בית הכנסת של אינגווילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הכנסת של אינגווילר
Ingwiller 01.JPG
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אינווילר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת  צרפת
קואורדינטות 48°52′22″N 7°28′44″E / 48.87275°N 7.47880556°E / 48.87275; 7.47880556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הכנסת של אינגווילר (צרפתית: Ingwiller), בעיירה אינגווילר (אנ') בריין התחתון שבאלזס, הוא בית כנסת נטוש שלא מתקיימות בו יותר תפילות סדירות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1809 רכשה קהילת אינגווילר (שמנתה אז כ-250 יהודים, מתוך אוכלוסייה של 1600 תושבים) את חורבותיה של טירת הרוזנים לבית ליכטנברג. הטירה הוקמה ב-1472, וחרבה בשנת 1677. על חורבות הטירה הקימה הקהילה הבית כנסת שנחנך בשנת 1822, והורחב בשנת 1891. בשנת 1870, זכה המבנה להכרה רשמית כמקום תפילה. כיפת הנחושת של בית הכנסת, הבנויה בסגנון מזרחי, מתוארכת לשנת 1913. בית הכנסת נפגע בהפצצות הגרמנית ב-1940, אך לא נהרס בעת הכיבוש הגרמני. בשנת 1948 שופץ בית הכנסת בידי הקהילה המתחדשת, ונחנך בימים הנוראים בשנת ה'תש"י.

שיאה של הקהילה היה ב-1842, אז מנתה כ-500 נפש (כרבע מכלל האוכלוסייה). במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 חוותה הקהילה ירידה דמוגרפית, בעיקר עקב הגירה לארצות הברית: מפקדי האוכלוסין מהשנים 1851, 1861, ו-1905 מציינים 459, 399, ו-322 יהודים, בהתאמה. בשנת 1936 מנתה הקהילה 160 יהודים בלבד. מלחמת העולם השנייה והשואה האיצו את שקיעתה של הקהילה: בשנת 1954 היו בכפר 93 יהודים, וב-1987, 28 יהודים. לאחר מכן, כבר לא נותר בקהילה מניין, אך חברי הקהילה שנותרו המשיכו להתפלל בית הכנסת בשבתות בלי מניין. בחגים הובאו יהודים מבחוץ שישלימו מניין.[1]

כיום נותרו בקהילה יהודים ספורים בלבד, ובית הכנסת אינו משמש לתפילה באופן סדיר, אלא אם מגיעות קבוצות אורחים. מישל לוי, אחד מיהודי הקהילה, לקח על עצמו את שימור בית הכנסת.[2]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תולדות יהודי אינגווילר מימי הבינים ועד ימינו, באתר למורשת יהדות אלזס ולורן. (בצרפתית)
  2. ^ יעקב מאור, אלזס – הנקודה היהודית.