בית המסתורין של וינצ'סטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחוזת וינצ'סטר

בית המסתורין של וינצ'סטראנגלית: The Winchester Mystery House) הוא אחוזה בסן חוזה שבקליפורניה, הידועה בתכנון אדריכלי לקוי ובגודלה הרב. האחוזה הייתה בבעלות שרה וינצ'סטר, אשתו של ויליאם וירט וינצ'סטר, שפיתח את רובה הצלפים וינצ'סטר שזכה להצלחה מסחרית רבה. האחוזה הייתה בבניה ובשיפוצים במשך 38 שנים ברציפות, כל יום מסביב לשעון וללא הפסקה, משנת 1884 ועד למותה של שרה ב-5 בספטמבר 1922, כאשר הבניה חדלה באופן מיידי. עלות הבנייה הוערכה ב-5.5 מיליון דולרים. בעשור השני של המאה ה-21 שווייה של האחוזה מוערך ביותר מ-75 מיליון דולרים, והיא משמשת כאטרקציה תיירותית. האחוזה הבנויה בסגנון ויקטוריאני ידועה בגודלה הרב ובחוסר מוחלט של כל תוכנית בנייה.

מדרגות באחוזה שמובילות לתקרה

הרקע לבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות בעלה ובנה, שקעה שרה וינצ'סטר בדיכאון ודכדוך. היא פנתה למדיום שקבעה כי קללה רובצת על משפחת וינצ'סטר בגלל הרובים שפיתח אבי המשפחה. המדיום טענה כי הרובים גרמו למותם של אנשים רבים, שנשמותיהם אינן מוצאות מנוח ומחפשות נקמה. המדיום יעצה לשרה לעקור מביתה, לעבור מערבה ולבנות בית חדש לה ולרוחות ההרוגים. המדיום הזהירה כי הפסקת בניית הבית תביא למותה של וינצ'סטר.

ההסבר התקבל על דעתה של שרה וינצ'סטר. היא עברה מערבה, למחוז סנטה קלרה בקליפורניה. בניית אחוזתה בסן חוזה החלה בשנת 1884. מאחר שווינצ'סטר האמינה כי רוחות רפאים רודפות את ביתה ואינן נותנות לה מנוח, וכי שיפוץ האחוזה ירחיק את הרוחות, לא פסקו הבנייה והשיפוצים באחוזה במשך 38 שנים, עד מותה של וינצ'סטר ב-5 בספטמבר 1922. ההערכה היא כי הבנייה המתמדת עלתה חמישה מיליון דולר.

עם השנים התפתחה האחוזה ליצירת מופת מבחינה ויזואלית, אך לכישלון מבחינת תכנון אדריכלי. האחוזה מטופחת ומסודרת מבחוץ, אך בפנים אין בה סדר הגיוני. ככל הנראה רצתה וינצ'סטר לבלבל את הרוחות, לכן הורתה לבנאים לבנות ללא כל תכלית ותכנון. בין היתר, ישנן בבית מדרגות המובילות לתקרה ללא פתח, גרמי מדרגות המובילים למדרגות אחרות בכיוון הפוך ואף ישנה דלת שמאחוריה יש קיר אטום.

הבית עוצב לפי אמונותיה של שרה וינצ'סטר. המוטיבים האהובים על וינצ'סטר היו המספר 13 ורשת עכביש, והם מופיעים במקומות רבים בבית.

תיאור האחוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחוזה 160 חדרים, 40 חדרי שינה, ושני אולמות נשפים. כמו כן מכיל הבית 47 קמינים, 17 ארובות ושני מרתפים. בזכות עושרה הרב של וינצ'סטר צויד הבית במרכיבים חדישים לזמנו: הוא הכיל חומרי בניין וצנרת חדישים. היו בו שירותים מודרניים מקורים, מנורות גז (בניגוד לנרות שבהם השתמשו אז), מים חמים מצנרת פנימית ושלוש מעליות, שלאחת מהן היה כוח הידראולי אופקי - היא הייתה היחידה מסוגה בארצות הברית. וינצ'סטר נעזרה מאוד במעליות, מאחר שסבלה מדלקת מפרקים קשה. בשלבים מאוחרים של המחלה התקשתה וינצ'סטר לעלות במדרגות, והבנאים התקינו אז בבית מדרגות מיוחדות, שגובה כל אחת מהן היה סנטימטרים ספורים, כדי לאפשר לווינצ'סטר לעלות בהן.

טרם רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906), היו בבית שבע קומות, אולם שנים לאחר מכן נותרו בו רק ארבע קומות. הבית עשוי בעיקר מסקויה, מכיוון שגברת וינצ'סטר העדיפה את הסוג. עם זאת היא לא אהבה את המראה האדום של הסקויה, ולכן דרשה לצבוע את הבית בצבע עץ. נדרשו 20,500 גלונים (76,000 ליטרים) של צבע כדי לצבוע את הבית. הבית עצמו נבנה על בסיס צף, שיותר מאוחר האמינו שהציל את הבית מקריסה מוחלטת ברעידת האדמה ב-1906 וב-1989. השטח המקורי של וינצ'סטר היה 162 דונם (864,000 מ"ר), אך כעת קיים רק השטח המינימאלי שמכיל את האחוזה ומבנים סמוכים לה, שטח של 4.5 דונם (24,000 מ"ר). יש באחוזה נברשות זהב וכסף ורצפת פרקט. עם השנים התפתחה האחוזה ליצירת מופת מבחינה ויזואלית, אך לכישלון מבחינת תכנון אדריכלי. האחוזה מטופחת ומסודרת מבחוץ, אך בפנים אין בה סדר הגיוני. ישנן בבית מדרגות המובילות לתקרה ללא פתח, גרמי מדרגות המובילים למדרגות אחרות בכיוון ההפוך, חלונות שמשקיפים לחלקים אחרים בבית, דלתות ללא מוצא וישנה אף דלת שמאחוריה יש קיר אטום. ככל הנראה רצתה וינצ'סטר לבלבל את הרוחות, לכן הורתה לבנאים לבנות ללא כל תכלית ותכנון.

אף על פי שהבית נבנה עם כוונות משונות, גברת וינצ'סטר מעולם לא פסחה על קישוטים ביזאריים רבים שהיא האמינה שתרמו ליופי הארכיטקטוני של האחוזה. הבית עוצב על פי אמונותיה של שרה וינצ'סטר. רבים מחלונות הזכוכית הצבעוניים נוצרו על ידי חברת טיפאני. חלקם תוכננו במיוחד עבורה, וחלקם על ידיה, כולל החלון הנודע המעוצב בצורת קורי עכביש, הצורה האהובה על וינצ'סטר. חלון זה לא הותקן, והוא אוחסן בחדר שנקרא "חדר אחסון 25,000$". החדר נקרא כך מכיוון שתוכנו הוערך במקור בשווי של 25,000$. ערכו כיום לא יסולא בפז, ולפי ההשערות הוא שווה במאה ה-21 לפחות פי עשרה. חוץ מצורה זו, גם המספר 13 הוא אחד מהמוטיבים האהובים על שרה, ולכן חלון נוסף עוצב במיוחד כך שיכלול 13 אבני חן צבעוניות, וכאשר אור פוגע באבני החן, החדר מתמלא באלפי מנסרות קשת. עם זאת, בשל הבנייה המתמשכת והמיקום הגרוע של היצירה, היא אינה זוכה לאור שמש ישיר, מה גם שהחלון נבנה מול קיר. בנוסף ישנה נברשת יקרה שעוצבה להכיל 12 נרות, ושונתה לפי בקשתה של שרה שתכיל 13 נרות. גנני האחוזה גזמו בחצר שיחים בצורת המספר 13, כמחווה לווינצ'סטר.

כאשר וינצ'סטר מתה, אחייניתה ומזכירה האישי ירשו את כל רכושה מלבד הבית. אחייניתה לקחה אז את כל מה שהיא רצתה ומכרה את כל השאר במכירה פומבית פרטית. נצרכו שש משאיות עובדות שמונה שעות ביום במשך שישה שבועות כדי להסיר את כל הרהיטים מהבית. שמאים העריכו את האחוזה כחסרת ערך בשל נזקים מרעידת האדמה, עיצוב לא גמור ובנייה לקויה. היא נמכרה במכירה פומבית למשקיע מקומי ב-135,000$, ובפברואר 1923, חמישה חודשים לאחר מותה של וינצ'סטר, היא נפתחה לציבור.

הבית אינו משמש עוד למגורים, ומאז אמצע המאה ה-20 הוא מהווה אטרקצייה תיירותית ונערכים בו סיורים שונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]