לדלג לתוכן

בית חולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בית החולים)
חדר אשפוז בבית חולים בדנמרק

בית חולים או בית רפואה או מרכז רפואי הוא מוסד המספק שירותי רפואה הכוללים גם שירותים הדורשים אשפוז (כלומר, שהייה במוסד הכוללת לינה לפרק זמן כלשהו).

בית החולים הוא מערכת מורכבת הכוללת מערכות קטנות יותר: מחלקות אשפוז, מרפאות, מכונים, חדרי מיון, חדרי ניתוח, מעבדות ועוד, ובדרך כלל הוא עצמו מהווה מרכיב של מערכת גדולה יותר, כגון מערכת הבריאות הממשלתית או גוף פרטי, הכוללים בתוכם גם מרפאות קהילתיות, מוסדות לאספקת שירותי בריאות, בתי חולים אחרים, צוותי חירום ועוד.

מבחינה מבנית, לבית החולים בסיס פיזי לטיפול בחולים, לרוב מבנה קבע, קבוצת מבנים מרוכזת או מבנים הפזורים במקומות שונים באזור גאוגרפי מסוים. מבחינה תפקודית, כולל בית החולים צוות מנהלי, רופאים, אחים, סניטרים ואנשי תחזוקה. החלוקה בין התפקידים השונים התגבשה בבתי החולים במאות השנים האחרונות, ומהווה את התבנית הבסיסית של הרפואה המודרנית.

בתי החולים יועדו במהלך ההיסטוריה למגוון מטרות, בהן: עזרה וחסד, אבחנה וטיפול בחולים, ביצוע מחקרים רפואיים והכשרת רופאים ואחיות. על אף שעיקר מטרתם של בתי החולים הייתה לרוב הענקת טיפול לחולים הזקוקים לאשפוז, מהווים בתי החולים מקום נוח גם להענקת שירותים רפואיים שאינם דורשים אשפוז, הודות לתשתית האנושית והפיזית שבמקום.

לבית החולים כח רב והשפעה רבה, עקב חיוניותו הרבה עבור התושבים המתגוררים בסביבתו, וזה מנוצל לעיתים לצורך מטרות פוליטיות, דתיות או כלכליות. בתי חולים רבים שואפים גם להשיג יוקרה, וכן לשמור על מקומות עבודה עבור עובדיהם.

בית החולים המודרני מחולק למחלקות שונות, כגון: מחלקת יולדות, מחלקה נוירולוגית, מחלקה פסיכיאטרית וכדומה.

בתי חולים שאינם כלליים מטפלים לרוב באוכלוסייה מסוימת (בית חולים לילדים) או בסוג ספציפי של מחלה. בישראל רוב בתי החולים הכלליים הם ציבוריים, כלומר ממשלתיים, או מסובסדים על ידי הממשלה, או שייכים לשירותי בריאות כללית, אך ישנם גם בתי חולים פרטיים.

ההיסטוריה של בית החולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה, היו הדת והרפואה שזורות זו בזו. מקדשיהם של המצרים הקדמונים היו הראשונים לספק שירותי רפואה. פולחן אל הרפואה היווני אסקלפיוס אומץ לאחר מכן על ידי הרומאים, ומקדש לכבודו הוקם בשנת 291 לפנה"ס.

המוסדות הראשונים שנועדו אך ורק לטיפול בחולים הוקמו בהודו, שם נוסדו בתי חולים ב-431 לפנה"ס. המלך אשוקה הקים 18 בתי חולים בהודו אשר מומנו בכספי הכתר.

עם אימוצה של הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית, הוצאה הוראה על הקמת בית חולים בכל קתדרלה. בתי החולים הראשונים שנבנו בעקבות הוראה זו נבנו בקונסטנטינופול ובקייסרי, שם הצמיד בסיליוס, הבישוף המקומי, מנזר לבית החולים ששימש כאכסניה לעוברי אורח.

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רפואת ימי הביניים

בתי החולים בימי הביניים הלכו בדרכו של בית החולים בקיסריה, ושימשו גם כאכסניה לעולי רגל כשהנזירות משמשות כאחיות. מקור המילה Hospital בשפות האירופאיות, כמו מקור המילים האנגליות למלון (Hotel) וקבלת אורחים (Hospitality) הוא במילה הלטינית Hospes, שפירושה אורח, שהתגלגלה ללטינית מהיוונית, אליה הגיעה מהמקור הפרסי aspinj - אירוח, בית הארחה. המילה הפרסית היא גם מקור המילים העבריות "אשפוז" ו"אושפיזין" (אורחים), שהגיעו לעברית דרך הארמית[1].

בעקבות שיוכם הדתי של בתי החולים, נשתמר בצרפתית עד היום הביטוי "בית האלוהים" כמילה נרדפת לבית חולים.

בתי החולים הראשונים בעולם הנוצרי שנועדו לכך בלבד היו בית החולים על שם ברתולומיאוס הקדוש (נוסד באנגליה בשנת 1123) ובית החולים על שם תומאס הקדוש (נוסד ב-1125). עם זאת, מודל בית החולים של ימי הביניים פעל עד למאה ה-18.

כבר בתקופת ימי הביניים כמרים נוצרים יצרו מקומות בשם "hospitia" . במקומות אלו לקחו על עצמם נזירים ונזירות לטפל בחולים אלו להאכילם ולהלבישם. בתי מצורעים ואחרים, בעבור קשישים או עניים הוקמו באופן דומה באותה התקופה. מקורו של בית החולים המודרני הוא במרפאות המנזרים בימי הביניים. בשנת 820 שרטט רבנוס מאורוס את תרשים הכנסייה בפולדה, גרמניה, והוסיף אגף נפרד המיועד לאחים חולים, בית חולים למצורעים בעבור החולים במחלות המידבקות ודירה לרופא המנזר. אבוט גוזברט עשה דבר דומה כשבנה את מנזר סנט גאל (816-837) בשווייץ, ועד מהרה נהיה תהליך סטנדרטי. גוזברט גם מיפה את מה שהפך לגן הרפואי המסורתי, מחוץ לבית החולים. חולים ונזקקים הגיעו למרפאות המנזר לקבל עזרה רפואית ומוסדות דתיים אלה נהפכו לאב טיפוס של בית החולים המודרני.

בתי חולים מודרניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית טיפול בחולים בגרמניה, ציור משנת 1682

בתקופת הרפורמציה הופקעו מנזרים רבים מתפקידם כבתי חולים, ובאנגליה לבדה נוסדו 154 בתי חולים בין השנים 1700 ל-1835. הראשון שביניהם נוסד בלונדון ב-1724 על ידי הסוחר תומאס גאי. פלורנס נייטינגייל קידמה את הכשרת האחיות לאחר שנוכחה במהלך שירותה במלחמת קרים כי הנזירות אינן מקצועיות דיין. בשובה ללונדון הקימה נייטינגייל בית ספר ראשון לאחיות, בבית החולים על שם תומאס הקדוש.

במחצית השנייה של המאה ה-20 קיבלו בתי חולים מעמד מיוחד בדיני המלחמה. סעיף 14 לאמנת ז'נבה הרביעית קובע כי בתי חולים ואזורי ביטחון מיוחדים נועדו להגן על פצועים, חולים וזקנים, ילדים שלא מלאו להם 15 שנה, נשים בהריון ואמהות לילדים מתחת לגיל שבע, מתוצאות מלחמה.[2]

בראשית המאה ה-21, בעקבות התפתחות הרפואה בקהילה ומסיבות כלכליות עבר שינוי מבנה בית החולים והפך ממקום אשפוז אליו מגיעים המטופלים כשהם חולים למרכזים רפואיים הכוללים רפואה מונעת ומרפאות תומכות. בבתי חולים מתבצע אבחון מקדים כצילום רנטגן, ייעוץ תזונתי וייעוץ סוציאלי המהווה טיפול פרא-רפואי.

כחלק משינוי אופי בתי החולים ומסיבות שיווקיות שונו שמות בתי חולים רבים לשם רחב יותר כ"מרכז רפואי", "בית החלמה", בית מרפא", "בית מבריאים" וכו'. תהליך דומה עברו קופות החולים ששינו את שמן לשירותי בריאות.

בית חולים אוניברסיטאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חולים אוניברסיטאי הוא בית חולים הפועל בשיתוף פעולה עם בית ספר לרפואה של אוניברסיטה, ומשמש את בית הספר לרפואה במסגרת ההוראה הקלינית - פעילות שבה הסטודנטים לרפואה צופים ומשתתפים בעבודה מעשית בבית החולים, בהדרכת רופאים מסגל בית החולים. גם במקצועות פרא-רפואיים מתקיים שיתוף פעולה דומה בין בית חולים אוניברסיטאי לאוניברסיטה. בית חולים אוניברסיטאי משמש גם מוקד למחקר רפואי.

לעיתים נמצא בית הספר לרפואה במתחם בית החולים או בצמוד אליו (למשל בית הספר לרפואה של הטכניון, הצמוד לבית החולים רמב"ם ומרוחק מהקמפוס הראשי של הטכניון או בית חולים סורוקה הממוקם ליד בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב), ולעיתים אין קשר פיזי בין השניים (למשל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, השוכן בקמפוס האוניברסיטה, ואליו מסונפים בתי חולים אחדים באזור המרכז).

רופאי בית החולים העוסקים בהדרכת סטודנטים מקבלים מינוי מהאוניברסיטה, בדרגות המקובלות לסגל אקדמי בכיר, בתוספת הסיומת "קליני" (למשל: פרופסור חבר קליני)[3].

בישראל משמשים מרבית בתי החולים הכלליים כבתי חולים אוניברסיטאיים ומסונפים לאחד מבתי הספר לרפואה במדינה.

בית חולים אוניברסיטאי הוא מקום התרחשותן של סדרות טלוויזיה אמריקאיות אחדות, ובהן האוס, ER, סקראבס והאנטומיה של גריי.

בראש בית החולים עומד לרוב מנהל האחראי על תפעול בית החולים. על תפקידו של המנהל נכתב[4]:

"[על המנהל] מוטלת האחריות הכוללת לאיכות הטיפול הקליני הניתן בבית החולים, לטיב הכשרתם המקצועית של הרופאים בו ולפיתוח המחקר. כל אלה מחייבים אותו לשקול שיקולים רפואיים מובהקים בהקשרים מגוונים, החל מקביעת סטנדרטים רפואיים ופיקוח על קיומם; המשך בטיב הבדיקות וטיפולים שיינתנו בבית החולים; וכלה בהחלטות כגון ניתוב חולים לטיפול נמרץ, סגירה או פתיחת יחידות ומחלקות כגון חדר המיון בתנאי משבר וכן הלאה."

עד שנת 1998 נדרשו מנהלי בתי חולים בישראל להיות רופאים. בשנת 1998 שונה החוק ובישראל יש בתי חולים שבהם המנהל אינו רופא. עם זאת, מנהלי בתי חולים ממשלתיים נדרשים להיות רופאים. לטענת פרופ' מרדכי שני, בעולם, רוב מנהלי בתי החולים אינם רופאים. לדבריו, "ניהול בית חולים מחייב כישורים וידע במספר תחומים, כאשר אין ספק שהבנת מקצוע הרפואה תורמת, אך אינה תנאי הכרחי"[5].

ערך מורחב – בתי חולים בישראל

במערכת הבריאות בישראל פועלים כ-30 בתי חולים כלליים. ששת הגדולים שבהם הם: המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, מרכז רפואי הדסה, מרכז רפואי רבין, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם והמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה.

בתי חולים סיעודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימים בתי חולים לאשפוז חולים סיעודיים ותשושי נפש, בין מוסדות אלה ארבעה מרכזים גריאטריים ממשלתיים, ועוד עשרות רבות בבעלות עסקית או בבעלות עמותות וארגונים ללא כוונת רווח. אחת מבעיות בבתי החולים הסיעודיים היא כי האשפוז הסיעודי אינו ממומן על ידי קופות החולים במסגרת סל הבריאות על כן מעת לעת שבה ועולה קריאה ציבורית להכליל את האשפוז הסיעודי ב"סל הבריאות" שבאחריות קופות החולים, ככל אשפוז אחר.

מערך בריאות הנפש בישראל מתחלק בין טיפול בקהילה במסגרת מרפאות לבריאות הנפש, טיפול נפשי יחידני, מגורים בהוסטל לנפגעי נפש. ובין טיפול במסגרת אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי (בית חולים לחולי נפש, או בלשון גנאי: בית משוגעים) או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי. בישראל פועלים 13 בתי חולים לבריאות הנפש ורובם בבעלות ממשלתית.

בתי חולים שיקומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי חולים אשר כל מטרתם היא שיקום חולים ונפגעים לאחר טראומה. שיקום שכזה נדרש לאחר חבלה חיצונית כגון תאונות דרכים, ולאחר פגיעות פנימיות כגון אירוע מוחי או התקף לב. השיקום מתחיל לקראת סיום הטיפול בבעיה הרפואית, ומתמקד בהחזרת המטופל לתפקוד תקין, על ידי שחזור יכולות ולימוד מחדש של יכולות שאבדו.

סגי בתי החולים הפועלים בישראל:[6]

צורת הניהול של בתי החולים הממשלתיים עמדה במרכז החלטות ממשלה שונות ונבחנה 3 ועדות ציבוריות שהוקמו במהלך השנים עם סמכויות שונות לבחינת הפרדת בתי החולים הממשלתיים ממשרד הבריאות והפיכתם לגופים עצמאיים: נתניהו (1990), אמוראי (2002) וליאון (2004).[7][8][9]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1948-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]