בית הכנסת אוהל רחל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת אוהל רחל

בית הכנסת אוהל רחל הוא בית כנסת ספרדי בעיר שאנגחאי, סין. הוא נבנה ב-1920 על ידי סר יעקב אליאס ששון לזכר אשתו רחל, והיה בית הכנסת הגדול ביותר במזרח הרחוק, ואחד משניים שעדיין קיימים בשנגחאי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שימש את תלמידי ישיבת חכמי לובלין ותומכי תמימים ליובאוויטש שהגיעו לעיר מרוסיה. תחת השלטון הקומוניסטי בית הכנסת הוחרם בשנת 1952 ונהרס. ב-1994 הוא נפתח מחדש באופן חד פעמי, ומאז בית הכנסת פתוח מספר פעמים בשנה עבור תפילות החגים.

מבנה בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת אוהל רחל נבנה על ידי האחים יעקב אליאס ואדוארד אליאס ששון, יהודים ממוצא בגדדי המשתייכים למשפחת ששון העשירה, שבנו מבנים היסטוריים רבים בשנגחאי. בית הכנסת החליף את קודמו, בית הכנסת בית אל, שהוקם בשנת 1887,[1] והוא תוכנן על ידי חברת בניה בשנגחאי בבעלות רוברט בראדשו מורהד וסידני יוסף. הוא ממוקם ברחוב סיימור שברובע הצרפתי (כיום על כביש צפון שאאנשי).

הבניין נפתח במרץ 1920 ונחנך בנוכחות הרב הירש, הרב הראשון של קהילת הספרדים בשנגחאי, ב-23 בינואר 1921. בית הכנסת נקרא על שם אשתו המנוחה של יעקב ששון, רחל,[2] אך לאחר שיעקב ששון עצמו נפטר זמן קצר לפני חנוכת בית הכנסת שלה, הוא הונצח לזכר שני בני הזוג יחד.[3]

בית הכנסת היה הגדול ביותר בכל אסיה, והוא נועד להכיל 700 מתפללים, מספר היהודים בשנגחאי באותו זמן. בארון הקודש שכנו 30 ספרי תורה. בחזיתו הייתה גינה רחבה שבה הקימו בחג הסוכות סוכה גדולה. כן נערכו שם חופות, חתונות ושמחות אחרות. בתוך המתחם היו גם מקווה ובית-ספר יהודי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה בית הכנסת היה פעיל והתקיימו בו תפילות מדי יום. בית הכנסת היה המרכזי בעיר, והוא שימש הן את הקהילה הספרדית והן את זו האשכנזית.

בשנת 1941, אלפי יהודים פולנים שברחו מהרדיפה הנאצית הגיעו לעיר קובה שביפן דרך סיביר, ובהמשך לשנגחאי. בין הפליטים היו גם 400 תלמידי ורבני ישיבת מיר ותלמידים רבים נוספים מישיבת חכמי לובלין וישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. בעוד שתלמידי ישיבת מיר התמקמו בבית הכנסת בית אהרן שברובע "רחוב המוזיאון", תלמידי הישיבות האחרות למדו בבית המדרש המפואר אהל רחל.

הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס חופה בבית הכנסת, ינואר 1951

סמוך לסיום של מלחמת האזרחים הסינית הפקיעה המפלגה הקומוניסטית של סין את בית הכנסת, כחלק מהשתלטותה על שנגחאי במהלך הקרבות על העיר. מספר חודשים אחר כך, באוקטובר 1949 הוקמה הרפובליקה העממית של סין שהתירה לקהילה היהודית בעיר להמשיך להשתמש בבית הכנסת. בשנת 1952 הוחרם בית הכנסת על ידי השלטונות והריהוט סולק. לאחר מכן הוא שימש כחלק ממתחם של ועדת החינוך בשנגחאי.[4] במהלך המהפכה התרבותית הגדולה של ה-1960 המאוחרות, נופצו החלונות והנברשות של בית הכנסת והוא הפך לחורבה.

במסגרת ההפשרה ביחסי סין ארצות הברית בסוף שנות ה-90, זימן הנשיא הסיני ג'יאנג דזה-מין שלושה מנהיגים דתיים אמריקאים שנבחרו על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לבקר בסין בפברואר 1998. אחד מהם, הרב ארתור שנייר, שעמד במגעים עם העירייה כבר מ-1981, הצליח לשכנע את ראש העיר של שנגחאי לשמר את בית הכנסת, לשחזר אותו ואף לפתוח אותו לציבור. לשם כך הקצתה עיריית שנגחאי 60,000 דולר, ובניהולו של הגבאי לשעבר של בית הכנסת (שעבר לאחר מכן לישראל) המבנה עבר ניקיון וצביעה מחדש, אם כי הנזק המבני לא תוקן.

הילרי קלינטון ומזכירת המדינה מדליין אולברייט בסיור בבית הכנסת בשנת 1998

כמה חודשים לאחר מכן, במהלך ביקור ממלכתי שערך הנשיא ביל קלינטון בסין, לחש לאוזנו הנרי לוין, שגריר ארצות הברית במדינה, כי יהודי ארצות הברית יעריכו מאד אם הוא יבקר בשריד בית הכנסת. הנשיא נענה לבקשה באופן חלקי ושלח את אשתו, הילארי, יחד עם מזכירת המדינה מדליין אולברייט לערוך סיור בבית הכנסת. לדברי הרב שלום גרינברג "הסינים נדהמו מבקשתו של הנשיא ושיפצו את המקום בקדחתנות. בן לילה הוצאו כל הגרוטאות, ובעבודה מהירה הפך המקום להיכל תפילה מפואר". במאורע מיוחד זה השתתפו אישים מקומיים בכירים, כולל ראש עיריית שנגחאי, והוא היה למעשה טקס חנוכה מחדש של בית הכנסת. בביקורה אמרה קלינטון כי "שיפוץ בית הכנסת מהווה דוגמה טובה לכבוד ששורר היום בסין כלפי הדתות השונות במדינה והחשיבות שממלאת האמונה בחיי האנשים, אני שמחה שזכיתי לראות זאת". לכבוד המאורע הקדיש הרב שנייר לבית הכנסת ספרי תורה שהובאו במיוחד מניו יורק, והוכנסו לבית הכנסת.

בחודש ספטמבר 1999, נערכו תפילות ראש השנה בבית הכנסת בפעם הראשונה מאז 1952. באותה שנה, זכה בית הכנסת לביקורם (בנפרד) של נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן וקנצלר גרמניה גרהרד שרדר. שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, ביקר אף הוא בבית הכנסת בשנה זו וקבע מזוזה בפתחו.[5] למרות זאת היהודים לא הורשו להתכנס בבית הכנסת בחגים כמו פורים, פסח וחנוכה.

במסגרת התערוכה העולמית "אקספו 2010" שהתקיימה בשנגחאי, בית הכנסת אוהל רחל נפתח באופן קבוע עבור תפילות שבת, זאת על אף שהיהדות המשיכה להיות דת לא מוכרת בסין. עד 2013, אוהל רחל היה פתוח רק עבור החגים העיקריים,[6] מה שגרר מחאה מצד מנהיג סיעת הרוב בקונגרס האמריקאי, אריק קנטור, שערך ביקור רשמי בעיר מטעם הקונגרס בשנת 2014.[7]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת אוהל רחל בשנת 2013

אוהל רחל ואוהל משה הם שני בתי הכנסת הישנים היחידים בשנגחאי שעדיין עומדים, מתוך השישה המקוריים. מאז ראשית שנות ה-90 נעשו מאמצים רבים מצד הקהילה במטרה להביא לשיפוץ ושימור בית הכנסת. ב-18 במרץ 1994 מועצת העיר שנגחאי הכריזה על אוהל רחל כמבנה בעל ציון דרך אדריכלי וכפרויקט שימור המוגן על ידי העיר. למרות זאת בית הכנסת המשיך לשמש כמשרד וכשטח אחסון עד 1998. בית הכנסת נכלל ברשימת הקרן העולמית לשימור אנדרטאות (WWF) לשנת 2002 בין האתרים שנמצאים בסיכון הרב ביותר, על מנת לספק סיוע לקהילה היהודית המקומית במאמציה לטפל בבעיות המבניות של אהל רחל, ולנסות לשקם את המראה לכפי שהיה בשנת 1920.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת אוהל רחל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]