בית בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית בן-גוריון
חזית הבניין
חזית הבניין
מידע
סוג היסטוריה
תאריך פתיחה רשמי 29 בנובמבר 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום תל־אביב–יפו, ישראל
קואורדינטות 32°05′07″N 34°46′18″E / 32.085329°N 34.771718°E / 32.085329; 34.771718
www.bg-house.org
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
בית בן-גוריון
בית בן-גוריון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
החדר של רננה שבקומה ראשונה
חדר אורחים שבקומה ראשונה
אזור בספרייה שבקומה שנייה

בית בן-גוריון בתל אביב שימש למגוריהם של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, ומשפחתו, בין השנים 1931 ל-1973, בנוסף לצריף בשדה בוקר ולבית ראש הממשלה בירושלים.

הבניין נמצא בשדרות בן-גוריון 17 בתל אביב ובשנות האלפיים, משמש כמוזיאון.

מבנה הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית בן-גוריון נבנה בשנים 19301931 על אדמת הקרן הקיימת לישראל, עם הקמתה של שכונת הפועלים הראשונה. את הבית תכנן האדריכל הישראלי דוד טוביה, וכמקובל בשכונות פועלים, הבית כלל דירה אחת בלבד, ומחירו עמד על 350 לירות ארץ ישראליות. הבית הורחב ב-1946, ושופץ ב-1960.

הקומה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקומה הראשונה נמצא חדרה של רננה, בתו של דוד בן-גוריון. חדר זה שימש את בן-גוריון בזמן מבצע קדש כמקלט וכחדר שינה. מחדר זה קיים בן-גוריון תקשורת עם משה דיין, הרמטכ"ל דאז, וממנו קיבל עדכונים לגבי המתרחש.

הקומה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקומה השנייה מצויות כארבע ספריות. אחת מהן שימשה חדר עבודה לבן-גוריון, שם הייתה לו פינת עבודה בה כתב ביומנו. בחדר זה היה מותקן גם טלפון מיוחד, שקישר את חדר הספרייה למשרד הביטחון בלבד.

ב-13 במאי 1948 אירח בן-גוריון בספרייה כמה מחברי מנהלת העם: אהרן ציזלינג, יהודה לייב מימון ומשה שרת, שם ליטשו וניסחו את הנוסח הסופי של מגילת העצמאות. למחרת, יצאו מן הבית לבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד (אז משכנו של מוזיאון תל אביב), שם הכריז בן-גוריון על הקמת המדינה.

הספריות המצויות בקומה השנייה ידועות בגודלן החריג. בן-גוריון החזיק בספריות אלו למעלה מ-20,000 ספרים שונים,[1] בשפות שונות, העוסקים בעיקר בארץ ישראל, בציונות, בהיסטוריה, תרבויות ודתות שונות, ספרי תנ"ך רבים ועוד. בן-גוריון נתן דגש מיוחד לספרי זכר חללי צה"ל אותם החזיק בבעלותו. הספרים המצויים בספריות כתובים בשפות: עברית, אנגלית, גרמנית, רוסית, צרפתית, ספרדית, טורקית ועוד. ספרים אלה נותנים רקע על תחום העניין והידע של בן-גוריון.

הקומה השנייה כללה גם שירותים וחדר שינה, והיא שימשה באותה תקופה את בן-גוריון בלבד.

מאחר שבחודשי הקיץ של תחילת שנות ה-30 היה בן-גוריון בדרך-כלל בחוץ לארץ, נהגה פולה להשכיר בקיץ את חדרי הבית למשפחות נופשים, ולהתגורר עם הילדים בזמן הזה בחדר אחד.[2]

הבית בן שתי הקומות היה גדול מכל הבתים בשכונה, והוסיף לעול החובות שבן-גוריון כבר היה שקוע בו, שהגיעו אז לסך 1,000 לירות מנדטוריות.[2]

הבית בשנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצוואתו, הוריש בן-גוריון את הבית למדינת ישראל, כשכתב:

אני מצווה למדינת ישראל את ביתי בתל אביב

צוואתו של בן-גוריון

כשלוש שנים לאחר מותו של בן-גוריון, חוקקה המדינה את "חוק דוד בן-גוריון", שבו נאמר כי הבית יהיה פתוח לציבור, וישמש כמוזיאון לזכרו ולהנצחת מורשתו, וכ"מרכז לקריאה. לעיון. למחקר ולפרסום", כמבוקשו של בן-גוריון.

הבית נפתח לקהל הרחב לראשונה ב-29 בנובמבר 1974, ומאז נערכים בו טיולים מודרכים וכנסי עיון, שמטרתם לתאר את דמותו של בן-גוריון ואת פועלו כמנהיג. כמו כן, מוצגים בבית חומרים תיעודיים-היסטוריים, מזכרות, ותארים שקיבל בן-גוריון בהיותו ראש ממשלה.

השדרה בה שוכן הבית, נקראה בתקופת חייו של בן-גוריון "שדרות הקרן הקיימת" ושמה שונה לשדרות בן-גוריון לאחר מותו. השם "שדרות הקרן הקיימת" ניתן לרחוב ראשי בשכונות עבר הירקון.

שכנו של בן-גוריון, הלל כהן, ממייסדי חברת "סולל בונה" ומראשיה, הוריש לבית בן-גוריון מגרש סמוך, שהיה בבעלותו ברחוב לסל 18 פינת רחוב בן יהודה. על המגרש הזה, שכביש מפריד בינו לבין ביתו של בן-גוריון בשדרות בן-גוריון 17, הוקם מבנה המשמש את בית בן-גוריון להרצאות ולישיבות, ובתוכו גם אולם קטן להקרנת סרטים על בן-גוריון ופועלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 60: "כאשר נפטר היו בספרייתו כ-18 אלף כרכים ועוד אלפי חוברות".
  2. ^ 2.0 2.1 אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 61