בית הדין האירופי לזכויות אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בית הדין האירופי לזכויות אדםצרפתית: Cour européenne des droits de l’homme), הממוקם בשטרסבורג, הוקם בעקבות האמנה האירופית לזכויות אדם במטרה להשגיח על יישומה על ידי המדינות אשר אשררו את האמנה[1]. כל 47 המדינות החברות במועצת אירופה אשררו את האמנה. הן המדינות החברות והן הפרט באופן אינדיווידואלי רשאים להגיש תלונות נגד מדינות חברות בעניין הפרתן של הזכויות המוגנות על ידי האמנה. האמנה האירופית לזכויות אדם דורשת ממדינות חברות לתת לפסיקת בית הדין מעמד משפטי מחייב[1]. בית הדין האירופי לזכויות אדם הוקם ב-1959 והפך לקבוע ב-1998, כאשר הוא הראשון מסוגו[2]. בית הדין מקבל בשנה כ-40,000 פניות ואלו נמצאות בעליה מתמדת[3].

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להקמת בית הדין לזכויות אדם האירופי עלה לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר נושא זכויות האדם החל לעלות לשיח העולמי[4]. האמנה האירופית לזכויות אדם הייתה אמורה להוות את אבן הדרך של חברה חדשה, אשר תכבד זכויות יסודיות. כתיבתה של האמנה ואשרורה היוו את אחת מהמשימות הראשונות של המועצה האירופית, אשר הוקמה ב-5 במאי 1949[5].

האמנה נכנסה לתוקף ב-3 בספטמבר 1953, וקבעה את הקמתם של בית הדין האירופי לזכויות אדם ושל הוועדה לזכויות אדם. לפי האמנה, כל אזרח אירופי יכול לבקש סעד דרך בית דין זה, בהנחה שכל ההליכים החלופיים הפנים מדינתיים לא עזרו. מטרת בית הדין היא להגן על הזכויות האזרחיות והפוליטיות של כל אזרחי אירופה[5].

מ-1953 ועד 1998, פעלה שיטה דו-שלבית. ראשית, הוועדה לזכויות אדם קבעה האם בקשה מסוימת כשירה לשמיעתו של בית הדין, ולאחר מכן בית הדין שקל זאת פעם נוספת. הוועדה הייתה מורכבת מחברים אשר נבחרו על ידי ממשלותיהם לתקופה של שש שנים, אך הם לא ייצגו את מדינותיהם. השופטים בבית הדין פעלו במשרה חלקית. ב-1994, המועצה האירופית אישרה את פרוטוקול 11, ובכך שינתה את מבנה בית הדין לשיטה חד-שלבית לפיה פונים ישירות לבית הדין, בנוסף להחלפת השופטים לקבועים, בעלי משרה מלאה[6].

רפורמות בבית הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המודעות הגוברת לזכויותיהם באמנה האירופית לזכויות אדם, בית הדין הפך לקורבן של הצלחתו. חלק מהתיקים יכלו להימשך כחמש שנים עד לקבלת ההחלטה ולכן נוצרה הצטברות עבודה רבה ומעמיסה[7]. לדוגמה, בין ה-1 בנובמבר 2003 ל-29 פברואר 2004, בית הדין עסק ב-7,315 תיקים, כאשר 6,255 הוצהרו כלא קבילים.

המועצה האירופית הקימה וועדה שמטרתה לבדוק אפשרויות לייעולו של בית הדין. התוצאה הייתה תיקון לאמנת זכויות האדם האירופית, פרוטוקול 14 [8]. הפרוטוקול החדש דורש אשרור כללי של כל המדינות החברות במועצה האירופית על מנת להיכנס לתוקף, ומכניס מספר שינויים:

  • שופט אחד יכול להחליט על קבילותה של תלונה, כאשר עד אז שלושה בחנו כל תלונה.
  • כאשר מדובר במקרים דומים שעלו מול בית הדין בעבר, במיוחד אם מדובר במקרה שעולה בעקבות כישלונה של מדינה חברה לשנות את חוקיה הפנימיים על מנת לתקן את ההפרה אשר נקבעה על ידי בית דין זה, התלונה תעלה מול שלושה שופטים במקום שבעה.
  • תלונה עלולה להיפסל אם המתלונן לא סבל מנחיתות משמעותית.
  • מדינה חברה אשר מסרבת ליישם את פסק הדין הניתן נגדה, תעלה מול בית הדין על ידי וועדת השרים.
  • וועדת השרים רשאית לדרוש מבית הדין פרשנות של החלטה על מנת לעזור במציאת הדרך הטובה ביותר ליישומה של ההחלטה[9].

מבנה בית הדין האירופי לזכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו של בית הדין הפך מארעי לקבוע, בעל שופטים במשרה מלאה ב-1 בנובמבר 1998, עם פירוקה של הוועדה אשר הוקמה מכוח האמנה. מאותו תאריך, אזרחים אירופיים יכלו לפנות ישירות לבית הדין[10]. השופטים החדשים נבחרו על ידי העצרת הפרלמנטרית של מועצת אירופה[1].

כל המדינות החברות במועצת אירופה מחויבות לחתום ולאשרר את האמנה האירופית לזכויות אדם. בית הדין מורכב ממספר שופטים השווה למספר המדינות החברות, 47 כיום. כל שופט נבחר בשם מדינה חברה על ידי העצרת הפרלמנטרית של מועצת אירופה, אך למרות זאת, אין דרישה ללאום מסוים של שופט. השופטים אמורים להיות בוררים עצמאיים ולא נציגים של אף מדינה. השופטים נבחרים לתקופות של שש שנים, אך ניתן לבחור בהם מחדש לאחר תום תקופה זו[11].

בית הדין מחולק לחמש מחלקות, כאשר כל אחת מורכבת ממגוון מאוזן מבחינה מגדרית וגאוגרפית של שופטים[11]. כל השופטים בבית הדין בוחרים בשופטים לתפקיד הנשיא וחמישה נשיאי מחלקות, כאשר שניים מתוכם הם גם סגני נשיאים של בית הדין כולו. כל כהונה נמשכת שלוש שנים. בכל מחלקה יש לשכה, אשר מורכבת מנשיא המחלקה ומשישה שופטים נוספים מתחלפים. בנוסף, ישנה לשכה מורחבת, המורכבת מ-17 חברים, שכוללים את הנשיא, שני סגני הנשיא, ונשיאי המחלקות, בנוסף לשופטים המתחלפים[11].

הליך הגשת התלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלונות על הפרות של מדינות חברות מוגשות בשטרסבורג, ומוקצות לאחת המחלקות של בית הדין[1].כל תלונה נבחנת תחילה על ידי שופט, אשר רשאי להצביע על פסילתה של בקשה ללא הסברים נוספים. לאחר וועדה זו, התלונה נבחנת על ידי הלשכה של אותה המחלקה[12]. תלונות אשר מעלות נושא בעל משקל משמעותי עלולות להיבחן על ידי הלשכה המורחבת של בית הדין. המדינות, הן המשיבות, כאשר הן יכולות לתבוע גם מדינות אחרות על פעולותיהן[1].

פסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל החלטה של בית הדין מחייבת מבחינה משפטית ויישומית את המדינות החברות במועצה האירופית[13], אלא אם כן תוכנה הוא חוות דעת מייעצת[14]. ועדת השרים של המועצה האירופית אחראית להשגיח על יישום החלטותיו של בית הדין, אולם אין אמצעים רשמיים להפעלת כוח נגד מדינה חברה במטרה לגרום ליישום ההחלטות[15]. למרות זאת, העונש החמור ביותר על אי-יישום החלטות בית הדין מהווה גירוש המדינה מהמועצה האירופית ובכך הפיכתה למדינה מנודה בגבולות אירופה[10].

יחסי בית הדין האירופי לזכויות אדם עם רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסיה של רוסיה ובית הדין מתוחים, כאשר לפי פסיקתו של בית הדין, רוסיה לא הפרה את אמנת זכויות האדם האירופית רק ב-6 מקרים מתוך 228 שהגיעו לבית הדין[16]. היחסים מתוחים עד כדי שב-2015, ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, חתם על חוק לפיו בית המשפט החוקתי של רוסיה רשאי להחליט האם לציית לפסיקתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם[17].

מקרה מפורסם בו בית הדין פסק נגד רוסיה היה ביוני 2017, בפסק הדין בייב ואח׳ נ׳ רוסיה (מס. 67667/09; 44092/12; 56717/12). ב-2013 חוקק ברוסיה חוק, האוסר על פרסום ותמיכה ב"יחסי מין לא-מסורתיים", למשל בדרך של מצעדים והפגנות, כאשר המפרים את החוק יחויבו בקנס. שלושת המתלוננים קיבלו קנסות ואף נעצרו כאשר הפגינו התנגדות לחוק. נפסק כי החוק הרוסי מהווה הפרה של סעיף 10 (חופש הביטוי) ושל סעיף 14 (איסור על הפליה) של האמנה האירופית לזכויות אדם[18] ונפסקו תרופות לנפגעים בשווי 43,000 יורו בנוסף להוצאות וריבית תוך שלושה חודשים[16].

מקרה מפורסם נוסף הוא פסק דינו ה-10,000 של בית הדין, אשר נפסק בספטמבר, 2008, טחייבה ואחרים נ׳ רוסיה (מס. 23286/04). בית הדין מצא כי הופרו סעיף 2 (הזכות לחיים), סעיף 3 (איסור על יחס לא אנושי או משפיל), סעיף 5 (הזכות לחופש ולביטחון) וסעיף 13 (הזכות לתקופה יעילה) של האמנה האירופית לזכויות אדם[10] בעניין התלונה שהוגשה על כך שקרוב משפחתם של המתלוננים נעלם לאחר שנחטף מעיירה בצ׳צ׳ניה על ידי חיילים רוסים[9].

יחסי בית הדין האירופי לזכויות אדם עם בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר כי בגדול, אין לברקסיט השפעה מיוחדת על יחסיה של בריטניה עם בית הדין האירופי לזכויות אדם ועם האמנה האירופית לזכויות אדם. באופן פורמלי, עזיבתה של בריטניה מהאיחוד האירופי רק ישייך אותה לקבוצת ה-19 המדינות הקיימות, שאינן חברות באיחוד, אך הן חברות במועצת אירופה, הגוף האחראי על בית הדין ועל האמנה[19]. למרות זאת, יש מתומכי הברקסיט המתנגדים לבית הדין והחלת סמכותו המשפטית בבריטניה, אך בפועל, לא די בעזיבת האיחוד האירופי על מנת להשיג זאת[20].

למרות הצהרותיה של תרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה, כי תפעל על מנת להוציא את בריטניה מסמכותו של בית הדין האירופי לזכויות אדם[21], יש אשר יצביעו על תרומתו הרבה של בית הדין למערכת החקיקתית של בריטניה[22].

אחת הדוגמאות לכך היא כי בעקבות פסק הדין א׳ נ׳ בריטניה (מס. 25599/94)[23], אשר ניתן בשנת 1998, שינה את החקיקה הבריטית, לפיה הורים והורים חורגים רשאים להכות את ילדיהם, במידה ויוכיחו כי היה מוצדק לפעול כך[24]. בית הדין פסק כי הופר סעיף 3 (איסור על יחס לא אנושי או משפיל) לאמנה האירופית לזכויות אדם ופסק פיצויים כספיים גבוהים, בעקבות הפרשה חל איסור מוחלט על הכאות ילדים[25].

דוגמה נוספת היא פרשה אשר הובילה לחקיקת חוק העבדות המודרני בשנת 2015 [26]. פסק הדין סי.נ. נ׳ בריטניה (מס. 4239/08), משנת 2012, עסק באישה מאוגנדה אשר נאלצה לעבוד בכפייה ללא הפסקות וחופשות. בית הדין העביר ביקורת חמורה על כך שבריטניה לא הוציאה מהחוק עבדות בכפייה[25]. נפסק כי הופר סעיף 4 (איסור על עבדות ועבודה בכפייה)[10] לאמנה האירופית לזכויות אדם[27]. נכון להיום, תרזה מיי חזרה בה בהצהרתה כי לתקופת הפרלמנט הקרוב, בריטניה תישאר חתומה על האמנה האירופית לזכויות אדם[28].

פסיקה מפורסמת נגד אנגליה מדצמבר 1977, בה בית הדין קבע כי ממשלת בריטניה אשמה ״ביחס משפיל או לא אנושי״, כאשר כמה אנשים נכלאו ללא הליך משפטי, כאשר את התלונה הגישה אירלנד (תיק מס. 5310/71). בית הדין קבע כי כליאתם של האנשים מהווה הפרה של אמנת זכויות האדם האירופית, ויחד עם זאת מוצדקת. לעומת זאת, נקבע כי הנוהג של חמש שיטות החקירה והנוהג של הכאת הסוהרים מהווים יחס משפיל ולא אנושי והפרה של האמנה, אך לא עולה לכדי עינויים[29].

דוגמאות נוספות לפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה נוספת לפסיקתו של בית הדין היא מ-2003, בית הדין פסק כי ״השריעה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה״, מכיוון שחוקי השריעה בעניין ירושה, זכויות נשים וחופש דת מפרים זכויות אדם בהתאם לאמנה לזכויות האדם האירופית[30].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 European Court of Human Rights Questions and Answers. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://echr.coe.int/Documents/Questions_Answers_ENG.pdf
  2. ^ The Court in Brief. (n.d.) Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Court_in_brief_ENG.pdf
  3. ^ Analysis of statistics 2016. (January, 2017). Retrieved December 5, 2017 from http://echr.coe.int/Documents/Stats_analysis_2016_ENG.pdf
  4. ^ Declaration du 9 Mai. (n.d.). Retrieved from https://www.robert-schuman.eu/fr/declaration-du-9-mai-1950
  5. ^ 5.0 5.1 The Court in Brief. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Court_in_brief_ENG.pdf
  6. ^ Details of Treaty No.155. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/conventions/full-list/-/conventions/treaty/155
  7. ^ History of the Court's Reforms. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Pages/home.aspx?p=basictexts/reform&c
  8. ^ European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/tirana/european-court-of-human-rights
  9. ^ 9.0 9.1 Weller, K. (2016, September 18). A Brief History Of The European Court Of Human Rights. Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/brief-history-european-court-human-rights/
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 European Convention on Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Convention_ENG.pdf
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Election of Judges to the European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from http://website-pace.net/web/as-cdh
  12. ^ The European Court of Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://www.humanrights.dk/about-us/menneskerettigheder-eu/the-european-court-of-human-rights
  13. ^ סעיף 46 לאמנה האירופית לזכויות אדם
  14. ^ סעיף 47 לאמנה האירופית לזכויות אדם
  15. ^ About the Committee of Ministers. (n.d.) Retrieved December 5, 2017 from https://www.coe.int/en/web/cm/about-cm#portlet_56_INSTANCE_M5OgCMtAD8n3
  16. ^ 16.0 16.1 Rankin, J. (2017, June 20). Russian ‘gay propaganda’ law ruled discriminatory by European court. The Guardian. Retrieved December 5, 2017 from https://www.theguardian.com/world/2017/jun/20/russian-gay-propaganda-law-discriminatory-echr-european-court-human-rights
  17. ^ Sims, A. (2015, December 15). Vladimir Putin signs law allowing Russia to ignore international human rights rulings. Independent. Retrieved December 5, 2017 from http://www.independent.co.uk/news/world/europe/vladimir-putin-signs-law-allowing-russian-court-to-overthrow-international-human-rights-rulings-a6773581.html
  18. ^ Sexual orientation issues. (October, 2017). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/FS_Sexual_orientation_ENG.pdf
  19. ^ Brexit and Human Rights. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/brexit/data-protection/
  20. ^ Greer, S. (2017, July 27). Implications of Brexit for the European Convention on Human Rights. Retrieved December 5, 2017 from http://www.e-ir.info/2017/07/27/implications-of-brexit-for-the-european-convention-on-human-rights/
  21. ^ Bennett, A. (2017, April 27). How Theresa May will take Britain out of the ECHR, eventually. The Telegraph. Retrieved December 5, 2017 from http://www.telegraph.co.uk/news/2017/04/27/theresa-may-will-take-britain-echr-eventually/
  22. ^ Staufenberg, J. (2016, April 25). What has the European Court of Human Rights done for us? Independent. Retrieved December 5, 2017 from http://www.independent.co.uk/news/uk/politics/what-has-the-european-court-of-human-rights-done-for-us-a7000531.html
  23. ^ A. v. The United Kingdom, Application no. 25599/94 (23 September 1998). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%2225599/94%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-58232%22%5D%7D
  24. ^ Beating Children Is Never Right. (n.d.). Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/stories/beating-children-is-never-right/
  25. ^ 25.0 25.1 Wagner, A. (2015, August 12). 11 Times The European Court of Human Rights Changed The UK. Retrieved December 5, 2017 from https://rightsinfo.org/11-times-the-european-court-of-human-rights-changed-our-lives-in-the-uk/
  26. ^ Modern Slavery Act (2015). Retrieved December 5, 2017 from http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2015/30/contents/enacted
  27. ^ C.N. v. The United Kingdom, Application no. 4239/08 (13 November 2012). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%224239/08%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-114518%22%5D%7D
  28. ^ Osborne, S. (2017, May 18). Conservative manifesto: Theresa May announces UK will remain part of European Convention of Human Rights. Independent. Retrieved December 5, 2017 from http://www.independent.co.uk/news/uk/politics/conservative-manifesto-uk-echr-european-convention-human-rights-leave-eu-next-parliament-election-a7742436.html
  29. ^ Ireland v. The United Kingdom, Application no. 5310/71). (18 January 1978). Retrieved December 5, 2017 from https://hudoc.echr.coe.int/eng#%7B%22fulltext%22:%5B%225310/71%22%5D,%22documentcollectionid2%22:%5B%22GRANDCHAMBER%22,%22CHAMBER%22%5D,%22itemid%22:%5B%22001-57506%22%5D%7D
  30. ^ Annual Report 2003. (2004). Retrieved December 5, 2017 from http://www.echr.coe.int/Documents/Annual_report_2003_ENG.pdf