בית המוסדות הלאומיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה
הכיכר במרכז הרחבה וחזית אגף קרן היסוד (משמאל)
אגף הקרן הקיימת. אלמנטים ארכיטקטוניים המזכירים את חומת ירושלים: חלונות דמויי חרכי ירי וחלקלקה
דלת לשכתו של דוד בן-גוריון ותמונות ראשי הסוכנות היהודית לארץ ישראל

בית המוסדות הלאומיים הוא מבנה בשכונת רחביה שבירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הקרן הקיימת. מבנה זה נבנה עבור המוסדות הלאומיים והפך לסמל של המדינה היהודית שבדרך עד הקמתה. הפיגוע שנערך במבנה ב-11 במרץ 1948 היה החמור בפיגועי מלחמת העצמאות עד לאותה עת, והפך לציון דרך באירועי מלחמת העצמאות. ממרפסת בניין זה הכריזו חברי מועצת העם, אשר שהו בירושלים הנצורה ולא יכלו להגיע להכרזת העצמאות, על קום מדינת ישראל, בו נערכו הישיבות הראשונות של הכנסת, ונשיא המדינה הראשון חיים ויצמן הושבע בו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום שבו נבנה בית המוסדות הלאומיים יועד על ידי ריכרד קאופמן, מתכנן שכונת רחביה, לבית הספר של השכונה - הגימנסיה העברית רחביה. תושבי השכונה העדיפו שמבנה בית הספר ישכון בתוך השכונה ולא בקצה, ולכן הגימנסיה נבנתה במגרש שיועד להיות בית הכנסת של השכונה, ואילו המגרש שברחוב המלך ג'ורג' ניתן למוסדות הלאומיים.

לצורך הקמת המבנה נערכה תחרות אדריכלית בשנת 1927, לה הוגשו 37 הצעות. בין מגישי ההצעות היו ריכרד קאופמן, אלכסנדר ברוולד, אריה שרון ואליעזר ילין.

ראשי המוסדות הלאומיים דרשו מהמתכננים כי גובה הבניין לא יעלה על שתי קומות, הבניין יהא יחידה אחת אולם יהיו בו שלושה אגפים (להנהלת ההסתדרות הציונית, לקרן הקיימת לישראל ולקרן היסוד) ושהבניין יתאים לאופייה של העיר ירושלים. תקציב המוסדות הלאומיים לצורך בניית המבנה עמד על 30,000 ליש"ט.

התוכנית שנבחרה הייתה זו של יוחנן רטנר[1] אשר בנה את המבנים סביב חצר וזה במטרה ליצור חזית ממלכתית למבנה תוך ניתוקו מהרעש של הרחוב מחד, ושמירה על החזית המרשימה של המבנה על אף היותו נמוך מבנייני הסביבה‏[2].

רטנר תכנן את המבנה בסגנון הבינלאומי אולם כלל מאפיינים ירושלמיים. למבנה חלקלקה הדומה לחלקלקת מגדל דוד וחלונות המזכירים חרכי ירי בחומת ירושלים.

התוכנית נבחרה על אף ביקורות שהוטחו בה, בעיקר על גובהו הנמוך של המבנה בן שתי הקומות. האדריכל בנימין צ'ייקין טען כי הבניין נמוך לעומת בנייני הדתות האחרות בירושלים, ואף לעומת בניין טרה סנטה הסמוך.

עבודות הבנייה החלו בשנת 1928. בשל קשיים תקציביים הושלמה הבנייה בשלבים. הקומה הראשונה של המבנה נחנכה בשנת 1930 ועבודות הקמת הקומה השנייה הסתיימו רק בשנת 1936.

בניין ממשלת "המדינה שבדרך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוכנות היהודית שכנה באגף המרכזי (והגבוה מבין האגפים המהווים את בית המוסדות הלאומיים), הקרן הקיימת קיבלה את אגפו הימני של המבנה ואילו קרן היסוד קיבלה את אגפו השמאלי. עם עליית כוחה של הסוכנות היהודית והעברת מרכז כוחה מלונדון לירושלים (בעיקר לאחר בחירתו של דוד בן-גוריון לראש הנהלת הסוכנות), הפך הבניין למשכנה של "המדינה שבדרך".

הבניין הפך למשכן הנהגת המוסדות הציונים, ומנהיגי המוסדות הלאומיים התגוררו בשכונת רחביה הסמוכה. בבניין נערכו טקסים ממלכתיים כגון טקס הבאת ביכורים שנתי, אשר ניסו להקנות צביון ממלכתי לאומי ואף צביון עצמאי ליישוב העברי בארץ ישראל ולמנהיגיו.

יהודה האזרחי בספרו "עיר אבן ושמים" מתאר טקס הבאת ביכורים לבניין המוסדות הלאומיים:

"הלכנו בסך לבושי חולצות לבנות, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים והבאנו לקרן הקיימת ביכורים... בחצר הפנימית המוקפת באגף קרן היסוד מכאן ואגף קרן הקיימת מכאן, ולנוכח מרפסת החזית, נערכו הטקסים להמוני עם, אנשים נשים וטף. כבר הייתי מנוסה באילו מטקסים אלה, בשלוש הרגלים, בי"ט בטבת, בכ' - כ"א בתמוז וכדומה, בבחינת משתתף סביל, הצועד עם כולם בסך, ובא, ועומד, ושר - או ממלמל - שירי מולדת, וצופה במסכת, ומאזין לנאומים. "

– יהודה האזרחי, עיר אבן ושמיים, תל אביב, 1968, בעמ' 100.

יהודה האזרחי מתאר בספרו גם את טקס "קבלת דגל ירושלים" ב"יום הדגל":

"ויום אחד יצאנו בסך, הגימנסיה כולה, ושירה אדירה על שפתותינו, נושאי-הדגלים בראש ואני ביניהם... ילדי ירושלים, מוריהם ורבים מהוריהם כבר נאספו בחצר המוסדות הלאומיים, שורות שורות, לבושי חג, אל נוכח המרפסת, המיועדת מקדמת דנא למנהיגי האומה."

– שם

בשל חשיבות הבניין פשטו חיילים בריטיים על הבניין ב-29 ביוני 1946 ("השבת השחורה"), וחיפשו בו מסמכים הקשורים לארגון ההגנה.

בחצר המבנה חגגו תושבי ירושלים את החלטת ארגון האומות המאוחדות ביום כ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947).

הפיגוע בבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצוץ בניין הסוכנות היהודית בירושלים, 11 במרץ 1948

אנטון דאוד, ערבי נוצרי, נהג הקונסוליה האמריקאית בירושלים, הממוקמת בסמוך לבניין המוסדות הלאומיים, היה דמות מוכרת לאנשי הביטחון של בניין המוסדות הלאומיים. דאוד התגורר בסמוך לשתי מזכירות של הבניין ונהג מדי יום להביא אותן למקום עבודתן. בשל ההיכרות עמו הותרה לו הכניסה לחצר הבניין בלי בדיקות ביטחוניות. ב-11 במרץ 1948, כמדי בוקר, הגיע דאוד למבנה, החנה את מכוניתו בפתח הבניין ויצא ממנה. שומר הבניין חשד בכך שהמכונית עמדה ריקה בפתח הבניין, אולם זיהה את מכוניתו של דאוד, ולכן לא עשה דבר מלבד הזזת המכונית במורד לפתח אגף קרן היסוד של הבניין. בפיצוץ התמוטטה הקומה השנייה של אגף קרן היסוד, 12 מעובדי הבניין נהרגו, ובהם גם מנהל קרן היסוד לייב יפה, ו-44 נפצעו.

בספרו של יגאל לוסין, עמוד האש, מופיע תיאורה של רחל מכבי מוצרי, מזכירתו של חיים הרצוג, שכיהן כראש אגף הביטחון של הסוכנות:

"הלכתי לחדר הראשון, הכי קרוב לוועד הלאומי. הדלת נקרעה מעוצמת הפיצוץ, והייתה אפשרות לעבור. במבט אחד ראיתי שיש שם משהו מוטל על הארץ. התברר ששזה היה לייב יפה... פגשתי את חיים הרצוג נושא את אשתו בזרועותיו, היא הייתה מעולפת וחיוורת מאוד וזבה דם... הבניין הזה, שהיה כל כך מסודר, כל כך מטופח, כל כך מצוחצח, היה עכשיו כולו תוהו ובוהו ואנדרלמוסיה מוחלטת של תיקים ושל דם ושל זכוכית."

– עמ' 513

פיצוץ זה היה השלישי בסדרת פיגועי הטרור בירושלים במלחמת העצמאות. קדמו לו פיצוץ בניין הפלסטיין פוסט ב-2 בפברואר 1948 בו נהרגו שלושה והפיגוע ברחוב בן יהודה ב-22 בפברואר 1948 בו נהרגו חמישים ותשעה בני אדם. חודש לפני כן, בינואר 1948, פוצץ ארגון ההגנה את מלון סמירמיס והרג 26 איש.

לאחר הפיגוע שוקם המבנה, וסביבו הוקמו גדרות ברזל וחומות ברזל. הרחבה הפכה למגרש חנייה סגור עד שנת 1987, בה שופצו הבניין והחצר. החצר רוצפה באבן והגדרות הוסרו.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שחברי מנהלת העם ששהו בירושלים הנצורה לא יכלו להגיע לתל אביב להכרזת העצמאות - ערכו חברי מנהלת העם "טקס הכרזת עצמאות" חלופי לתושבי ירושלים בחצר בית המוסדות הלאומיים.

לאחר קום המדינה נערכו בבית המוסדות הלאומיים הישיבות הראשונות של הכנסת. ב-14 בפברואר 1949 הושבע בבניין נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן לנשיא, ומשרד ראש ממשלת ישראל היה בבניין עד שנת 1962.

למבנה נוספה קומה שלישית בצביון הדומה ליתר קומות המבנה, וכן נבנה אגף נוסף בחלקו האחורי של המבנה למשרדים נוספים. הבניין ממשיך לשמש את הנהלת ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד.

האנדרטה לזכר קורבנות האנטישמיות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 נחנכה בבית המוסדות הלאומיים האנדרטה לזכר קורבנות האנטישמיות בעולם. צורתה בצורת מגן דוד ועליה חקוקים שמות היהודים שנירצחו ברחבי העולם על רקע אנטישמי. כמדי שנה נערך טקס ברחבת האנדרטה לזכרם של כל היהודים שנספו בעולם על רקע אנטישמי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר" שכונת רחביה בירושלים, ירושלים: יד בן צבי, 2006
  • דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת פנורמה של הבניין
Magnify-clip.png
תמונת פנורמה של הבניין