בית הכנסת בקומוטיני
 | |
| הריסות בית הכנסת בקומוטיני | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| כתובת | רחוב הקיסר תאודוסיוס |
| מיקום | קומוטיני |
| מדינה |
יוון |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | המאה ה-18 או ה-19 – המאה ה-19 |
| תאריך פירוק | 1994 |
| קואורדינטות | 41°07′13″N 25°23′59″E / 41.12020278°N 25.39958889°E |
  | |
בית הכנסת בקומוטיני (ביוונית: Συναγωγή Κομοτηνής) כונה גם "בית-אל", כלומר "בית האלוהים" בעברית,[1] היה בית כנסת יהודי ששכן בקומוטיני שביוון ובנייתו מתוארכת לאמצע המאה ה-19 או תחילת המאה ה-18.[2] בית הכנסת היה ממוקם בתחילת רחוב הקיסר תאודוסיוס, מול כנסיית המעונות של מרים הבתולה. בשנת 1983, הוא סווג כאנדרטה היסטורית לשימור, אך באפריל 1994 הוחלט על הריסתו.[2][3]
אזור המבצר בקומוטיני, בו שכן בית הכנסת, נודע עד מלחמת העולם השנייה בשם "הרובע היהודי של קאלה".[1] בתקופת הכיבוש, בין השנים 1941–1944, הוסרו רהיטי בית הכנסת ובמשך שנים אחדות שימש המבנה כאורווה.[2]
מבנה בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות האימפריה העות'מאנית, קיומם של רבעים נפרדים לקבוצות אתניות-דתיות בודדות היה דבר נפוץ, לא רק ליהודים. באותה מידה היה נפוץ, באותם מקרים שבהם היה חלק מבוצר של העיר, שיהודים ישבו בתוכו. המיוחד בקומוטיני הוא שהיהודים היו התושבים הכמעט בלעדיים של החלק המוקף חומה של העיר ושם גם הוקם בית הכנסת.
מבנה בית הכנסת היה דוגמה מצוינת לאדריכלות בלקנית. הוא היה ממוקם בתוך מבצר העיר, בתחילת רחוב הקיסר תאודוסיוס, וממש מול הכנסייה האורתודוקסית של פנאגיה הישנה. לפני המלחמה נקרא הרחוב רחוב פרוריו. זה היה, בניין מאמצע המאה ה-19, די מרווח ומרשים, שאף בלט בגלל כיפתו הנראית מבחוץ. לבית הכנסת היה אולם נשים נפרד עם כניסה עצמאית בצד המזרחי, שהופרד מיתר החלל במעקות. הכניסה לבית הכנסת המרכזי הייתה דרך השער המרכזי בצידו הצפוני. דגם דומה של בית הכנסת הזה היה קיים בקונסטנטינופול ובפרוסיה. לבית הכנסת הייתה כיפה מרכזית שמתחתיה נמצאה הבימה. בתוך המבנה הייתה סדרה של עמודים שתמכו בגג במעגל. ה"היכל" הוקם על הקיר המזרחי.[2]
מאז כניסת הגרמנים לעיר בשנת 1941 הפך בית הכנסת לאורווה ונשאר כך במשך מספר שנים, שכן בשנת 1943 הושמדו יהודי העיר. לאחר מכן, הוא ננטש לגורלו ולפגעי הזמן. בניסיון להצילו, ב-1983 סווג המבנה כאנדרטה לשימור, שכן לפי הנמקה של האפורה הרביעית של אנדרטאות חדשות יותר ”הוא אחד הבודדים שנשתמרו ביוון, מסמך היסטורי של הקהילה היהודית שחיה שם ובמקביל אנדרטה בעלת ערך אדריכלי רב, האופיינית לארכיטקטורה של בתי הכנסת של מזרח אירופה וצפון אפריקה במאות ה-18 וה-19”. אך מכיוון שהייעוד הזה נשאר רק על הנייר, הבניין המשיך לעמוד נטוש עוד עשור. בשלב מסוים הגג התערער וכיפתו קרסה. המועצה היהודית המרכזית של יוון, אולי בלחץ הרשויות המקומיות של העיר, החליטה להרוס את המבנה באפריל 1994.[2]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 הקהילות היהודיות במזרח מקדוניה ותרקיה מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה (ביוונית). אוניברסיטת אריסטו בסלוניקי. 2006. p. 50.
- ^ 1 2 3 4 5 "יהודי קומוטיני" (ביוונית). 2002-04-03.
- ^ ערים היסטוריות ואתרים קדושים: שורשים תרבותיים לעתיד עירוני (באנגלית). הבנק העולמי. 2001. p. 311. ISBN 978-0821349045.