בית היתומים הספרדי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית יתומים, כולל אברכים, בית כנסת  |
| כתובת |
רח' משיח בורוכוף |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1902 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1908 |
| קואורדינטות | 31°47′02″N 35°12′57″E / 31.783805555556°N 35.215722222222°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית היתומים הספרדי | |
  | |
בית חינוך יתומים הכללי או בית היתומים הספרדי הוא מוסד צדקה שהוקם ב-1902 על ידי ועד העדה הספרדית בירושלים. המבנה נמצא סמוך למרכז כלל, בין רחוב יפו לרחוב אגריפס.
תולדות המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב העדה הספרדית בשלהי השלטון העות'מאני גברה התופעה של יתומים נטושים בשל המגפות שפקדו את העיר והעוני הרב ששרר בקהילה. אחד האיומים היה שהמיסיון, שפעל בקרב היהודים העניים, ייקח חסות על היתומים. לפיכך שכר ועד העדה הספרדית בראשות הרבנים יעקב מאיר ובן-ציון מאיר חי עוזיאל דירות בעיר העתיקה לחינוך והכשרה ליתומים בני העדה. ב-1904, פנה הרב מאיר לאחים לבית ברוכוף: אברהם, יצחק, יעקב ומשיח, סוחרים בוכרים שגדלו והתגוררו באותה עת בטשקנט ולמשפחת יששכרוף, שיממנו הקמת מבנה קבע עבור היתומים, ובסיוע החכם באשי יעקב שאול אלישר אותרה נחלה בקצה העיר דאז להקמת מבנה קבע למוסד, שנחנך ב-1908[1]. המשפחות הקדישו למוסד הכנסות מקרן לה הוקדשו הכנסות מנכסי נדל"ן בירושלים ומתרומות שונות. העמותה "בית חינוך יתומים הכללי", שנרשמה ב-1978 היא ממשיכתה של קרן ההקדש. בנוסף שלחו פרנסי המוסד שד"רים לחו"ל לגיוס תרומות.
בשנת 1906 התפרסם "ספר החוקים והתקנות אשר למוסד", ממסמך זה ומקבלות שסיפק המוסד על תרומות נלמדים מטרותיו, תפיסתו ופרטי התנהלותו.
להיות למחסה ליתומים עזובים להצילם מרעב, להלבישם לגדלם בטיפול רחמני, ולפדותם מרשת הכנסייה הבריטית, לחנכם בתורה ומדע במלאכה ובדרך ארץ... היכל גדול נבנה בכל פאר והדר... היכל גדול ורחב ידיים במקום אוויר צח ומבריא, עליות מרווחות ללינה, חדר תלמוד תורה, בית מדרש, בית ספר ונטיעות מסביב.
— יעקב יהושע עמ' 124
במוסד למדו בנים יתומים מגיל 6 ועד 15 מכל העדות. שפת הלימוד הייתה עברית והלימודים כללו שילוב של לימודי יהדות ומלאכה. כן נלמדו "שפת הארץ" (ערבית) ו"שפת המדינה" (טורקית עות'מאנית). בין המורים במוסד היה המלחין אברהם צבי אידלסון. חלק מחניכיו המשיכו לסמינר למורים של חברת עזרה של יהודי גרמניה וחלקם המשיכו את לימודי המקצוע בבית הספר אליאנס הסמוך.
בשנות מלחמת העולם הראשונה הוחרם המבנה על ידי צבא גרמניה והפך למפקדה. בקומה העליונה השתכנו משרדי קצינים ובקומה התחתונה הותקנו מחסנים ואורוות לסוסים.
בשנות העשרים שכרה אגודת "ישורון" אולם במתחם, שהיה מעונו הראשון של בית הכנסת ישורון, בית הכנסת האשכנזי-המודרני הראשון והמרכזי בירושלים. את שני ספרי התורה הראשונים תרמו משפחת אלישר והרב אברהם יצחק הכהן קוק.
בשנות השמונים שינה המוסד את ייעודו והפך לישיבה וכולל אברכים שזמן מה עמד תחת נשיאותו של הרב אברהם שלם. במבנה נמצאים בנוסף לכך גם שני בתי כנסת, בית הכנסת אחדות ישראל על שם עולי הגרדום ובית כנסת "קהל ציון" לעולי סלוניקי.
תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה אבן ירושלמית דו-קומתי בצורת האות רי"ש, התוחמת חצר גדולה מרוצפת אבן. החצר הייתה תחומה בעבר מצידה הפתוח על ידי מבנים שהיו שייכים לבית הספר אליאנס (כי"ח). מבנים אלה נהרסו בשנות השמונים לשם הקמת מרכז כלל ובניין "חלונות לירושלים".
הקומה השנייה, אליה עולה גרם מדרגות חיצוני מפינת החצר, מוקפת מרפסת ארוכה, ממנה נפתחות כניסות החדרים. חזית המבנה פנתה בעבר לרחוב יפו, אך בשנות החמישים נבנה לפניה טור מבנים מסחריים שמסתיר אותה. הצד האחורי של "רגל" ה-רי"ש (הניצב לחזית המקורית) נמתח לאורך סמטת בורוכוף המחברת את רחוב יפו ורחוב אגריפס ותוחמת את שכונת אבן ישראל. הכניסה למבנה כיום היא מסמטת בורוכוף, סמוך למדרגות העולות לקומה השנייה.
דוד קרויאנקר מציין את האיכות הגבוהה והקפדנית של הבנייה ועיטור הפתחים, הן החיצוניים וה הפנימיים. מאידך, תוכניות שימור מבנים שהוכנו לבניין לא יצאו אל הפועל, מצבו מוזנח יחסית והוא סמוי מעינם של רבבות הפוסעים לצידו מדי יום.
הוספת בינוי במגרש המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2021 הוגשה תוכנית בניין עיר (תב"ע)[2] שמטרתה הוספת בינוי בקצוות החלקה בה שוכן המבנה - הוספת מבנה בן 10 קומות על רח' יפו ומגדל בן 30 קומות (שמאוחר יותר צומצם ל-24 קומות) על רח' אגריפס. התוכנית מקודמת בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים, חרף התנגדות המועצה לשימור אתרי מורשת ועיריית ירושלים, אשר טוענות כי מבנה בית היתומים הוא "מונומנט לשימור" אשר הבינוי המוצע יפגע בו קשות. נכון לחודש מרץ 2023 טרם התקבלה הכרעה בוועדה המחוזית בדבר הבינוי המוצע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחל שרעבי, היישוב הספרדי בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986, עמ' 76–77
- פנחס גרייבסקי
- בית חינוך יתומים בירושלים ת"ו לעדת הספרדים, מגנזי ירושלים י"ב (תרפ"ח)
- עדת הבוכארים בירושלים, תרצ"ג עמ' 10–13
- יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה כרך ג' עמ' 124–125
- דוד קרויאנקר, רחוב יפו - ירושלים, ביוגרפיה של רחוב, סיפורה של עיר, כתר ספרים, 2005, עמ'
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכיון אוסף בית חנוך יתומים לעדת הספרדים, ירושלים., בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד קרויאנקר, ירושלים: תקופות וסגנונות, ירושלים 1983 עמ' 326
- ^ תוכנית מס' 101-0925198, באתר מינהל התכנון