בישופות במברג
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 | |
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| הקמה | ייסוד הדיוקסיה הקתולית של במברג |
| תאריכי הקמה |
1007  |
| פירוק | חילוט שטחי הכנסייה בגרמניה והעברתם לנסיכויות חילוניות |
| תאריכי פירוק |
1802 |
| ישות קודמת |
 דוכסות פרנקוניה |
| ישות יורשת |
 נסיכות הבוחר מבוואריה |
  | |
הנסיכות-בישופות של במברג (בגרמנית: Hochstift Bamberg) הייתה מדינה כנסייתית של האימפריה הרומית הקדושה. מקורות הבישופות בדיוקסיה הרומית-קתולית של במברג שהוקמה בסינוד 1007 בפרנקפורט, בהוראת המלך היינריך השני להרחיב עוד יותר את התפשטות הנצרות בארצות הפרנקוניות. הבישופים קיבלו מעמד של חופשיות קיסרית בערך בשנת 1245 ושלטו באחוזותיהם כנסיכים-בישופים עד שהוכפפו לנסיכות הבוחר מבוואריה במהלך החילון הגרמני ב-1802.
המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבישופים של במברג קיבלו את התואר הנסיכותי על ידי הקיסר פרידריך השני מהוהנשטאופן לפני נידויו בידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בשנת 1245, לפיה הפכה הבישופות למדינה אימפריאלית, המכסה חלקים נרחבים מהאזור בבוואריה הנוכחי של פרנקוניה ("פרנקוניה הראשית").
כחלק מהחוג הפרנקוני (שטחים המקובצים יחדיו בתוך האימפריה הרומית הקדושה למטרות הגנה) משנת 1500 ואילך, שטח במברג גבל, בין היתר, בבישופות וירצבורג ממערב, מרקיזות ברנדנבורג-אנסבך ההוהנצולרנית והעיר הקיסרית החופשית נירנברג מדרום, מרקיזות ברנדנבורג-ביירוית ממזרח ודוכסות סקסוניה-קובורג הווטינית מצפון. במהלך המאה ה-18, היא התקיימה לעיתים קרובות בשיתוף עם הדיוקסיה השכנה של וירצבורג, ששליטיה מאז 1168 תבעו את התואר הארכאי של "דוכס פרנקוניה".
הנסיך-בישוף הופקד גם על שטחים גדולים בתוך דוכסות קרינתיה שהיו חשובים מבחינה אסטרטגית לחציית האלפים המזרחיים, כולל הערים פילאך, פלדקירכן, וולפסברג וטרוויזיו, הממוקמות בנתיב הסחר לוונציה, כמו גם קירכדורף דר קרמס בארכידוכסות אוסטריה. הקיסרית ההבסבורגית מריה תרזה רכשה את השטחים הללו ב-1759.
ב-1802, כחלק מ"החילון הגרמני" חילוק נכסי הכנסייה ובגרמניה והעברתם לשלטון חילוני, בוטלה בישופות במברג ושטחה סופח לנסיכות הבוחר מבוואריה. שטח הבישופות המסופחת היה 3,580 ק"מ, והתגוררו בה כ-207,000 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייסוד הבישופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מה-1 בנובמבר 1007, התקיים סינוד בעיר פרנקפורט אם מיין. נכחו בו שמונה ארכיבישופים ועשרים ושבעה בישופים, בראשות הארכיבישוף וויליגיס ממיינץ, וכן השליט האוטוני היינריך השני, שנבחר למלך הרומאים ב-1002. המלך, לאחר שדיכא את מרד המרקיז היינריך משוויינפורט ב-1003, התכוון לחזק את שלטונו ולהקים דיוקסיה חדשה שתסייע בכיבוש הסופי של הפגאניות באזור הפרנקוני סביב במברג. אף על פי כן, מכיוון ששטחם של הוונדים בנהרות מיין העליון, ויזנט ואייש היה שייך לדיוקסיות וירצבורג מאז ארגון הבישופות הגרמנית התיכונה על ידי בוניפציוס הקדוש, לא ניתן היה להקים את הבישופות החדשה ללא הסכמת מועצת הכתר. הבישוף היינריך הראשון מווירצבורג היה מוכן להיפרד מחלק משטחו, שכן המלך הבטיח להעלות את וירצבורג לארכיבישופות ולתת לו מקבילה במיינינגן. הסכמתו של האפיפיור יוחנן השבעה-עשר הושגה להסדר זה, אולם העלאת וירצבורג לארכיבישופות התבררה כבלתי מעשית גם בשל הסתייגותו של וויליגיס, והבישוף היינריך הראשון חזר בו תחילה מהסכמתו.
אף על פי כן, לאחר כמה ויתורים נוספים, המלך היינריך השני השיג את ההסכמה להקמתה של הדיוקסיה של במברג מחלקים מהדיוקסיות של וירצבורג ומאוחר יותר מהדיוקסיה של אייכשטאט. במברג ניתן בתחילה פטור, כלומר היא הייתה כפופה ישירות לרומא. כמו כן, הוחלט כי אברהרד, קנצלר המלך, יוסמך על ידי הארכיבישוף וויליגיס ממיינץ, להיות ראש דיוקסיית אזור הגבול החדשה. לדיוקסיה החדשה ניתנו מתנות יקרות בסינוד שאושרו במסמכים, כדי להעמיד אותה על בסיס איתן.
היינריך רצה את הקפדנות של הנזירים של מועצת הקתדרלה של הילדסהיים - היינריך עצמו התחנך שם - מקושר יחד עם הכנסיות שבשליטתו, כולל הבישופות האהובה עליו בבמברג. שבעת הבישופים הבאים מונו על ידי קיסרי רומא הקדושה, ולאחר מכן הבחירה נעשתה על ידי מועצת הקתדרלה הפכה לכלל, כמו בכל בתי הנסיכים-הבישופים הגרמניים. יורשו המיידי של אברהרד, סוידגר ממורסלבן, הפך לאפיפיור בשנת 1046 בתור קלמנס השני. הוא היה האפיפיור היחיד שנקבר מצפון להרי האלפים בקתדרלת במברג. הבישוף הרמן הראשון פיקח על הקמת מנזר באנז בשנת 1070; הבישוף אוטו מבמברג (נפטר בשנת 1139) נודע כ"שליח הפומרנים".
מדינה קיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-13, הבישופים של במברג התערבו בסכסוך כס המלכות הגרמני בין שושלות ולף והוהנשטאופן: הבישוף אקברט מאנדך, בנו של הדוכס ברטהולד ממרניה, עמד בפני החשד שהיה מעורב ברצח פיליפ משוואביה בשנת 1208 ונאלץ להימלט זמנית לחצר ההונגרית של גיסו המלך אנדראש השני, מלך הונגריה. קרוב משפחתו פופו, בישוף מ-1238, הודח על ידי קיסר הוהנשטאופן פרידריך השני ב-1242.
הקיסר פרידריך השני מינה תומך מקומי, קאנון במברג, היינריך מבילברסהיים, לבישוף. הבישוף היינריך הפך לנסיך-בישוף הראשון; תחת שלטונו, הבישופות הפכה בהדרגה לנסיכות טריטוריאלית, והבישופים שלה קיבלו עדיפות חילונית הארכיבישופים של מיינץ. משנת 1305 לערך שימשה טירת אלטנבורג כבית מגורים משני. בשנת 1390 הבישוף למפרכט, קנצלר לשעבר של הקיסר קרל החמישי, רכש גם את מבצר גיכבורג. בתחילת המאה ה-15 נרשמו סכסוכים עזים עם מורדים הוסאטים כמו גם עם אזרחי במברג. הבישוף היינריך גרוס פון טרוקאו (נפטר בשנת 1501) נכנס לכמה קרבות עם קזימיר, מרקיז ברנדנבורג-ביירוית מבית הוהנצולרן.
הרפורמציה הפרוטסטנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבישוף ה-39, גאורג שנק פון לימפורג, היה הליך לשיפוט של פשעי הון (גר') שנוסח על ידי יוהאן משוורצנברג ב-1507, שהפך מאוחר יותר למודל ל-Constitutio Criminalis Carolina עליו הוסכם בדיאט של אאוגסבורג ב-1530. הבישוף גאורג, אף שהיה איש סודו של הקיסר מקסימיליאן הראשון, נטה לתנועת הרפורמציה של מרטין לותר, שגרמה להתפרצות חברתית אלימה תחת יורשו ויגנד, ששלט בין השנים 1522 ל-1556. יתרה מכך, העיר סבלה קשות במלחמת המרקיזים השנייה (1552–1554), כאשר כוחותיו של אלברט אלקיביאדס כבשו חלקים נרחבים מהבישופות. לאחר המלחמה העמיד הבישוף את מבצר פורכהיים.
מ-1609 ואילך הנסיך-הבישוף יוהאן גוטפריד פון אשהאוזן, שנבחר גם הוא לבישוף וירצבורג ב-1617, ויורשו יוהאן גאורג פוקס פון דורנהיים נקטו צעדי קונטרה-רפורמציה חמורים. תחת שלטונם, באמברג גם הפכה לשמצה כמרכז של ציד מכשפות באימפריה הרומית הקדושה. בין הקורבנות הרבים של משפטי המכשפות במברג היו דורותיאה פלק וכן ראש עיריית במברג יוהנס יוניוס, מה שאף עורר התערבות של דיאט רגנסבורג ב-1630.
בינתיים, אחוזות במברג נהרסו במלחמת שלושים השנים. הבישוף יוהאן גאורג נמלט לאחוזותיו הקרינתיות הנידחות בשנת 1631 ויורשו פרנץ פון האצפלד גורש גם הוא, כאשר בישופי במברג ווירצבורג הוכנסו לסמכות השיפוט של הנסיך ברנהרד מסקסוניה-ויימאר, שקיבל את התואר "דוכס פרנקוניה" מידיו של הקנצלר השוודי אקסל אוקסנסטירנה ב-1633. הנסיכים-הבישופים הצליחו לחזור ולהחזיר את רכושם לאחר תבוסתו של ברנרד בנורדלינגן ב-1634.
בשנת 1647 הקים הבישוף מלכיאור אוטו ווויט פון זלצבורג את אוניברסיטת במברג (לט'). בסוף המאה ה-17 יורשיו הקימו את מעון הקיץ הבארוק שלוס זיהוף והושלם מעון חדש בבמברג על פי תוכניותיו של לאונרד דינצנהופר. הנסיכים-הבישופים היו חייבים הון רב בשל ההוצאות במלחמת שבע השנים, ונאלצו למכור את האחוזות הקרינתיות לבעלי בריתם ההבסבורגיים ב-1759.
חילון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית, במברג נכבשה על ידי חיילים צרפתים והנסיך-הבישוף האחרון, כריסטוף פרנץ פון בוסק, ברח לפראג ב-1796. אף על פי שהוא חזר שוב בשנת 1800 ומינה את אחיינו גאורג קרל איגנץ פון פכנבאך צו לאודנבך כשליט שותף, הוא נאלץ להתמודד עם הכיבוש של הכוחות הבוואריים של הבוחר מקסימיליאן הרביעי יוזף בשנת 1802.
לאחר התפטרותו הרשמית של הבישוף כריסטוף פרנץ ב-29 בספטמבר 1802, אחוזות ונכסי במברג, כמו גם האוספים הנרחבים של המנזרים באנץ ומיכאלסברג או אוצר במברג עם כתר התבליט של היינריך השני, נתפסו על ידי נסיכות הבוחר מבוואריה. במהלך החילון הגרמני, שהוסכם על ידי הדיאט של רגנסבורג ב-25 בפברואר 1803 ("Reichsdeputationshauptschluss"), סופחה לבסוף במברג לבוואריה. משנת 1808 עד 1817 היה הכס פנוי; אך על ידי הקונקורדט הבווארי של השנה האחרונה היא הועלתה לארכיבישופות, עם וירצבורג, שפייר ואייכשטדט כדיוקסיות סופרגניות.
