בית הזצסיון הווינאי

בית הזצסיון הווינאי
Wiener Secessionsgebäude
מידע כללי
סוג	גלריה, מוזיאון
על שם	הזצסיון הווינאי
כתובת	Friedrichstraße 12
מיקום	אינרה שטאדט
מדינה	אוסטריה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1897
תאריך פתיחה רשמי	1897
אדריכל	יוזף מריה אולבריך
סגנון אדריכלי	אר נובו
קואורדינטות	48°12′01″N 16°21′57″E / 48.200395°N 16.365934°E
	www.secession.at
	(למפת וינה רגילה) בית הזצסיון הווינאי

בניין התערוכה של הזצסיון הווינאי (גרמנית: Ausstellungsgebäude der Wiener Secession) הידוע בכינויו העממי הזצסיון, הוקם בשנים 1897/98 על ידי יוזף מריה אולבריך כבניין תצוגה לאמנות עכשווית והוא אחד המבנים החשובים ביותר בסגנון הזצסיון האוסטרי (יוגנדסטיל). הגלריה מופעלת עד היום על ידי אגודת האמניות היפות של הזצסיון הווינאי.

היסטוריה

"על החומות להיות, לבנות ומבריקות, קדושות וטהורות. כבוד עמוק נצרך להקיף הכל. כבוד טהור, כפי שחלף עליי וטלטל אותי כשעמדתי לבדי בסגסטה(אנ') מול המקדש הלא גמור... רציתי רק את רגשותיי לשמוע בצליל, לראות רגשותיי החמים קפואים בקירות קרים."

— יוזף מריה אולבריך

עלויות ההקמה גויסו ברובן על ידי חברי אגודת האמנויות היפות של אוסטריה. "מועצת העירייה בווינה, על פי החלטה מ-17 בנובמבר 1897, הקצתה אתר מתאים להפליא הממוקם ברחוב ויינצייל העתידי ליד האקדמיה, לבניית בניין תערוכת אמנות." פתרון זה נמצא לכאורה לאחר שיוזף אנגלהרט התייעץ באופן אישי עם ראש העיר קרל לוגר לאחר שבניית אולם התערוכה ברחוב הרינגשטראסה נכשלה. עבור העיר, בניית הבניין נקשרה לוויסות נהר וינה ולעיצוב מחדש של כיכר קרל, אשר, עם זאת, נותרה חלקית. לדוגמה, תוכננה שדרה בין קארלסקירכה לבניין הזצסיון.

מתחת לכיפה, חרוט מוטו הזצסיון באותיות זהב: לכל תקופה אמנותה, לאמנות חירותה (לודוויג הווסי). משמאל לדלת הכניסה נמצא מוטו שני: Ver Sacrum (המעיין הקדוש), המבטא תקווה לפריחה חדשה של האמנות והיה שמו של מגזין האמנות של האגודה.

הבניין נשען על עמודי בטון בגובה שמונה מטרים המגיעים עד לנהר וינה, הזורם מתחת לאדמה בנקודה זו.

אפריז בטהובן מאת גוסטב קלימט, שנוצר במקור בשנת 1902 עבור תערוכה זמנית, חזר לשם כהשאלה קבועה מהזצסיון וניתן לצפות בו במרתף.

בניין הזצסיון מוטבע בגב מטבע 50 הסנט האוסטרי.

אלמנטים עיצוביים

אחיו של גוסטב קלימט, גאורג, עיצב את דלתות הכניסה מברונזה. שתי קערות הפסיפס שליד גרם המדרגות המוביל לכניסה הן פרי יצירתו של רוברט אורלי. קערות זהות ניתן למצוא בוילה ווסטל. ששת הינשופים בשתי החזיתות הצדדיות עוצבו על ידי קולומן מוזר. מעגל נושאי הזרים שלו בחזית האחורית הוסר בתאריך לא ידוע. הגורגונים שמעל דלת הכניסה נוצרו על ידי אותמר שימקוביץ.

מימין לבניין ניצב פסל הברונזה של מארק אנטוניוס מאת ארתור שטראסר, שנוצר במקור עבור התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900. הפסל מכונה לעיתים "פיקארת(אנ') האריה".

התחדשות

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ניזוק הבניין מפצצות. במהלך נסיגתם מוינה, חיילי הוורמאכט הציתו את הצמיגים שאוחסנו בתוך הבניין כדי למנוע מהם ליפול לידי הצבא האדום. חום האש גרם לקריסת מבנה הפלדה של גג הגלריה שהוביל להרס חלקים גדולים מהקירות החיצוניים. עם סיום המלחמה התרחשה גם ביזה. השיקום לאחר המלחמה הושלם ב-1964, כאשר יוזף הופמן הוזמן לעצב את פנים הבניין.

בשנת 1985/86 נערך שיפוץ בניהולו של אדולף קרישניץ, בעוד התערוכה עדיין פועלת.

מאוגוסט 2017 עד ספטמבר 2018, שוב תחת ניהולו של קרישניץ ובזמן שהבניין נותר פעיל, החזית, כולל הכיפה, שופצה לחלוטין^[1]. בנוסף, הוחלפו הרצפות ומערכות המיזוג, הגישה לאפריז של בטהובן במרתף הונגשה באמצעות מעלית, החנות עוצבה מחדש ונוצר חלל אירועים ייעודי. נושאי הזר הכרותים של קולומן מוזר בחלקו האחורי של הבניין שוחזרו. עלות עבודות השיפוץ והמודרניזציה הסתכמה ב-3.5 מיליון יורו. 1.2 מיליון יורו כל אחת נשאה על ידי עיריית וינה ועל ידי לשכת הקנצלר הפדרלית של הרפובליקה, כאשר כמעט השליש הנותר סופק על ידי הזצסיון, מממניה ותומכיה.