |
| מוזיקה | פיטר גבריאל |
| צילום |
מייקל סרסין |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי קולומביה |
| חברה מפיצה | TriStar Pictures |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 21 בדצמבר 1984 |
| משך הקרנה | 120 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט מלחמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט פעולה |
| מקום התרחשות |
פילדלפיה |
| תקציב | $7,500,000 |
| הכנסות | $1,455,045 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 birdy |
| פרסים | פרס Grand Prix (השני בחשיבותו) |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
בירדי (באנגלית: Birdy) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1984 בבימויו של אלן פארקר בכיכובם של מת'יו מודין וניקולס קייג'. הסרט מבוסס על נובלה עם אותו שם מאת ווילאם ווארטון.
פסקול הסרט נכתב ובוצע על ידי פיטר גבריאל. חלק מהקטעים מכילים גרסאות חדשות לשיריו של גבריאל מאלבומו השלישי והרביעי.
הסרט זכה לביקורות חיוביות וזכה בפרס הגרנד פרי בפסטיבל הקולנוע בקאן.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחור צעיר המכונה בירדי יושב על רצפת החדר שלו בבית חולים פסיכיאטרי ונראה שאינו מגיב לסובב אותו. בבית חולים אחר רואים סמל בצבא ארצות הברית בשם אל קולומבטו, פניו חבושות בכבדות. אל משתחרר מבית החולים ונוסע ברכבת ובדרך הוא חושב על חברו בירדי.
פלאשבק משנות השישים בשכונה של מעמד הפועלים בפילדלפיה, פנסילבניה נער מתבגר שכנויו בירדי מתיידד עם שכנו הסמוך אל קולומבטו, וחולק איתו את אהבתו לציפורים ובפרט כיצד הוא מוקסם מיכולתם לעוף. השניים מתמסרים לתחביבו של בירדי לתפוס יונים כדי לאלף אותן כיונות דואר. הם שומרים את היונים בכלוב גדול מעץ שבירדי בנה מחוץ לבית הוריו. לילה אחד הם מטפסים לקצה של בית זיקוק, שם בירדי נתלה על זיז כדי לתפוס את היונים המקננות עליו. בירדי מאבד את אחיזתו ונופל מגובה של מספר קומות, אך נוחת על ערמת חול. מסוחרר מעט, הוא אומר לאל שבזמן הנפילה הוא עף. אחרי שבירדי מאושפז בגלל פציעות קלות, הוריו מפרקים את הכלוב.
מעבר לזמן הסיפור הנוכחי רס"ן וייס, רופא צבאי, מספר לאל שאף על פי שפציעותיו של בירדי קלות יחסית, הוא לא דיבר מאז שנמצא. אל מדבר עם בירדי ארוכות, אך מתוסכל יותר ויותר מחוסר התגובה שלו. לאחר מכן הוא נרגש כאשר בירדי מחייך לבדיחה שהוא משמיע. וייס שולל את התגובה כהתנהגות דיסוציאטיבית.
פלשבק בירדי נעתר לרצונו של אל לעסוק בדבר אחר. לאחר שרכשו פורד משנת 1953 ושחזרו אותו, אביו של אל רושם את הרכב על שמו. אל מסיע את בירדי לטיילת של אטלנטיק סיטי, אך הם נעצרים למחרת לאחר שמר קולומבטו מדווח שהמכונית נגנבה. לאחר שחילץ את הנערים מהכלא, מר קולומבטו מוכר את הרכב. בהמשך בירדי מתעמת איתו וטוען שאסור היה לו למכור את המכונית מכיוון שהיא לא הייתה שלו וכמחאה הוא מסרב לכסף שהוצע לו כפיצוי. בירדי בונה כלוב ציפורים חדש בחדר השינה שלו ורוכש שתי כנריות. הוא מכנה את הנקבה פרטה ואת הזכר אלפונסו על שם חברו אל. עם חזרתו לבית הספר, בירדי נתקל בחברה לכיתה, דוריס רובינסון, ואל מעודד אותו לבקש ממנה לצאת לדייט. בנשף, בירדי רוקד עם דוריס בלי חשק ומשאיר אותה מבולבלת ומושפלת. לאחר מכן דוריס מסיעה אותו למקום מבודד, שם בירדי דוחה את הפלירטוטים שלה. בירדי חוזר הביתה לחדר השינה שלו ונשכב עירום בכלוב הציפורים. במצב חצי מודע הוא מתבטא על רצונו למות ולהיוולד מחדש כציפור. לאחר מכן הוא מדמיין את עצמו עף כמו ציפור ברחבי חדרו, ברחבי הבית ומחוצה לו בשכונה. עם סיום הלימודים, השניים מתגייסים לצבא לשרת במלחמת וייטנאם. אל נפצע קשה בהתרסקות מסוק בג׳ונגל ובירדי מאושפז בבית חולים לחולי נפש לאחר שנעדר מהצבא למשך חודש שלם.
מעבר לזמן הסיפור הנוכחי אל חושד שבירדי מפברק שיגעון כדי להסתתר מהעולם. הוא משתף את דעתו עם בירדי ומגלה לו שגם הוא מעוניין להסתתר מהסביבה עקב פציעותיו שלו. בירדי מגיב במפתיע באומרו לאל שהוא לא מדבר אמת. אל מתרגש ובוכה ואז מיידע את ווייס על תגובתו של בירדי, אך כשהרופא מגיע, בירדי שוב שותק. מכיוון שהוא לא רואה התקדמות במצבו של בירדי, וייס מורה לאל לעזוב. אל מסרב ודוחף את הרופא שנמלט מהחדר. לאחר שווייס בורח, שני אחים של בית החולים הפסיכיאטרי נשלחים כדי להכניע את אל. אל נלחם בהם ולוקח את בירדי לגג בית החולים. בירדי ממהר אל הקצה, מרים את זרועותיו כאילו הוא עומד לעוף וקופץ מהגג. אל רץ אל המדף ומוצא את בירדי במפלס אחר של הגג עומד ללא פגע. הוא קורא אליו "בירדי" ובירדי מסתכל אליו, מחייך ועונה "מה?".
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן | שם הדמות |
|---|---|
| מת'יו מודין | בירדי |
| ניקולס קייג' | אל קולומבאטו |
| ג'ון הרקינס | ד"ר ווייס |
| סנדי ברון | מר קולומבאטו |
| קארן יאנג | חנה רורק |
| ברונו קירבי | רנאלדי |
| ננסי פיש | גברת פרבוסט |
| ג'ורג' באק | אבא של בירדי |
| דולורס סייג' | אמא של בירדי |
| פאט ריאן | ג'ו סאגסה |
| ג'יימס סאנטיני | מריו קולומבאטו |
| מאוד מינצ'סטר | דוריס רובינסון |
| מרשל בל | רונסקי |
| אליזבת וויתקרפט | רוזאן |
| סנדרה ביל | שירלי |
| ויקטוריה נקו | קלייר |
| קריסטל פילד | גברת קולומבאטו |
| ג'ון בראמפלד | מר קוהלר |
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]”"הסרט שלנו, אני מקווה, יהיה על חברות, אובססיה ו... הקצוות הקרובים של השפיות. הוא גם עוסק בדרך שבה כולנו, לכודים בתוך החומות והמצבים שמקיפים את חיינו, משתדלים לפרוץ מעליהם... ויליאם וורטון כתב ספר יוצא דופן ומקורי, ועכשיו יש לנו, אני מאמין, תסריט מיוחד מאוד."” (—קטע ממכתב של הבמאי אלן פרקר לצוות.[1])
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרסום הרומן בירדי של ויליאם וורטון ב-1978, אלן פארקר קיבל עותקי גיליון הוכחה של הספר מסוכנו, שייעץ לו כי הספר עומד להיות מופק כסרט. לאחר שקרא את הספר, פרקר דן בו עם עמיתו, המפיק אלן מרשל, לפני שדחה את ההזדמנות לביים עיבוד קולנועי.[2] הוא הסביר, "חלק גדול מהסיפור התרחש בראשו של הנער, והשירה של הספר הייתה ספרותית. להפוך את זה לקולנועי - לא ידעתי אם אני מסוגל לעשות את הקפיצה הזו."[3] בספטמבר 1979, אוריון פיקצ'רס רכשה את זכויות הספר תמורת 150,000 דולר.
באוקטובר 1982, A&M Films, חברת בת חדשה של A&M Records, רכשה את זכויות הסרט והזמינה את סנדי קרופף וג'ק בהר לכתוב את התסריט.[2][3] קרופף ובהר ביצעו שינויים שונים מהרומן, והחליטו להתמקד בעיקר בחברות בין בירדי לאל קולומבטו. הם גם החליטו למקם את הסיפור בזמן מלחמת וייטנאם, בניגוד לרומן שמתרחש במלחמת העולם השנייה. "היינו בתיכון באמצע שנות ה-60," הסביר בהר, "אז לגדול אז זו הייתה החוויה שלנו."[3] מבנה הסרט דרש מקרופף ובהר ליצור נרטיב לא ליניארי, ולייצר חלק ניכר מהפעולה והדיאלוג מהנרטיב של אל ברומן.[3] הם בילו שנה בניסיון למכור את התסריט לאולפנים שונים, ללא הצלחה.[3] ב-1983, פרקר קיבל את התסריט מ-A&M ולאחר שקרא אותו, חתם כבמאי.[4] לאחר מכן הוא דן בעיבוד עם מנהלים בטרייסטאר פיקצ'רס. לאחר שהאולפן הסכים להפיק את הסרט, פרקר נסע ללוס אנג'לס, שם נפגש עם קרופף ובהר לעבוד על התסריט.[2]
ליהוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרקר ומנהלת הליהוק ג'ולייט טיילור ערכו ליהוק פתוח בלוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, סן חוזה, ניו יורק ופילדלפיה.[2][4] מת'יו מודין התמודד במקור על תפקיד אל קולומבטו,[5] אך פרקר החליט ללהק אותו כבירדי, מאמין שלשחקן יש "איכות כנה ומסוגרת" המתאימה ביותר לדמות.[2] מודין אמר, "הייתי המום כי לא התמודדתי על תפקיד בירדי. מעולם לא דמיינתי שאשחק את תפקיד בירדי. אז, הייתי צריך לעבור טרנספורמציה יוצאת דופן בראש שלי כדי להחיות את הדמות המדהימה הזו. זו הייתה חוויה מדהימה לעשות את הסרט."[5]
ניקולס קייג' לוהק לתפקיד אל קולומבטו. הוא שיתף, "פחדתי מהתפקיד של אל, כי זה היה שונה מכל מה שעשיתי קודם, ולא ידעתי איך להגיע למקומות שהתפקיד דרש ממני מבחינה רגשית."[3] עבור סצנות שבהן פניו של אל מעוותות ועטופות בתחבושות, קייג' איבד 15 פאונד ושתי שיניים קדמיות נעקרו.[2] "רציתי להיראות כאילו פגעה בי פצצה," הוא אמר. "זה נתן לי תחושה של משהו שאיבדתי. הרגשתי שזה תפקיד של פעם בחיים, והוא ראוי לזה."[3]
אליזבת וויטקרפט עבדה כמלצרית בפילדלפיה לפני שלוהקה כרוזאן, נערה מתבגרת שמתנשקת עם אל. הסרט סימן את הופעת הבכורה שלה בקולנוע.[2][4] מוד ווינצ'סטר קיבלה את תפקיד דוריס רובינסון, נערה מתבגרת שבירדי פוגש, במהלך אודישנים בסן פרנסיסקו.[4] דולורס סייג', שגם היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בסרט, מגלמת את אמו של בירדי.[2] דני גלובר קיבל את תפקיד מר לינקולן, בעל ציפורים שמתיידד עם בירדי, אך פרקר הסיר את הסצנה שלו מהסרט הסופי, והסביר שהיא "הייתה די לא במקום במסגרת הסיפור".[2]
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרום-הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרקר תכנן במקור לצלם סצנות באוקלנד, לפני שביקר במיקומים האמיתיים בפילדלפיה שתוארו ברומן.[2] עם הגעתו לפילדלפיה, הוא והמפיק אלן מרשל הקימו משרדי הפקה במלון הולידיי אין. חיפוש מיקומים החל בזמן שפרקר ערך ליהוקים בניו יורק. מנהל המיקומים רורי אנקה ומעצב ההפקה ג'פרי קירקלנד ביקרו באזורים מוזנחים של פילדלפיה והציעו הצעות לפרקר בביקוריו בסופי שבוע מניו יורק.[4] פרקר הגיע להסכם עם האיגוד הבינלאומי של עובדי הבמה בתיאטרון (IATSE) שאפשר לחברי הצוות הבריטי לעבוד לצד חברי האיגודים המקומיים של החוף המזרחי והמערבי.[2][4] הוא נאלץ להעסיק לפחות ארבעה חברים משני האיגודים המקומיים של הצלמים כדי לאפשר לשותפיו הקודמים — צלם ראשי מייקל סרסין, מפעיל המצלמה מייקל רוברטס ועורך ג'רי המבלינג — לעבוד על הסרט.[4]
צילום ראשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצילומים תוכננו להתחיל בדצמבר 1983, אך נדחו בשישה חודשים כדי להתאים ללוח הזמנים של מודין עבור גברת סופל (1984).[2] צילום ראשי החל בפילדלפיה ב-15 במאי 1984,[2][4] עם תקציב הפקה של 12 מיליון דולר." התסריט דרש שימוש בסך הכל ב-24 מיקומים לצילומים בפילדלפיה וסנטה קלרה .[2][4] מאלף החיות גארי ג'רו השתמש ב-80 קנריות שונות לסצנות שונות בסרט, וכן ביונים, ציפור קרן, חתול, 18 כלבים ושחף.[2]
אגף נשים בבית הכלא בית התיקון של פילדלפיה שימש ככפיל לסצנה המתרחשת בבית סוהר באטלנטיק סיטי.[4][6] סצנה שבה בירדי ואל מטפסים על מסילת רכבת מוגבהת צולמה בתחנת רחוב 46 מעל צומת Farragut ורחוב Market בשכונת מיל קריק.[6] לאחר מכן עברו הצוות והשחקנים לבניין עיריית פילדלפיה, שם וילסון גוד, ראש העיר האפרו-אמריקאי הראשון של העיר, ביקר בסט והעניק לפרויקט את ברכתו.[2]
לאחר ארבעה שבועות של צילומים בפילדלפיה, עברו הצוות והשחקנים לווילדווד, ניו ג'רזי, ששימש ככפיל לסצנות המתרחשות בטיילת אטלנטיק סיטי.[2][4] לאחר מכן עברו הצילומים לסן פרנסיסקו. הסצנה שבה בירדי ואל מטפסים על גג בית זיקוק צולמה על גג של מפעל גז נטוש בהרקולס. הסצנה דרשה ממודין וקייג' להיתלות מקצה הגג כשהם מאובטחים בחוטי בטיחות, בעוד הרצף שבו בירדי נופל מהגג בוצע על ידי כפיל פעלולים.[2]
ההפקה המשיכה לצלם את טיסתו של בירדי על אורניתופטר במטמנת ניובי איילנד במחוז סנטה קלרה. צילום הסצנה נחשב לסיכון בריאותי בקרב השחקנים והצוות, בשל הזבל החשוף וריח גז המתאן. במקור תכננו הבמאים לצלם את נחיתתו של בירדי במאגר מים במרחק שלושים רגל מהמטמנה, אך בדיקת המים הראתה שהם מסוכנים. פרקר אמר, "ניסינו חוט של 100 רגל שתלוי ממסוק כדי לאפשר לנו 'להטיס' את בירדי לתוך בריכה שבנינו בתחתית גבעת זבל."[2] סצנות בית החולים הצבאי צולמו במרכז אגניוס להתפתחות, מתקן פסיכיאטרי ורפואי הממוקם בסנטה קלרה. פינה של בית החולים שימשה לצילום סצנות המתרחשות בחדר השינה של בירדי.[2]
לאחר מכן עברה ההפקה לסטוקטון כדי לצלם סצנה שבה אל נמצא על רכבת.[4] סצנות מלחמת וייטנאם צולמו במודסטו, שם מחלקת האמנות התקשתה לאתר מיקומי צילום, מאחר שכל האזור היה מוצף.[4] השימוש במסוקים במהלך הצילומים היה נושא לדיונים תכופים עם מינהל התעופה הפדרלי (FAA), בעקבות תאונה במהלך הפקת אזור הדמדומים: הסרט (1983).[4] מחלקת אפקטים מיוחדים השתמשה בחמישה עשר חביות בנפח 20 גלון של בנזין עם מטעני חבלה כדי לתאר מתקפת נפלם. סך הכל ארבע מצלמות שימשו לצלם את הפיצוצים.[2][4] הצילום הראשי הסתיים בתחילת אוגוסט 1984..
צילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט היה הראשון שצולם חלקית עם הסקייקאם, מערכת מצלמה תלויה בכבלים מבוקרת מחשב שנוצרה על ידי גארט בראון, ממציא הסטדיקאם. הסקייקאם כללה עמודים בגובה 100 רגל עם ארבעה חוטים תלויים שנשלטו על ידי מחשב, ומצלמת פאנוויז'ן קלה עם 200 רגל של סרט תלויה במרכז החוטים. הבמאים התכוונו להשתמש בסקייקאם כדי לתאר באופן מלא את נקודת המבט של בירדי במהלך רצף פנטזיה שבו הוא מדמיין את עצמו כציפור מעופפת, אך הם נתקלו בקשיים, שכן המצלמה תקלה לעיתים קרובות. אף על פי שהסקייקאם הצליח בטייק הראשון שלו, פרקר התעקש שהצילום יצולם במהירות רבה יותר, אך המערכת תקלה בטייק השני לאחר שצילמה 40 שניות של חומר. כתוצאה מכך, מפעילי המצלמה צילמו את שאר הרצף עם סטדיקאם שהורכב על דולי מצלמה מאולתר.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסקול נכתב, הופק במשותף והולחן על ידי הזמר והמלחין האנגלי פיטר גבריאל, וסימן את עבודתו הראשונה על סרט עלילתי.[7] במהלך פוסט-פרודקשן, פרקר שילב את הקצבים התופפניים מאלבומי הסולו של גבריאל בסרט. הוא יצר קשר עם מנהליו של המוזיקאי דייוויד גפן, שייעץ לו כי הפקת הפסקול תהיה תהליך איטי, שכן גבריאל ידוע בעבודה בקצב שלו. בזמן שעבד על אלבומו החמישי So, גבריאל הסכים להלחין את בירדי לאחר שצפה בגרסה גסה של הסרט.[8]
סשני ההקלטה התקיימו בבית אשקומב בסאמרסט, אנגליה, מאוקטובר עד דצמבר 1984.[9][10] גבריאל השתמש בקלטות של חומרים שהוקלטו בעבר במהלך ארבע השנים האחרונות, אותם הוא והמפיק המוזיקלי דניאל לנוואה ערבבו מחדש עבור סצנות נבחרות בסרט. היצירה "Close Up" מקורה בשיר "Family Snapshot" (מתוך אלבומו השלישי של גבריאל), שהולחן על Yamaha CP-70 Electric Grand Piano.[9][11] הרצועה "Birdy's Flight" מבוססת על הסיום האינסטרומנטלי של "Not One of Us," גם הוא מאלבומו השלישי של גבריאל. "The Heat", "Under Lock and Key" ו-"Powerhouse at the Foot of the Mountain" שאלו אלמנטים מוזיקליים מ-"The Rhythm of the Heat," "Wallflower," ו-"San Jacinto," כולם שירים מאלבומו הרביעי של גבריאל, שהולחנו על Fairlight CMI IIx, תחנת עבודה מוזיקלית עם סמפלר דיגיטלי מובנה וסינתיסייזר.
אלבום הפסקול, שכותרתו Birdy: Music from the Film, שוחרר ב-18 במרץ 1985 על ידי גפן רקורדס וכריזמה רקורדס.[9] טום דמלון מאולמיוזיק העניק לו ארבעה כוכבים מתוך חמישה, וכתב, "העובדה שבירדי מורכב כולו מאינסטרומנטליים פירושה שלמאזינים שההיכרות שלהם עם גבריאל מוגבלת ל'Sledgehammer' ו'In Your Eyes' יהיה אכזבה גדולה. עם זאת, אופיו המדיטטיבי הופך אותו להאזנה נעימה ומחשבתית עבור ההרפתקנים יותר."[12]
בראיון לספין ב-1986, גבריאל אמר, "בירדי עסק במאבק של הרוח... זה היה על היחסים בין בירדי הפגוע, הקורבן, לבין חברו הטוב ביותר, שהוא לכאורה הקשוח. אבל בסופו של דבר, בירדי הוא החזק וחברו הוא זה שמתפרק. כשראיתי את הגרסה הגסה של הסרט, ידעתי שאני חייב לעשות את זה. זה רדף אותי."[13]
בשחזור חווייתו בעבודה עם גבריאל ב-2010, סיפר אלן פרקר למגזין פרוג, "הסתדרנו כל כך טוב, הוא אדם כל כך נחמד. זה היה שינוי מרענן לעבוד עם מגלומנים כמו רוג'ר ווטרס. חברת התקליטים של פיטר הייתה קשה מאוד בהתחלה, אז התקשרתי אליהם לשאול אם הם יתנגדו אם פיטר ייקח קצת זמן לעשות את זה, והם אמרו שכל עוד זה לא ייקח יותר מכמה חודשים כי פיטר כבר מאחר בשנה או משהו כזה. היו לו דעות חזקות ולא הייתי מצליח לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא מרגיש בנוח איתו, אבל לא היו לנו עימותים ככאלה."[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בירדי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בירדי", באתר נטפליקס
"בירדי", באתר AllMovie (באנגלית)
"בירדי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"בירדי", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "בירדי", באתר אידיבי
"בירדי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ביקורת על הסרט "בירדי", באתר Rotten Tomatoes
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Parker, Alan. "birdy33.jpg (1500×1000)". AlanParker.com. נבדק ב-28 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 Parker, Alan. "Birdy - Alan Parker - Director, Writer, Producer - Official Website". AlanParker.com. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Bennetts, Leslie (23 בדצמבר 1984). "'Birdy,' - A Difficult Journey to the Screen". ניו יורק טיימס. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Parker, Alan. "Birdy - The Making of the Film: Egg by Egg". נבדק ב-4 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Interview with Matthew Modine, star of "Birdy"". The CW Atlanta. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Film locations for Birdy (1984)". אורכב מ-המקור ב-2016-04-10. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brackett & Hoard 2004, p. 319
- ^ White 1986, p. 53
- ^ 1 2 3 Easlea, Daryl (17 בספטמבר 2013). "17. Watch the Birdy". Without Frontiers: The Life & Music of Peter Gabriel. London, England: Omnibus Press. ISBN 978-0-85712-860-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Bowman 2016, pp. 119–120
- ^ Hecker-Stampehl, Jan. "Peter Gabriel - III ("Melt")". Genesis News. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Demalon, Tom. "Birdy - Peter Gabriel". AllMusic. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Peter Gabriel: Our 1986 Interview". Spin. בספטמבר 1986.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Smith, Sid (4 ביוני 2022). "The stories of Peter Gabriel's solo albums, told by his collaborators". Prog.
{{cite web}}: (עזרה)
