בית האזרח

בית האזרח
מידע כללי
סוג מבנה ציבור
על שם משה מרון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת רחוב ביאליק 42
מיקום רמת גן
מדינה ישראל
בעלים עיריית רמת גן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 19361944 (כ־8 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 1944 עריכת הנתון בוויקינתונים
חומרי בנייה בטון, טיח, לבנים
אדריכל אינג' א. ווינשטוק
סגנון אדריכלי הסגנון הבינלאומי המאוחר
מידות
קומות 4
קואורדינטות 32°04′59″N 34°48′53″E / 32.083174788875°N 34.814814818693°E / 32.083174788875; 34.814814818693
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית האזרח על שם משה ל. מרון הוא מבנה ציבור המהווה כיום מרכז פעילות אזרחים ותיקים ברמת-גן ומוגדר כמבנה לשימור. הבית ממוקם על יד כיכר רמב"ם, ברחוב ביאליק 42.

הבניין תוכנן על ידי ד"ר אינג' א. ויינשטוק, ונבנה בשנים 1936–1944. בחלק מתקופה זו עמד נטוש עקב חוסר תקציב, עד השלמתו. חלקו הקדמי של הבניין היה לבית האזרח,[1] ובחלקו האחורי נוסדה בשנת 1945 הספרייה הציבורית הראשונה ביישוב, ספריית דביר ביאליק.[2] בית האזרח הוקם כדי לשמש מרכז חברתי תרבותי לתושבי רמת גן. הבית משמש לקיום הרצאות בנושאים פוליטיים, דתיים וספרותיים, וכן לפעילויות של ארגוני נוער.[3] מאז נבנה הבניין, התרחבה הפעילות בו ונבנו תוספות רבות לבניין המקורי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה בית הספר העממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה בית הספר העממי הוא מבנה נוסף אשר שכן בירכתי המגרש של בית האזרח. המבנה שצורתו האות ח', נבנה בשנים 1930–1931. הוא כלל חדרי כיתות, חדר מנהל, חדר מורים וחדר אחות. בית הספר שימש למעשה כמרכז החיים של המושבה.[1] לאחר מכן שימש בית הספר כבית המשפט של רמת גן וכיום נמצא על מגרש בית הספר חניון עירוני.

המבנה הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית האזרח תוכנן והוקם על ידי המהנדס ד״ר אינג' א. ווינשטוק בתקופה שבה הוקמת רמת גן כעיר כפרית, המבוססת על עבודה עברית. הבניין הוקם על ידי אגודת "דביר ביאליק – מרכז לתרבות עברית ברמת גן" בשיתוף עם המועצה המקומית.[1] המבנה המקורי תוכנן בסגנון הבינלאומי המאוחר, כמבנה בעל שתי קומות. מבנה זה היה קטן מדי עבור צורכי העיר שהתפתחה במהירות, ובמשך השנים נוספו לו תוספות בנייה. היום, מאכלס הבניין את המחלקה המשפטית של עיריית רמת גן, מרכז פעילות לאזרחים הוותיקים, אגף מרכזות מידע ואת לשכת חברי המועצה של רמת גן.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה המקורי תוכנן כמבנה בן שלוש קומות. קומת הקרקע מכילה מבואה וחלל מרכזי, קומת מרתף בנויה בצורת ח', וקומה עליונה הבנויה כקומת גלריה. התוכנית יצאה לפועל בצורה חלקית – החזית שמרה על התכנון המקורי, בעוד המבנה נבנה כמפלס אחד.

הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה תוכנן בסגנון הבינלאומי המאוחר. סגנון אדריכלי זה נובע מתוך הסגנון הבינלאומי שהתפתח באירופה ובארצות הברית במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. הסגנון מאופיין בתכנון פונקציונלי, יעיל, השם דגש על קווים פשוטים וישרים, נמנע מקישוטים מיותרים, שימוש חסכוני של חומרי בנייה ושומר על אופי מופשט וצנוע. המאפיינים הבולטים של הסגנון הזה הם: תצריף רצועות אנכיות טיפוסיות לאורך חזית המבנה, מסה הבנויה בצורה אורתוגונלית, טיח המשמש כחומר גמר, גג שטוח, ומבנה המורכב ממסה אחת בעלת מראה סטטי ללא חלוקה לגושים או לנפחים.

תוספות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה בצורתו הנוכחית עבר שינויים רבים מאז הקמתו, אשר באו לענות על צורכי העיר המתפתחת. בחלקו המערבי של המבנה נוספו שתי קומות, בחלקו המזרחי – נוסף אגף, ובחלק הפונה לצד דרום נוסף מחסן. כיום בנוי המבנה כמסה עיקרית אחת עם הרחבות.

האדריכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתכנן אינג' א. ווינשטוק, על בסיס מבנה מוקדם בתכנון רפאל מגידוביץ' שהיה מהנדס המועצה.

פיתוח השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח השטח בו ניצב המבנה כולל את "גן יעקב" שנמצא צפונית לבית האזרח. המבנה ניצב על מגרש שטוח, ובעל חזית מונומנטלית לכיוון רחוב ביאליק.

סביבת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר רמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר רמב"ם היא הכיכר המרכזית של העיר רמת גן ובה נמצא פסל ביאליק. הכיכר מופיעה במפת עיר גנים משנת 1921 של האדריכל ריכרד קאופמן, ומהווה נקודת ציון חשובה כחלק מציר ראשי המכיל את מבני הציבור וחוצה את הוואדי שבין גבעות רמת גן. סביב הכיכר הוקמו קולנוע אורדע, בית העירייה, בית הכנסת הגדול ובית האזרח.

רחוב ביאליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב ביאליק הוא הרחוב הראשי ברמת גן עוד מהקמתה. הרחוב נקרא על שמו של חיים נחמן ביאליק, שהיה מגדולי המשוררים העבריים והתגורר ברמת גן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוביה מילנר, זכרונותיי מרמת גן בשנות ה-30 וה-40, עמותת בית האזרח, ספטמבר 2008
  • מרדכי נאור, רמת גן במאה ה-20, בית אברהם קריניצימוזיאון וארכיון לתולדות רמת גן, 2008
  • מרדכי נאור ופריאל חורש רוזן, תשעה עשורים ברמת גן, בית אברהם קרניצי - מוזיאון וארכיון לתולדות רמת גן, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית האזרח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 טוביה מילנר, זכרונותיי מרמת גן בשנות ה-30 וה-40, רמת-גן: עמותת בית האזרח, ספטמבר 2008
  2. ^ אתרים ומבנים היסטוריים ברמת-גן
  3. ^ מקומות בעיר - ארכיון בית אברהם קרניצי