בית הכנסת הגדול של נירנברג
 | |
| תצלום שנעשה בין השנים 1874–1909 על ידי הצלם פרדיננד שמידט (1840–1909) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| מיקום |
נירנברג |
| מדינה |
גרמניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1870 |
| תאריך פתיחה רשמי |
8 בספטמבר 1874 |
| תאריך פירוק |
1938 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-מורית |
| קואורדינטות | 49°27′12″N 11°04′47″E / 49.453333333333°N 11.079722222222°E |
 | |
  | |
בית הכנסת הגדול של נירנברג, שנפתח בשנת 1874 ונהרס בשנת 1938 על ידי הנאצים, היה בית הכנסת השלישי בנירנברג, גרמניה, והוא נבנה על פי תוכניותיו של האדריכל אדולף וולף.
בתי כנסת קודמים בנירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת הראשון מימי הביניים, עמד היכן שנמצאת כיום כנסיית גבירתנו, בכיכר האופטמרקט, והוא נהרס במהלך הפוגרומים שנערכו בעיר בשנת 1349. בית הכנסת השני נמצא בוונדרבורגאסה, ונהרס בשנת 1499במהלך פוגרום נוסף.
אדריכלות והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת, שנמצא בהנס-זאקס-פלאץ, חיבר אלמנטים של אדריכלות הכנסייה הנוצרית עם עיטורים אוריינטליים בסגנון ניאו מורי, וסימל את שילובם של יהודים בחברה בעיר לאחר איסור על כניסת יהודים כ-400 שנה. בית הכנסת כונה "Perle in der Silhouette und Zierde der Stadt" ("פנינה בקו הרקיע וקישוט העיר").[1]
הוא תוכנן על ידי אדולף וולף (1832–1885) עבור כ-300 משפחות יהודיות בעיר בעלות של 46,000 פלורינים. האבן הראשונה הונחה בשנת 1870, והפתיחה החגיגית הייתה ב-8 וב-9 בספטמבר 1874, בהשתתפות מנהיגי הקהילות הנוצריות השונות באזור.[2] היו בו מקומות ישיבה ל-389 נשים ו-546 גברים. בשנת 1875 הותקן עוגב בבית הכנסת.
בשנת 1886 ביקר בבית הכנסת לואיטפולד, הנסיך העוצר של בוואריה, ובספטמבר 1897 ביקר בו וילהלם השני, קיסר גרמניה עם אשתו ושניים מילדיו. הוא נפגש עם הרב הראשי, ד"ר צימליך, התעניין בקהילה היהודית בעיר, והשווה את בית הכנסת עם בית הכנסת של פראג[דרושה הבהרה] שגם בו ביקר.
באוגוסט 1938 בית הכנסת נהרס בהוראת ראש העירייה ווילי ליבל ויוליוס שטרייכר, הגאולייטר של פרנקוניה, שהצהירו כי הוא פוגע ארכיטקטונית בסביבה.[3][1] תהליך ההרס הופרע על ידי הרייכספארטאיטאג והריסתו הושלמה רק ב-27 בספטמבר 1938.
הקהילה הפיקה כמה מחוקרי היהדות הרפורמית המובילים בגרמניה. בשנת 1902 הוקם בנירנברג בית כנסת עדת ישראל (גר'). גם הוא נהרס בשנת 1938 במהלך ליל הבדולח.
רבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1874–1880: ד"ר מוריץ לוין – לימים הפך למנהיג תנועת היהדות הרפורמית בברלין.
- 1881–1907: ד"ר פינקוס ברנהרד צימליך.
- 1907–1934: ד"ר מקס פרוידנטל.
- 1912–1939: ד"ר איסאק (ארנסט) היילברון - טס לארצות הברית בשנת 1939 והפך לרב בקהילת בית הלל בניו יורק.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
גלויה, 1900 -
נוף לנהר פיגניץ עם בית הכנסת, בין השנים 1890–1905. תמונה מספריית הקונגרס -
בסביבות 1900 -
נוף מגשר על נהר פיגניץ (1891) -
דגם בית הכנסת הגדול של נירנברג, מוזיאון פינאקוטק המודרני במינכן, 2018
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה, העיר נירנברג לא החליטה לבנות מחדש את בית הכנסת, אף על פי שהשטח לא היה בנוי וזמין לבנייה. כמו כן, הזכייה הזוכה בתחרות האדריכלות של נירנברג משנת 1947 – שנועדה לאסוף את התוכניות הטובות ביותר לבניית העיר מחדש לאחר המלחמה- לא חזתה בית כנסת בשטחה המקורי. היינץ שמייסנר, שזכה בפרס, היה גם פקיד העירייה לבנייה שטחית בין השנים 1937–1945, וכך הוא פיקח רשמית גם על הרס בית הכנסת בשנת 1938.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Thomas Tjiang (9 באוגוסט 2013). "Erinnerung an die „Perle" der Nürnberger". Mittelbayerische Zeitung (בגרמנית).
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pogrome, Kristallnacht – und Wiederaufbau". nordbayern.de (בגרמנית). 8 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Streicher admits destruction of Nuremberg Synagogue; repeats anti-semitic slanders". Jewish Telegraphic Agency. 30 באפריל 1946.
{{cite web}}: (עזרה)