בית המשפט העליון של קליפורניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין ארל וורן, מקום מושב בית המשפט בסן פרנסיסקו

בית המשפט העליון של קליפורניה הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת קליפורניה שבארצות הברית. החלטותיו מהוות תקדים מחייב עבור כל יתר בתי המשפט שבה. מקום מושבו של בית המשפט הוא בסן פרנסיסקו, והוא מקיים דיונים גם בערים לוס אנג'לס וסקרמנטו.

לבית המשפט היסטוריה של פסיקות חדשניות, במיוחד בתחומים של משפט פלילי, זכויות האזרח, אינטגרציה גזעית והגנת הצרכן. מחקר העלה כי פסיקותיו אומצו על ידי בתי משפט מחוץ לקליפורניה יותר מאשר פסיקותיו של כל בית משפט עליון מדינתי אחר בארצות הברית.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחוקת 1849 של קליפורניה כלל הרכב בית המשפט העליון שני שופטים ונשיא. ב-1862 גדל מספרם לחמישה, ומכוח חוקת 1879 (הנוכחית) מונה הרכב בית המשפט שבעה שופטים שאחד מהם הוא נשיאו.

השופטים מתמנים לבית המשפט על ידי מושל המדינה, לאחר שוועדת ההערכה של לשכת עורכי הדין של קליפורניה מכינה חוות דעת מפורטת וחסויה על המועמד. לאחר הצגת המועמדות הרשמית היא נבחנת על ידי נציבות המינויים השיפוטיים של המדינה, שבה מכהנים נשיא בית המשפט העליון, התובע הכללי של המדינה ואחד מנשיאי בתי המשפט לערעורים שלה. הנציבות מקיימת שימוע פומבי למועמד ורשאית לאשרו או לדחותו.

מועמד שמינויו אושר רשאי להיכנס לתפקידו מיד או להחליף שופט של בית המשפט העליון לאחר תום תקופת הכהונה השיפוטית שלו. אם נכנס לתפקידו מיד, עליו לעמוד להצבעת אישור של בעלי זכות הבחירה במדינה שתתקיים במועד הבחירות הקרוב למשרת המושל. אם זכתה מועמדותו ברוב, עליו לעמוד להצבעת אישור נוספת עם תום תקופת הכהונה של השופט שהחליף, ולאחר מכן יוכל לכהן כהונה של 12 שנים, עד להצבעת אישור נוספת. אם רוב המצביעים בהצבעת האישור מצביעים נגד השופט, עליו לפרוש מכהונתו והמושל ימנה שופט אחר במקומו. כך קרה למשל בעניינם של נשיאת בית המשפט העליון רוז בירד (האשה הראשונה שמונתה לכהן בבית המשפט) ושני שופטים נוספים של בית המשפט העליון, שהתנגדו לעונש המוות בקליפורניה ונאלצו לפרוש לאחר שהפסידו בהצבעת אישור בשנת 1986.

הרכב בית המשפט בשנת 2020 כולל שופטים מגיל 77 ועד גיל 43 וממוצא אתני מגוון. ארבעה מהם מונו על ידי מושלים דמוקרטים ושלושה על ידי מושלים רפובליקנים.

נשיאת בית המשפט (2020), העשרים ושמונה במספר, היא השופטת טאני קאנטיל-סקאוייה (אנ'), שמונתה לתפקידה בשנת 2010 על ידי המושל הרפובליקני ארנולד שוורצנגר.

בין השופטים הידועים של בית המשפט בעבר נמנים: סטפן פילד (אנ'), שכיהן גם בבית המשפט העליון של ארצות הברית; קרטיס וילבור (אנ'), ששירת כמזכיר הצי של ארצות הברית; רוג'ר טריינור (אנ'), משפטן מלומד שנחשב לגדול השופטים שכיהנו בבית המשפט.

שופטי בית המשפט בתמונה מ-2019: עומדים מימין לשמאל: ג'ושוע גרובן, מריאנו-פלורנטינו קואלר, גודווין ליו, לאונדרה קרוגר; יושבים מימין לשמאל: קרול קוריגן, הנשיאה טאני קאנטיל-סקאוייה, מינג צ'ין

סמכות שיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עד תיקון החוקה בשנת 1904 היה בית המשפט דן בערעורים בזכות מבתי המשפט המדינתיים והתקשה לעמוד בעומס העבודה. לאחר התיקון החלו לפעול בתי המשפט לערעורים של קליפורניה (שישה כיום) ומאז דן בית המשפט העליון בערעורים מהם, אשר הוא נותן להם רשות ערעור על פי שיקול דעתו. בממוצע מקיים בית המשפט בכל שנה דיון בכאחוז אחד מתוך יותר מ-8,000 בקשות רשות ערעור המוגשות לו. בכל שבוע מקיימים השופטים הצבעה בנוגע ל-150 עד 300 בקשות רשות ערעור.
  • על פי חוקת המדינה יש לנידונים למוות זכות ערעור אוטומטית על עניינם בפני בית המשפט. בכל שנה הוא דן בכ-20 תיקי נידונים.
  • בנוסף דן בית המשפט בשאלות משפטיות המופנות אליו על ידי בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית, אם מצא הראשון שיש הצדקה לכך. בדרך כלל מדובר בשאלות משפטיות המערבות משפט פדרלי ומשפט של מדינת קליפורניה.

פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1879-‏1966 פעל בית המשפט בשני הרכבים של שלושה שופטים בכל אחד. נשיא בית המשפט חילק ביניהם את התיקים לדיון והחליט איזה מהם יישמע על ידי בית המשפט בהרכבו המלא. מאז תיקון החוקה בשנת 1966 יושב בית המשפט לדין בקביעות בהרכבו המלא. כל אימת שיש מושב פנוי בבית המשפט או שאחד מהשופטים פוסל את עצמו מלדון בתיק מסוים ממנה הנשיא שופטים מבתי המשפט לערעורים של המדינה לשבת בדין עם השופטים הקבועים של בית המשפט. אירע בעבר שכל שופטי בית המשפט העליון פסלו עצמם מלדון בתיקים מסוימים. במצב זה מונו שופטים מבתי המשפט לערעורים ואף מערכאה נמוכה יותר (כאשר גם שופטי בית המשפט לערעורים פסלו את עצמם) לדון כבית משפט עליון בפועל באותם תיקים.

לאחר שתיק מקבל רשות ערעור מבית המשפט מקצה אותו הנשיא לאחד השופטים. לאחר שהצדדים בערעור מגישים את טענותיהם בכתב מנסח השופט טיוטת פסק דין. הטיוטה מועברת ליתר השופטים למתן תגובה ראשונית. אם השופט שהתיק הוקצה לו מוצא את עצמו בדעת מיעוט, הוא רשאי לבקש מהנשיא להעביר את התיק אל אחד משופטי הרוב. אז מתכנס בית המשפט לשמוע טיעונים בעל פה בערעור, ולאחר מכן מקיים ישיבה סגורה ומקבל בתיק החלטה ברוב קולות. חוקת המדינה מחייבת את בית המשפט לתת פסק דין בערעור בתוך 90 יום לאחר סיום שמיעת הטיעונים בעל פה, שאם לא כן יעוכבו משכורות השופטים. בית המשפט נותן פסק דין פה אחד ב-77 אחוזים מהתיקים שהוא דן בהם, בהשוואה ל-43 אחוזים בבית המשפט העליון של ארצות הברית. פסקי הדין מתפרסמים באתר בית המשפט. בית המשפט הוא אחד מהמעטים בארצות הברית שפסקי הדין שלו מתפרסמים גם בדפוס.

בית המשפט מקיים ישיבות לשמיעת טיעונים בעל פה לפחות בשבוע אחד מכל חודש, מחודש ספטמבר ועד יוני. מאז 1878 הוא מחלק את זמן ישיבותיו בין סן פרנסיסקו (ארבעה חודשים), לוס אנג'לס (ארבעה חודשים) וסקרמנטו (חודשיים) (בכל הערים הוא חולק את מקום מושבו עם בית המשפט לערעורים של אותו מחוז).

מאז שלהי שנות השמונים חדלו רוב שופטי בית המשפט מלהעסיק מתמחים במשפטים והם נעזרים בעוזרים משפטיים קבועים שהם עורכי דין. שיטה זו תרמה להתמקצעות הסיוע המשפטי לעבודת השופטים. לבית המשפט כ-85 עוזרים משפטיים, שמיעוטם מסופחים לעבודה עם שופט מסוים והיתר פועלים במסגרת מאגר מרכזי.

תפקידים נוספים של בית המשפט הם:

  • פיקוח על בתי המשפט הנמוכים ממנו באמצעות המועצה השיפוטית של קליפורניה, שבה 21 חברים (15 שופטים, ארבעה נציגי לשכת עורכי הדין של קליפורניה ושני חברי בית המחוקקים המדינתי, מהבית העליון והבית התחתון)
  • אשרור של החלטת לשכת עורכי הדין של קליפורניה על קבלת חברים חדשים ללשכה או הרחקתם ממנה. בלשכה זו, הגדולה ביותר בין לשכות מדינות ארצות הברית, 210 אלף חברים שמהם 160 אלף הם עורכי דין פעילים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]