בית הכנסת המרכזי של חאלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת בחאלב בראשית המאה ה-20
בית הכנסת העתיק לאחר שריפתו ב-1947

בית הכנסת המרכזי של חאלבערבית: كنيس في حلب) הידוע גם בשמות בית הכנסת הגדול של חאלב ובית הכנסת אל-בנדרה, נחשב לבית הכנסת המרכזי והגדול של קהילת יהודי סוריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נבנה במאה ה-9, למרות שייתכן ושימש כמקום לפולחן יהודי כבר במאה ה-5. על פי המסורת, בסיס בית הכנסת נבנה על ידי יואב בן צרויה קרוב ל-950 לפנה"ס, לאחר שצבאו של דוד המלך כבש את העיר. רבים מאמינים שבית כנסת זה הוא בית הכנסת הראשון שנבנה בעולם ולכן הוא מכונה גם בית הכנסת העתיק.‏[1]

בית הכנסת נבנה במאה ה-9 והושפע מהאדריכלות המוסלמית. במאה ה-13, הוא נפגע כתוצאה מהכיבוש המונגולי של חאלב וב-1327 הפך למסגד. ב-1400, בעת כיבושו של טימור לנג חרב הבניין ונבנה שנית ב-1418.

בית הכנסת נשרף בדצמבר 1947 במהומות שאירעו נגד יהודי חאלב וניזוק באופן קשה. ב-1992, שופץ בית הכנסת באופן חלקי במימון יהודי חאלב שעברו לניו יורק. למרות שהבניין קיים, לא השתמשו בבית הכנסת כבר שנים רבות.

אדריכלות ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-16, כלל המבנה אגף מערבי וחצר ששימשה לתפילה בימי הקיץ. במאה ה-16, עם הגעת הספרדים לחאלב, נבנה אגף מזרחי, ששימש הן לתפילה והן כבית מדרש. בקירות האולם המערבי נמצאו שלוש קשתות שכונו "היכלות". שלושה היכלות נוספים נקבעו בקיר הדרומי של החצר.

היכל שביעי נבנה בקיר הדרומי של האגף המזרחי וסימן את הכיוון לירושלים. היכל זה כונה "היכל אליהו" או "מערת אליהו", ובו נשמרו כתבי הקודש וכתר ארם צובא. בצמוד למערת אליהו שכנה מערת הצדיקים, בה נקברו חכמי חאלב ורבני קהילת ארם צובא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]