בית המלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית המלין
אין תמונה חופשית
מידע על המבנה
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת רחוב ויצמן 30
עיר תל אביב
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1956[1]
תאריך פירוק 2018
אדריכל בנימין אידלסון ואריה שרון
קואורדינטות 32°05′04″N 34°47′22″E / 32.084583°N 34.7895°E / 32.084583; 34.7895
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הַמְלין היה מבנה ששימש כמרכז ארגוני, תרבותי וחינוכי של פעילי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וחלל תצוגה לאמנים. המבנה, בפינת הרחובות ויצמן וזכרון יעקב בתל אביב, תוכנן על ידי האדריכלים (לימים שניהם זוכי פרס ישראל) בנימין אידלסון ואריה שרון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית נחנך בשנת 1956 על ידי ה"יידיש נאציאָנאלער ארבעטער פארבאנד" (ברית הפועלים הלאומית היהודית) האמריקאי וההסתדרות, ונקרא על שמו של מייסד מגבית ההסתדרות בארצות הברית, אייזיק המלין (Hamlin).[2]

המתכננים של בית המלין, אריה שרון ובנימין אידלסון, הם אותם אדריכלים שתיכננו את בית ליסין שהוקם בשנת 1953, שני המבנים צמודים זה לזה.

בית המלין שימש תקופות ממושכות כחלל תצוגה לאמנים, בשנת 1959 נערכה במקום תערוכה של פורשי קבוצת אופקים חדשים בה השתתפו מרסל ינקו, אהרן כהנא, משה מוקדי, צבי מאירוביץ, אביגדור סטימצקי, ז'אן דוד, משה קסטל, דוד פלומבו, לואיז ובצלאל שץ.[3][4] בשנת 1960, ארגנו הצייר משה מוקדי והפסל קוסו אלול תערוכה במתכונת של "סלון פתוח" אליה הוזמנו אמנים שונים ללא מגבלה של סגנון או ותק.[5]

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מכרה ההסתדרות את הבניין והוא הוסב למשרדים, חנויות וחדר כושר.

ב-19 בפברואר 2018 נהרס "בית המלין" לטובת הקמת מגדל מגורי יוקרה בשם "מגדל בית ליסין".

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה, לו צורה של טרפז צר, נבנה באלכסון לבית ליסין ובמקביל לרחוב זכרון יעקב, כשדופנו המערבית של המבנה מתיישרת עם רחוב ויצמן. בצדו הצפוני של המבנה הייתה קומה כפולה ששימשה כאולם אירועים ותערוכות ולפניה חלל כניסה מאורך שנמתח מהכניסה ברחוב ויצמן. על הקיר הראשי באולם התנוסס ציור קיר גדול (גובהו 5 מ' ורוחבו 10 מ'), "אחווה" שמו, אשר תיאר את פגישת יוסף ואחיו, שאותו צייר האמן הנודע שלום סבא בשנים 1956 עד 1958. (לאחר שהבניין נמכר הקיר שעליו היה הציור כוסה בקיר גבס, ובעקבות כך במשך שנים נחשב הציור בטעות כאבוד. עם תחילת ההריסה הסתבר כי הקיר המקורי ועליו הציור קיים, אך ניסיונות של הרגע האחרון להצילו שנעשו מול היזם ומול עיריית תל אביב עלו בתוהו).[6]

בקומה השנייה מוקמו חדרי משרדים ואולם נוסף שתפס שטח של קומה שלמה, מואר באמצעות חלונות עיליים בגג הבניין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]