בית החולים ברסון ובאומן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית חולים לילדים, בית חולים  |
| מיקום |
ורשה |
| מדינה |
פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1878 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1878 |
| תאריך פירוק |
1942 |
| קואורדינטות | 52°13′53″N 20°59′51″E / 52.23147°N 20.9976°E |
 | |
  | |
בית החולים ברסון ובאומן (גרמנית: Szpital Dziecięcy Bersohnów i Baumanów w Warszawie) פעל בשנים 1878–1942. בית חולים זה היה אחד מבתי החולים בגטו ורשה בתקופת השואה.
בית החולים לפני תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית חולים זה הוקם בשנות ה-70 של המאה ה-19 בוורשה בעזרת מימון של כמה אנשים: מאיר ברסון, בניו, חתנו סלומון באומן והבת פאולינה באומן[1]. בתחילה, לבית החולים היו 20 מיטות, וב-1915, היו בו 43 מיטות[1].
לאחר מימון של משפחת דוידסון, נוספה מרפאת עיניים חדשה ב-1900, ובשנות 1924–1930 עבר בית החולים הרחבה על ידי נריק סטיפלמן[1]. רופאים מפורסמים רבים עבדו בבית חולים זה, ואחד המפורסמים ביותר הוא יאנוש קורצ'אק שעבד בו בשנים 1904–1912[1].
בית החולים בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939 בתחילת מלחמת העולם השנייה, נאלץ בית החולים, כמו כל שאר בתי החולים, לדווח ישירות לרופא העירוני שמונה על ידי הגרמנים. הרופא הראשון היה ד"ר קורט שרמפף, הידוע ביחסו האכזרי לרופאים יהודים. זמן קצר לאחר מכן, מינו רופא אחר – ד"ר וואצלב סקוניינצ'ני, אשר היה חביב מאוד על צוות בית החולים, ואף עזר ותמך למחתרות בוורשה[1].
בנוסף, דרשו הנאצים מבית החולים לטפל רק במחלות מידבקות. אך בזכות זיוף אבחנות ודוחות, הצליח בית החולים לטפל גם במחלקה הפנימית ובמחלקה הכירורגית, ואף בילדים בתקופה בה גטו ורשה היה פעיל[2].
כבר בינואר 1940 התמודד בית החולים עם בעיות קשות – מספר החולים היה עצום, ורוב התקציב הושקע בטיפולם. זמן קצר לאחר מכן, הפסיקה העירייה את התמיכה בבית החולים, ומאז, הג'וינט סייע לבית החולים עד כניסתה של ארצות הברית למלחמה ב-1942[2].
ב-1940 שולב בית החולים בגטו ורשה, והיו לו כ-250 מיטות אשפוז. לאור העלייה העצומה של חולים במחלת הטיפוס, באוקטובר 1941 פתחה אנה בראודה הלרובה סניף נוסף לבית החולים.
בשנים 1942–1944 שכנה בבניין מרפאת הילדים של אוניברסיטת ורשה, שהועברה לשם על ידי הגרמנים[1]. במהלך מרד גטו ורשה, הבניין של בית החולים שימש כבית חולים ליחידה הטקטית AK Chrobry II[1].
יתר על כן, מאז פברואר 1942, צוות בית החולים התחיל לבצע מחקר על מחלות הרעב בגטו ורשה. המחקר נערך בסודיות רבה, כדי שהגרמנים לא יוכלו להשביתו. מחקר זה פורסם בשנת 1946 על ידי אמיל אפלבאום: "מחלץ הרעב מחקר קליני על רעב בגטו ורשה בשנת 1942". ב-11 בספטמבר 1942 גורשו החולים ורוב הצוות (1,000 איש) למחנה המוות בטרבלינקה. עדינה בלדי-שוויגר נתנה לקבוצה של ילדים מורפיום כדי שיוכלו למות בבית החולים בשלום, ללא סבל מהמחנות של הגרמנים.
בית החולים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1953 נפתח שוב בית החולים לילדים של ורשה, וב-2014 המבנה הפסיק לתפקד כבית חולים. בשנת 2018 הודיעו ראש ממשלת פולין, שר התרבות והמורשת הלאומית כי מבנה זה יכיל את מוזיאון גטו ורשה (אנ')[1].
