בית היתומים דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית היתומים דיסקין
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
בית היתומים דיסקין
בית היתומים דיסקין

בית היתומים דיסקין הוא מתחם מוסדות ובית יתומים בירושלים השוכן כיום בשכונת גבעת שאול.

בית היתומים הוקם בירושלים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בשנת 1880 על ידי הרב יהושע לייב דיסקין (18191898), מן הבולטים במנהיגי יהדות אירופה, אשר כיהן ברבנות בחשובות שבקהילות ליטא, ועם עלותו לארץ ישראל ב-11 ביולי 1877 (ראש חודש אב תרל"ז) היה לאחד האישים המרכזיים בירושלים, אשר הטביע את חותמו על היישוב הישן ומעבר לו. אשתו שרה סוניה דיסקין, הביאה עימה נדוניה של 40,000 זהובים, ואיתה הקים את בית היתומים דיסקין[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית היתומים בשנת 1927

ירושלים בתקופה העות'מאנית הייתה עיר מוכת עוני, מחלות ושכול. ילדים רבים מצאו את עצמם ללא אב או אם, ללא בית וסביבה תומכת. אמנם, בירושלים פעלו אז מספר בתי יתומים, אך מרביתם היו בתי יתומים נוצריים. כך בית היתומים שנלר (נוסד 1860) מיסודו של המסיונר השווייצרי לודוויג שנלר (אשר נועד ליתומים ערבים אך עם הזמן קיבל גם ילדים יהודיים). הסניף לבנים של מנזר האחיות ציון בבנין רטיסבון ברחוב שמואל הנגיד (נוסד 1876). מנזר סן ונסן דה-פול הוותיק (נוסד 1629), מרביתם אף היו בעלי אופי מסיונרי במובהק.

הרב דיסקין, אשר נוכח מקרוב "כי נמצאים ילדים חובקי אשפתות ... ערומים ויחפים, וישאל: בני מי אלה ? ויגידו לו כי הם יתומים בלי אב או בלי אם, ומחמת עניים אין להם מקום"[2] נטל על עצמו את הטיפול ביתומי ירושלים.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה אספם אל ביתו, ומשצר המקום, שכר עבורם מבנים בעיר העתיקה. מטרתו של בית היתומים הייתה לטפל בילדים יתומים או כאלו שהוריהם לא היו מעוניינים להמשיך לגדלם, אך ביקשו להעניק להם חינוך מסורתי ולמנוע את העברתם לחוגי המסיון. במוסד התגוררו בנים בלבד. במהלך השנים הגיעו למקום גם יתומים ועזובים מרקע שאינו דתי אך משפחתם ביקשה להעניק להם חינוך דתי. הרב שמואל הומינר סייע למוסד בשנותיו הראשונות וגייס כספים רבים להפעלתו.

תבליט אבן בצורת עץ דקל באחת מפינות הבניין

בתחילת המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד המשיך לפעול גם לאחר מותו של הרב דיסקין, על ידי בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין[3]. בשנת 1907 עבר בית היתומים לרחוב הנביאים. בהמשך נרכש מגרש בראש גבעה בשכונת גבעת שאול במערב ירושלים, ובשנת 1927 עבר בית היתומים לבניין החדש[4]. המבנה המפואר והרחב, שיכל לאכלס כ-500 יתומים, תוכנן על ידי האדריכל יהושע צבי טבצ'ניק בצורת ח׳ הפוכה. הוא נבנה בסגנון אקלקטי ובשילוב אלמנטים מזרחיים, מערביים ועתיקים, ובדומה למבנים אחרים שנבנו בסגנון הארץ ישראלי ניסה ליצור אדריכלות עברית ששואבת השראה מהמזרח ומהמסורת היהודית.

על הנהלתו של המוסד נמנו הן אישים מהיישוב הישן והן חברי המזרחי[5]. למדו בו גם ילדים שלא מרקע דתי, אף שהלימודים היו תורניים והתקיימו בעברית וביידיש.

במהלך מאורעות תרפ"ט תקפו ערבים חמושים מליפתא ומכפרים אחרים בסביבה את מבנה בית היתומים הגדול, אליו נסוגו מרבית תושבי השכונה. התוקפים נהדפו כמה פעמים בידי מגינים מגבעת שאול וסטודנטים אנגלים מאוניברסיטת אוקספורד שהתנדבו לסייע וחומשו על ידי השלטון הבריטי[6][7], וכן על ידי כוחות משטרה שהוזעקו מתחנת מחנה יהודה. בהתקפות נהרגו עובד מבית היתומים, שניים מתושבי השכונה וקצין בריטי[3].

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית היתומים דיסקין

ב-1949 פרסם כתב העיתון "יום יום", זאב תדמור, סקירה בעקבות ביקורו במקום. על פי תיאורו, הילדים חיו בהזנחה מוחלטת, ללא צעצועים וספרים וסבלו מעונשים שכללו אלימות פיזית קשה. מי שיזמה והובילה את המאבק במוסד הייתה ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי. כתוצאה מהכתבה התעוררה סערה והוטחו האשמות קשות במפקח על הבית, מוטל רלב"ג. מנגד הגנה עליו העיתונות החרדית. ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט יהושע אייזנברג שכללה את מנכ"ל משרד החינוך ברוך בן יהודה ואישים נוספים הוקמה ב-16 במרץ 1949.

מסקנות הוועדה מיום ט"ז בתשרי תש"י (חלק ב עמודים 14–30) אישרו באופן חלקי טענות על הזנחה, היעדר צעצועים, משחקים וטיולים וענישה קשה, אך הוועדה מצאה לנכון להדגיש את "הרקע הסיבתי והסידורי להאשמות: המוסד הוקם והוא מנוהל על ידי אנשי היישוב הישן של ירושלים ... לעומת זה באו ההאשמות מחוגים המתנגדים ניגוד גמור להשקפות המקובלות ביישוב הישן של ירושלים. לדעתם של חוגים אלה יש להכניס שינויים בחיי היישוב הישן ויהי מה, ולו יהיה גם צורך לעשות זאת ביד חזקה"[8].

החל מתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, חל בבית היתומים שינוי מינהלי ומהותי. המבנה משמש כיום בית לישיבות חרדיות ופנימייה לנערים (כמרכז למספר מוסדות חינוך) שאינם מיועדים ליתומים בלבד, ומצויים תחת פיקוח משרדי החינוך והרווחה.

קרן היתומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית דיסקין בלילה

עם התפתחות התפישה החינוכית והסוציאלית בעולם כי מתכונת 'בית יתומים' הקלאסית אין לה עוד מקום, העביר בית דיסקין את עיקר פעילותו לסיוע ומתן היכולת לגדל ילדים ונוער יתומים ונזקקים בבתיהם ובסביבתם הטבעית. באמצעות 'קרן היתומים ע"ש מהרי"ל דיסקין' הפועלת בשלשים השנים האחרונות, מלוה 'בית דיסקין' את הילדים והמשפחות השכולות במהלך כל ימות השנה במגוון תחומים, (ביגוד, רפואת שיניים, שיעורי עזר, אירועים ושמחות וסיוע חירום בתחומים רבים).

בשנת 2008 ליווה בית דיסקין 904 יתומים בטיפול שוטף, תלמידי 307 מוסדות חינוך. מלבד אלה, היה 'בית דיסקין' שותף במהלך השנים בהקמת מסגרות לחינוך מיוחד, נוער בסיכון ('נוער מנותק') ועוד כהנה.

החל מן המחצית השנייה של 2007 פועלת בדרום הארץ תוכנית 'אור' מיסודו של 'בית דיסקין' וארגון 'LANA'AR'. פרויקט מקיף ורב ממדים לבריאות עיניים לילדים ונוער מבתים נזקקים. עד סוף שנת 2008 זכו אלפיים ארבעים וחמישה ילדים לאבחון, פתרונות ראיה וטיפול רפואי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית היתומים דיסקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הרבנית ראו נ' אריאל, אשה בהנהגת היישוב הישן במאה הי"ט: הרבנית מבריסק, טללי אורות ב (תש"ן) עמ' 41-64.
  2. ^ 'תולדות אלופי', אורנשטיין יעקב, ינואר 1898
  3. ^ 3.0 3.1 משה ארנוולד, מבצריה של ירושלים, סגולה - כתב עת ישראלי להיסטוריה ולידיעת הארץ, 85, תשע"ז, עמ' 66
  4. ^ העברת בית היתומים דיסקין לבנינו החדש, דואר היום, 4 באפריל 1927
  5. ^ דו"ח ועדת חקירה ממלכתית סעיף ב 1, עמוד 14
  6. ^ נסיון לחדור לגבעת שאול, דואר היום, 2 בספטמבר 1929
  7. ^ מ. אביגילי, תקיעת שופר בחצות ליל שבת, הצופה, 1 באוגוסט 1969
  8. ^ (הקדמה, ע' 12, סעיף 4 סעיף קטן א – ב)

קואורדינטות: 31°47′24.77″N 35°11′42.44″E / 31.7902139°N 35.1951222°E / 31.7902139; 35.1951222