לדלג לתוכן

בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג
Hochschule für Musik und Theater „Felix Mendelssohn Bartholdy“ Leipzig
אוניברסיטה ציבורית
על שם פליקס מנדלסון-ברתולדי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2 באפריל 1843 – הווה (181 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים פליקס מנדלסון-ברתולדי עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלי תפקידים
סגל 600 (נכון ל־2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
סטודנטים
992 (נכון ל־2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
קואורדינטות 51°20′00″N 12°22′05″E / 51.3333°N 12.3681°E / 51.3333; 12.3681
www.hmt-leipzig.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוניברסיטת לייפציג למוזיקה ולתיאטרוןגרמנית: Hochschule für Musik und Theater "Felix Mendelssohn Bartholdy" Leipzig) היא אוניברסיטה ציבורית בלייפציג, סקסוניה, גרמניה. האוניברסיטה, שפליקס מנדלסון ייסד ב-1843 כקונסרבטוריון למוזיקה, היא בית הספר הגבוה למוזיקה הוותיק ביותר בגרמניה.

המוסד כולל את "המכון למוזיקה כנסייתית" המסורתי, שייסד קרל שטראובה (1873-1950) ב-1919. בשנת 1972 נקרא בית הספר למוזיקה על שם מייסדו, פליקס מנדלסון ברתולדי. בשנת 1992 צורף "בית הספר האנס אוטו לדרמה בלייפציג", בית הספר הוותיק ביותר לדרמה בגרמניה, לאוניברסיטה.

מלכתחילה היה קשר הדוק בין חניכות וניסיון מעשי עם התזמורת הגוונדהאוס והאופרה של לייפציג, כמו גם תיאטראות בחמניץ (התיאטרון העירוני של חמניץ), התיאטרון הממלכתי של דרזדן, תיאטרון האלה, תיאטרון לייפציג והתיאטרון הגרמני הלאומי בוויימאר.

האוניברסיטה למוזיקה ותיאטרון היא אחת מ-365 אתרים שנבחרו בשנת 2009 על ידי הקבינט של גרמניה ומשרד נציג התעשייה והמסחר של גרמניה למבצע "גרמניה – ארץ של רעיונות".

פליקס מנדלסון, המלחין והמנהל המוזיקלי של תזמורת הגוונדהאוס, ייסד קונסרבטוריון בלייפציג ב-2 באפריל 1843. מימון למוסד העניק משרת ציבור בכיר של ממלכת סקסוניה, יועץ החצר הבכיר לענייני משפט, היינריך בלימר (Heinrich Blümner)‏ (1765–1839), שהעביר למלך פרידריך אוגוסטוס השני, מסקסוניה 20,000 טאלר.

בית הספר למוזיקה שכן בגוונדהאוס הראשון במרכז העיר. חברי התזמורת חויבו לכהן כסגל הוראה, מסורת שלא הופרה עד איחוד גרמניה בשנת 1990.

אולם בית הספר 1900

בשנת 1876 ניתן לבית הספר היתר לשנות את שמו ל"קונסרבטוריון המלכותי למוזיקה בלייפציג" (Königliches Konservatorium der Musik zu Leipzig). המשכן החדש ברחוב גראסי 8 נחנך ב-5 בדצמבר 1887. האדריכל שבנה אותו בשנים 1885-1887 היה הוגו ליכט (1841-1923), ומיקומו היה ברובע המוזיקה של לייפציג, דרומית-מערבית למרכז העיר. תורם הבניין היה הפתולוג יוסטוס רדיוס (Justus Radius)‏ (1797-1884).

רק בשנת 1924, שש שנים לאחר נפילתה של מלכות סקסוניה, שונה שם הקונסרבטוריון המלכותי ל"קונסרבטוריון הארצי למוזיקה של לייפציג" (Landeskonservatorium der Musik zu Leipzig).

גרם מעלות ברחוב גראס.

בסמסטר הקיץ של 1938 היו 343 סטודנטים (גברים בלבד) רשומים לקונסרבטוריון, שתפס אפוא את המקום הרביעי בין בתי הספר למוזיקה ברייך הגרמני, אחרי האוניברסיטה לאמנויות בברלין (633 סטודנטים), בית הספר למוזיקה של קלן (406 סטודנטים) ובית הספר למוזיקה ותיאטרון של מינכן (404 סטודנטים).

המלחין האוסטרי יוהאן נפומוק דויד (1977-1895) ניהל את בית הספר מ-1939 עד 1945.

שם בית הספר שונה שוב ב-8 ביוני 1941 ל"בית הספר הממלכתי הגבוה למוזיקה, חינוך מוזיקלי ואמנויות הבמה" (Staatliche Hochschule für Musik, Musikerziehung und darstellende Kunst). ב-1944 נסגר בית הספר עד תום מלחמת העולם השנייה.

ב-10 באפריל 1992 סופח לבית הספר למוזיקה קולג' הנס אוטו לתיאטרון (המכללה הגרמנית הראשונה לתיאטרון) ותוצאת המיזוג היה "בית הספר הגבוה למוזיקה ותיאטרון על שם פליקס מנדלסון ברתולדי" (Hochschule für Musik und Theater Felix Mendelssohn Bartholdy).

הבניין החדש נחנך בשנת 2001 וב-2004 זכה בפרס התאחדות האדריכלים הגרמנית. אקדמיה לתזמורת עובדת מאז 2004 בשיתוף פעולה עם תזמורת הגוונדהאוס, במטרה לעודד נגנים מן השורה הראשונה.

אישים הקשורים לבית הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרים ידועי שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה נבחרת של בוגרים ידועי שם:[1]

מורים ידועי-שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט שומאן
מקס רגר
פרידריך שניידר

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Hochschule und Studium | Hochschule für Musik und Theater »Felix Mendelssohn Bartholdy« Leipzig, www.hmt-leipzig.de
  2. ^ [San Francisco Call, November 3d, 1895, p.28]
  3. ^ ננסי ב. רייך, "קלרה שומאן, האמנית והאישה", הוצאה מתוקנת, אוניברסיטת קורנל 1985, עמ' 123, 148