בית הכנסת המרכזי במילאנו
 | |
| חזית בית הכנסת המרכזי במילאנו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | Via della Guastalla, 19 |
| מיקום | מילאנו |
| מדינה |
 איטליה |
| מפעיל | הקהילה היהודית במילאנו |
| נוסח תפילה | נוסח איטליה |
|
→ בית כנסת קטן ברחוב ויה סטאמפה 4 | |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1892 |
| תאריך פתיחה רשמי | 28 בספטמבר 1892 |
| חומרי בנייה | אבן ולבנים |
| אדריכל | לוקה בלטרמי שנעזר במהנדס לואיג'י טננטי |
| סגנון אדריכלי | סגנון בזיליקה |
| מידות | |
| קומות | 3 |
| קואורדינטות | 45°27′37″N 9°11′56″E / 45.46023383750089°N 9.19875852346282°E |
 | |
  | |
בית הכנסת המרכזי של מילאנו (באנגלית: Central Synagogue of Milan ; באיטלקית: Sinagoga centrale di Milano) הוא בית הכנסת הראשי במילאנו, איטליה. מאז 1993 הוא נודע בשם היכל דוד ומרדכי – בית הכנסת המרכזי (באיטלקית: Tempio centrale Hechal David u-Mordechai).[1][2] התפילה בו בנוסח איטליה.[3][4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגירת יהודים מאזורים אחרים באיטליה אל מילאנו במאה ה-19 הובילה להקמת בית כנסת גדול ברחוב Via della Guastalla, 19 שהחליף בית כנסת קטן יותר ברחוב ויה סטאמפה 4, ששימש קודם לכן כמקום התפילה ליהודי מילאנו.[5][2]
הפרויקט הופקד בידי האדריכל לוקה בלטרמי,[6] אדריכל ידוע במילאנו, שהתפרסם בעבודתו בכיכר פיאצה דלה סקאלה ובשחזור טירת ספורצה.[7] הוא נעזר במהנדס לואיג'י טננטי.[8][9][10]
הבנייה מומנה באמצעות הלוואה מטעם ממשלת איטליה. טקס הפתיחה החגיגי של בית הכנסת נערך ב-28 בספטמבר 1892 בפני קהל רב, שכלל את בני הקהילה היהודית ואישים רבים מרשויות העיר.[1][11]
באוגוסט 1943 נפגע גג בית הכנסת מרסיסים שנגרמו מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה, וכמעט כל המבנה נהרס. רק החזית נותרה בשלמותה. צוות האדריכלים מנופרדו ד'אורבינו ואאוגניו ג'נטילי טדסקי הופקד על שיקום המבנה.[6][11]
המבנה עבר שיפוץ בשנת 1997,[12][2] ובמסגרתו עוצב מחדש חלל הפנים בידי פיירו פינטו וג'אנקרלו אלהדף. נוספו חלונות חדשים בצדי המבנה, והתקרה הוגבהה בעזרת הנשים. לחלונות נוספו 23 לוחות ויטראז' שנועדו להאיר את החלל הפנימים בצבעים, מעשה ידיו של המעצב הניו־יורקי רוג'ר סלדן. החלונות כוללים סמלים יהודיים כגון מגן דוד, שופר, מנורה ולולב.[13]
העיצוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת תוכנן במקור בסגנון בזיליקה, הכולל שלוש ספינות.[12][2] החזית התנשאה לגובה ועוטרה בעבודות פסיפס בצבעי כחול וזהב. היא שקועה מעט ומרוחקת מן הרחוב באמצעות שער ארוך.
החזית מחולקת לשלושה חלקים, ובהם שני אגפים נמוכים בעלי חלונות מקושתים המזכירים את לוחות עשרת הדיברות. במרכז מצוי שער גדול שמשני צדדיו חצאי עמודים, ומעליו קשת גדולה ובה שלושה חלונות; בראש הקשת תבליט מגולף של לוחות הברית.[5]
המבנה כולל שלוש קומות. אולם התפילה נמצא בקומה מוגבהת מעט, ומשקיפה עליו עזרת הנשים. במרתף מצוי אולם על שם ג'אנקרלו יארך, וכן חדר תפילה קטן שרהיטיו הובאו מבית הכנסת של סרמידה.[14][15] ארון הקודש באולם התפילה הובא מבית הכנסת של פזארו.[16]
בסמוך לבית הכנסת מצוי בניין הקהילה שבו נמצאים משרדי הרבנות, שרהיטיו הובאו מבית הכנסת הישן של פיורנצואולה ד'ארדה. הרצפה היא מקורית, כמו גם החזית, והיא עשויה שיש טראני ושיש פנינה סיציליאני.[13]
העיצוב המחודש של המבנה הושפע במידה רבה מן האדריכלות הרציונליסטית, אך החזית נותרה נאמנה יותר למראה המקורי, ועיקר עבודות השיפוץ התמקדו בקירות ובצבעי הפנים.[16]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Annie Sacerdoti, Guide to Jewish Italy, Genoa, Marietti, 1986.
- Michela Beatrice Ferri, And after the synagogue the architect was hired by the Pope, in L'Osservatore Romano, 28 September 2012, p. 5.
- Michela Beatrice Ferri, “Praying with Your Eyes Turned to Jerusalem. Synagogues in Lombardy ,” in Stefania Tatiana Salvi (ed.), Between Culture, Law, and Religion. Synagogues and Jewish Cemeteries in Lombardy, Milan, Corberi Sapori, 2013, ISBN 978-88-906013-3-0 .
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מילאנו מיה, בתי כנסת במילאנ, 16 בפברואר 2022
- בית הכנסת הגדול במילנו באתר למטייל
- מיכאל שיחור, עוד במילאנו - הנקודה היהודית, באתר ynet, 24 בדצמבר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Ghetto, Tesori del. "Central Synagogue of Milan". www.culturalheritageonline.com (באנגלית).
- 1 2 3 4 Sinagoghe e oratori, Mosaico (באיטלקית)
- ↑ Guetta, Alessandro; Celestino, Ottavio (1988). La differenza invisibile: itinerario per testi e immagini tra gli ebrei italiani (באיטלקית). Casa Editrice Giuntina. p. 60. ISBN 978-88-85943-43-8.
- ↑ https://www.jewishvirtuallibrary.org/milan, Jewish Virtual Library
- 1 2 Gibilisco, Stefano (2022-10-18). "LA SINAGOGA DI MILANO". Narciso d'Autore (באיטלקית).
- 1 2 "Storia di Milano ::: dal 1891 al 1900". www.storiadimilano.it.
- ↑ Beltrami, Luca - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
- ↑ Vittore Buzzi, Claudio Buzzi, Le vie di Milano: dizionario della toponomastica milanese, HOEPLI EDITORE, 2005, ISBN 978-88-203-3495-6. (באיטלקית)
- ↑ Buzzi, Vittore; Buzzi, Claudio (2005). Le vie di Milano: dizionario della toponomastica milanese (באיטלקית). HOEPLI EDITORE. p. 200. ISBN 978-88-203-3495-6.
- ↑ Storia di Milano ::: dal 1891 al 1900, www.storiadimilano.it
- 1 2 Storia, Mosaico (באיטלקית)
- 1 2 "Sinagoga centrale e giardini della Guastalla". GibArt (באיטלקית).
- 1 2 "Sinagoga Centrale". Rabbinate of Milan. 2010-12-29.
- ↑ Annie Sacerdoti, Guide to Jewish Italy, Marietti, Genoa 1986.
- ↑ "Sinagoghe e oratori". Mosaico (באיטלקית).
- 1 2 "Central Temple Hechal David u-Mordechai – Visit Jewish Italy" (באנגלית אמריקאית).