בית הזצסיון הווינאי
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גלריה, מוזיאון |
| על שם |
הזצסיון הווינאי |
| כתובת |
Friedrichstraße 12 |
| מיקום |
אינרה שטאדט |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1897 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1897 |
| אדריכל |
יוזף מריה אולבריך |
| סגנון אדריכלי |
אר נובו |
| קואורדינטות | 48°12′01″N 16°21′57″E / 48.200395°N 16.365934°E |
|
www | |

בניין התערוכה של הזצסיון הווינאי (גרמנית: Ausstellungsgebäude der Wiener Secession) הידוע בכינויו העממי הזצסיון, הוקם בשנים 1897/98 על ידי יוזף מריה אולבריך כבניין תצוגה לאמנות עכשווית והוא אחד המבנים החשובים ביותר בסגנון הזצסיון האוסטרי (יוגנדסטיל). הגלריה מופעלת עד היום על ידי אגודת האמניות היפות של הזצסיון הווינאי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"על החומות להיות, לבנות ומבריקות, קדושות וטהורות. כבוד עמוק נצרך להקיף הכל. כבוד טהור, כפי שחלף עליי וטלטל אותי כשעמדתי לבדי בסגסטה(אנ') מול המקדש הלא גמור... רציתי רק את רגשותיי לשמוע בצליל, לראות רגשותיי החמים קפואים בקירות קרים."
עלויות ההקמה גויסו ברובן על ידי חברי אגודת האמנויות היפות של אוסטריה. "מועצת העירייה בווינה, על פי החלטה מ-17 בנובמבר 1897, הקצתה אתר מתאים להפליא הממוקם ברחוב ויינצייל העתידי ליד האקדמיה, לבניית בניין תערוכת אמנות." פתרון זה נמצא לכאורה לאחר שיוזף אנגלהרט התייעץ באופן אישי עם ראש העיר קרל לוגר לאחר שבניית אולם התערוכה ברחוב הרינגשטראסה נכשלה. עבור העיר, בניית הבניין נקשרה לוויסות נהר וינה ולעיצוב מחדש של כיכר קרל, אשר, עם זאת, נותרה חלקית. לדוגמה, תוכננה שדרה בין קארלסקירכה לבניין הזצסיון.
מתחת לכיפה, חרוט מוטו הזצסיון באותיות זהב: לכל תקופה אמנותה, לאמנות חירותה (לודוויג הווסי). משמאל לדלת הכניסה נמצא מוטו שני: Ver Sacrum (המעיין הקדוש), המבטא תקווה לפריחה חדשה של האמנות והיה שמו של מגזין האמנות של האגודה.
הבניין נשען על עמודי בטון בגובה שמונה מטרים המגיעים עד לנהר וינה, הזורם מתחת לאדמה בנקודה זו.
אפריז בטהובן מאת גוסטב קלימט, שנוצר במקור בשנת 1902 עבור תערוכה זמנית, חזר לשם כהשאלה קבועה מהזצסיון וניתן לצפות בו במרתף.
בניין הזצסיון מוטבע בגב מטבע 50 הסנט האוסטרי.
אלמנטים עיצוביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחיו של גוסטב קלימט, גאורג, עיצב את דלתות הכניסה מברונזה. שתי קערות הפסיפס שליד גרם המדרגות המוביל לכניסה הן פרי יצירתו של רוברט אורלי. קערות זהות ניתן למצוא בוילה ווסטל. ששת הינשופים בשתי החזיתות הצדדיות עוצבו על ידי קולומן מוזר. מעגל נושאי הזרים שלו בחזית האחורית הוסר בתאריך לא ידוע. הגורגונים שמעל דלת הכניסה נוצרו על ידי אותמר שימקוביץ.
מימין לבניין ניצב פסל הברונזה של מארק אנטוניוס מאת ארתור שטראסר, שנוצר במקור עבור התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900. הפסל מכונה לעיתים "פיקארת(אנ') האריה".
התחדשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ניזוק הבניין מפצצות. במהלך נסיגתם מוינה, חיילי הוורמאכט הציתו את הצמיגים שאוחסנו בתוך הבניין כדי למנוע מהם ליפול לידי הצבא האדום. חום האש גרם לקריסת מבנה הפלדה של גג הגלריה שהוביל להרס חלקים גדולים מהקירות החיצוניים. עם סיום המלחמה התרחשה גם ביזה. השיקום לאחר המלחמה הושלם ב-1964, כאשר יוזף הופמן הוזמן לעצב את פנים הבניין.
בשנת 1985/86 נערך שיפוץ בניהולו של אדולף קרישניץ, בעוד התערוכה עדיין פועלת.
מאוגוסט 2017 עד ספטמבר 2018, שוב תחת ניהולו של קרישניץ ובזמן שהבניין נותר פעיל, החזית, כולל הכיפה, שופצה לחלוטין[1]. בנוסף, הוחלפו הרצפות ומערכות המיזוג, הגישה לאפריז של בטהובן במרתף הונגשה באמצעות מעלית, החנות עוצבה מחדש ונוצר חלל אירועים ייעודי. נושאי הזר הכרותים של קולומן מוזר בחלקו האחורי של הבניין שוחזרו. עלות עבודות השיפוץ והמודרניזציה הסתכמה ב-3.5 מיליון יורו. 1.2 מיליון יורו כל אחת נשאה על ידי עיריית וינה ועל ידי לשכת הקנצלר הפדרלית של הרפובליקה, כאשר כמעט השליש הנותר סופק על ידי הזצסיון, מממניה ותומכיה.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
ארתור שטראסר : קבוצת מארק אנטון (1899/1900)
-
שלושה ינשופים
-
לכל תקופה אמנותה, לאמנות חירותה
-
עציץ עץ עם רגליים בצורת צבים
-
גורגונים מעל הדלת
-
מבט גדול על הדלת עם עלווה ודלת ברונזה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הזצסיון הווינאי, ברשת החברתית פייסבוק
בית הזצסיון הווינאי, ברשת החברתית אינסטגרם
בית הזצסיון הווינאי, סרטונים בערוץ היוטיוב
בית הזצסיון הווינאי, הבלוג הרשמי
אתר האינטרנט הרשמי של בית הזצסיון הווינאי