בית הקברות היהודי בוורינג

בית הקברות היהודי בוורינג
Jüdischer Friedhof Währing

פרטי בית הקברות
דת	יהדות
תאריך הקמה	1784
מיקום	Schrottenbachgasse 3
קואורדינטות	48°13′57″N 16°21′04″E
(למפת וינה מוגדלת)   בית הקברות היהודי בוורינג (למפת וינה רגילה)   בית הקברות היהודי בוורינג

בית הקברות במבט מהפארק השכן

בית הקברות היהודי בוורינג שנפתח בשנת 1784, הוא בית קברות יהודי ואתר הקבורה העיקרי של חברי הקהילה היהודית בווינה. מלבד בית הקברות סנט מרקס, זהו בית הקברות האחרון בווינה שנותר בסגנון בידמאייר . לאחר סגירתו בשנות ה-80 של המאה ה-19, הוא נהרס חלקית בתקופת הרייך השלישי, וכיום נגיש רק בחלקו בשל מצבו הירוד. קיים ויכוח מתמשך על שיקום בית הקברות מאז 2006 בין פוליטיקאים ברמה הפדרלית והמקומית ובין מומחים בתחום.

מיקום

מבנה הכניסה בו היו מטהרים את הנפטרים לפני הקבורה

במקור בית הקברות היה חלק מהפרבר הווינאי וורינג. אולם כיום, עקב שינויי גבולות, בית הקברות, למרות שמו, כבר אינו חלק ממחוז וינה ה-18 של וורינג, אלא שייך לדובלינג, הרובע ה-19.

היסטוריה

מצבה בצורת גזע עץ בבית הקברות

בשל פקודת התברואה של קיסר רומא הקדושה יוזף השני, כל בית קברות בווינה בתוך חומות העיר היה צריך להיסגר. במקום בתי הקברות המקומיים הישנים שהתפתחו סביב כנסיות הרובע, נבנו בתי קברות חדשים מחוץ לחומות העיר. גם הקהילה היהודית הושפעה מהצעד הזה, ובית הקברות היהודי ברוסאו נסגר. מסיבה זו, בשנת 1784 רכשה הקהילה היהודית חלקת אדמה בגודל 20 דונם ליד בית הקברות הכללי שהוקם לאחרונה בוורינג; שם, באותה שנה, פתחו את בית הקברות היהודי החדש, שתוחם בחומה. במקור, בית הקברות כלל רק את החלק שממערב לכניסה; אולם בהמשך הורחב פעמיים מזרחה באמצעות רכישת קרקעות נוספות. עד להשלמת החלק היהודי של בית הקברות המרכזי בווינה בשנת 1879 נבנו כ-8000 עד 9000 קברים. שלא כמו בבית הקברות היהודי ברוסאו, שבו ניתן למצוא רק כתובות בעברית, בבית הקברות וורינג קיימות מצבות עם כתב עברי וגם גרמני. קבורות אחרונות בבית הקברות התקיימו מדי פעם בכספות המשפחה בסוף שנות ה-80. לאחר מכן לא התקיימו עוד קבורות בבית העלמין. בסביבות שנת 1900 ניטעה שדרת עצי ליים באמצע בית הקברות שאינו בשימוש. זהו סימן להלך רוחה הליברלי של הקהילה היהודית בווינה באותה תקופה, שכן עצי ליים הנטועים ליד קברי כוהנים אמורים למוסס את ההפרדה בין הקברים הללו לקברים שמסביב במסורת היהודית המסורתית.

אסטלה בבית הקברות

בית הקברות הכללי השכן ( Allgemeiner Währinger Friedhof), הפך בשנות ה-20 של המאה ה-20 לפארק וורינג. בית הקברות היהודי לעומת זאת, נותר על כנו בשל ההלכה האוסרת להזיז קברים ממקומם. אולם בתקופה הנאצית חלק ניכר מבית הקברות נהרס. כ-1,500–2,000 קברים נהרסו בעבודות חפירה של בריכת הגנה מפני שריפות שמעולם לא נבנתה. הקהילה חילצה את הקברים שנפגעו עד כמה שניתן לפני כן, והעבירה את השרידים לבית הקברות המרכזי לאחר ארגון רחב היקף של משאיות ודלק, שם נקברו בקבר אחים. שרידיהם של 200 נקברים נוספים הובאו על ידי הנאצים למוזיאון הטבע ההיסטורי בוינה לניתוח ומחקר בתחום "לימודי הגזע". השרידים נקברו מאוחר יותר בבית הקברות המרכזי. בשנת 1942 בעקבות הפקעת כל חלקת האדמה; הקהילה היהודית נאלצה למכור את בית הקברות לעיר. עובד מדינה הצליח לשמר חלק משטח בית הקברות לאחר שגרם לכך שיוכרז כמקום מקלט לציפורים.

לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר משא ומתן קשה, הוחזר בית הקברות לקהילה היהודית, אך היה צריך לתת לעיר בתמורה את חלקו ההרוס. לאחר מכן החליטה העירייה לפתח את חלקת האדמה שנרכשה בזול ככר דשא; לאחר מכן בנתה עליה מבנים. בינתיים, החלה הידרדרות מהירה של בית הקברות, שכן הקהילה היהודית לא יכלה להרשות לעצמה לשמר אותו. גם לאחר שהרפובליקה של אוסטריה התחייבה בשנת 2001, בהסכם וושינגטון, להעניק סיוע לשימור ושיקום בתי קברות יהודיים, לא ננקטו צעדים לשימור בית קברות זה. תשלומי הממשלה ליהודים לתחזוקת בתי הקברות היהודיים משמשים לשימור שני החלקים היהודיים של בית הקברות המרכזי, ולכן כמעט ואין כספים זמינים לתחזוקת בית הקברות היהודי בוורינג. אף לאחר ההכרזה של נציב השיקום של וינה, קורט שולץ, כי יתאפשר השימוש באתר כפארק, רק כמה עצים רקובים נכרתו. בעקבות קריאות של הירוקים של וינה לניקוי בית הקברות, בסוף פברואר 2006 חבר מועצת העיר האחראי אז על כספי העיר, ספ רידר (מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית), הציע כפתרון קרן כספים, שבה יהיה חלק לפדרציה, לעיר ולתורמים הפרטיים. עם זאת, ביוני 2006 קרא ראש העיר, מייקל האופל, לממשלה הפדרלית לשלם עבור התיקונים, ותיאר כל תרומה אפשרית מצד המדינות כ"תרומה מרצון טוב" לכל היותר. לפיכך לא ננקטו צעדים קונקרטיים.

מאחר שלא בוצעה תחזוקה נוספת של אוכלוסיית העצים, נהרסו מצבות נוספות עקב נזקי הרוח. בתחילת 2007 העריכה הקהילה היהודית את עלות תיקון בית הקברות ב-14 מיליון יורו. בינואר 2007, יחד עם מכון החינוך, הקהילה החלה יוזמה שתכננה הוצאת ספר, לוח שנה שכולל תצלומים וכן תערוכה, שיתרמו לשיקום הנכס. כמו כן, מוצעים כיום סיורים מודרכים בלתי סדירים בבית העלמין על בסיס חודשי. ב-2 במרץ 2007, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPÖ) ומפלגת העם האוסטרית (ÖVP) הסכימו לבסוף להצעה של הירוקים במועצת העיר, לפיה יש לפנות את "הסכנות והנזקים הגרועים ביותר" בבית הקברות על ידי עיריית וינה. עם זאת, כדי לשחזר ולשמר את הנכס לטווח ארוך, וינה מסתמכת במידה רבה על השתתפות הפדרציה. נשיאת המועצה הלאומית, ברברה פראמר, עם קבוצת עבודה של נציגי הפדרציה, המדינות הפדרליות והרשויות המקומיות, מתכננים גיבוש פתרון כלל אוסטרי.

הרכב בית הקברות

פריסה

משמאל לכניסה ממש ליד הכביש, נמצא המבנה ששימש בעבר להכנת גופת הנפטר על פי ההלכה היהודית. זוהי דוגמה לארכיטקטורה ניאו -קלאסית שנבנתה על ידי יוסף קורנהאוזל. רוב המבנה עדיין שמור היטב. החלק הישן יותר של בית הקברות נמצא משמאל לכניסה; שדרת עצי הליים מפרידה את החלק העתיק מהחלק החדש יותר שנרכש מאוחר יותר. החלק הישן יותר מכיל קברים של אנשים מפורסמים היסטורית כמו פאני פון ארנשטיין ומשפחת אפשטיין. החלקה הספרדית ממוקמת משני צידי השדרה הראשית באזור הצפוני. לאורך השדרה הראשית עצמה נמצאים קברי הכהנים. בחלק החדש של בית הקברות נקברו בעיקר אנשים מהחברה הענייה; בשל החומרים הזולים יותר מהם עשויות המצבות הללו, הן נפגעו בצורה חמורה בהרבה מהשחיקה שפגעה במצבות האיכותיות יותר. בחלק החדש ישנה חלקה בה נקברו תינוקות ואמהות שמתו בלידה. קברי המשפחה של יהודים נכבדים, ממוקמים לאורך חומת בית הקברות בחלק הצפוני.

חלק ספרדי

קבר בחלקה הספרדית

במאה ה-18 ליהודים היה אסור באופן עקרוני להתגורר בווינה. עם זאת, היהודים הספרדים מהאימפריה העות'מאנית היו יוצאי דופן, והורשו להתגורר בה כנתינים עות'מאניים לפי חוזה פסרוביץ. דרך הספרדים התפתחה וינה למרכז חשוב של הסחר המזרחי בין האימפריה העות'מאנית לקהילות הספרדיות של אמסטרדם, המבורג או קופנהגן. הקברים בחלקה זו מאופיינים באכיטקטורה מזרחית.

קברים של דמויות מפורסמות

משפחת פון ארנשטיין

הברונית פאני פון ארנשטיין (1758–1818), בתו של אחד מראשי קהילת ברלין, דניאל איציג. היא נישאה למשפחה עשירה של יהודים בווינה. בעלה של פאני פון ארנשטיין, נתן אדם פרייהר פון ארנשטיין (1748–1838), קבור אף הוא בבית הקברות היהודי. היה בנקאי, סיטונאי ודיפלומט שהצליח להשיג את השעיית מגבלות המגורים על יהודים.

שרידיה של פאני פון ארנשטיין נחפרו על ידי הנאצים והועברו למוזיאון של וינה ל"מטרות מדעיות", גורל שפקד גם כמה קברים אחרים. עד היום, המוזיאון מסרב לתת את מיקומם של השרידים על מנת להחזירם לבית הקברות.

משפחת אפשטיין-טייקסירה דה מאטו

קברים פגועים בחלקת משפחת ארנשטיין

בקבר משפחת אפשטיין שוכנים קרובי משפחתו של איש העסקים גוסטב ריטר פון אפשטיין (1827–1879). היה בנקאי חשוב, והיה קשור בין היתר לבניית מסילת הרכבת הצפונית. ב-1870 הוא בנה את ארמון אפשטיין ברינגשטראסה, אך איבד אותו בנפילת הבורסה של 1873. הוא עצמו לא נקבר בקבר משפחתי זה, אלא בחלק היהודי של בית הקברות המרכזי שנבנה בשנים 1877–1879.

זיגפריד פיליפ ורטהייבר

קברו של ה"נסבל" זיגפריד פיליפ ורטהיימבר (1777–1836) הוא בעל עמודים בסגנון מצרי. יהודים "נסבלים" היו אותם יהודים שהורשו להתגורר בווינה באמצעות אישורים מיוחדים שהתאפשרו על ידי כתב הסובלנות של ג'וזף השני . אילו היה יהודי מקבל אישור שהייה מיוחד כזה, רבים אחרים במשק ביתם, אם הוכרזו בני משפחה, יכלו לקבל אישור לגור בווינה. משקי בית של יהודים נסבלים כללו אפוא עד 200 איש.

משפחת קניגסוורטר

קבר משפחת קוניגסוורטר

הקבר של משפחת קניגסוורטר מכיל את שרידי משפחתו של יונאס פרייהר פון קוניגסוארטר (1807–1871). כיהודי נסבל, קניגסוורטר נשא את התואר הרשמי של "סוחר סיטונאי קיסרי-מלכותי". קניגסוורטר היה בנקאי ונשיא הקהילה היהודית של וינה. אשתו ג'וזפין (1811–1861) עמדה בראש אגודת הנשים היהודיות.

אחרים

• הברון ברנהרד פון אסקלס (1753–1839), בנקאי
• סלומון הרמן מוסנטל (1821–1877), מחזאי

מצב שימור

מכיוון שכמעט כל קרוביהם של הקבורים בבית הקברות נהרגו בשואה או נאלצו להגר, לא נותר מי שיכול לטפל בקברים. גם הקהילה לא הייתה מסוגלת לתרום משמעותית בשל הכספים המוגבלים שלה. מאחר שכמעט ולא הועמדו משאבים לרשותו על ידי העיר וינה והממשלה האוסטרית, בית הקברות נמצא במצב של הרס קיצוני. בשל אוכלוסיית העצים המבוגרת וקברי המשפחה הניצבים בחלקם פתוחים, ביקור בבית הקברות אפשרי כיום רק לאחר חתימה על פטור מאחריות אצל הקהילה היהודית. נשיא הקהילה, אריאל מיוזיקנט, ושולץ, הממונה על השחזור, חישבו את העלויות של מתן גישה בטוחה לבית הקברות ב-400 - 800,000 אירו. מלבד כריתת העצים הוותיקים, כמעט ולא ננקטו צעדי שימור בשנים האחרונות. חלקים מבית הקברות הפכו לבלתי נגישים בגלל גידול חזק של שיחים ועצים קטנים. בנוסף, צמיחת השורשים מהעצים גרמה נזק למצבות שחלקן נפלו ממקומן. מצבות ממשיכות להינזק מנפילת עצים או נפילת ענפים רקובים. נזקים קשים נוספים מגורמים סביבתיים כמו גשם חומצי, כפור וצמחייה משפיעים לרעה על הקברים. גרפיטי של פעילי ימין קיצוני פגעו גם במצבות, מה שהיה הרסני במיוחד למשטחי אבן חול. בשל כך, קירות המתחם של בית הקברות אובטחו על ידי הקהילה עם תיל וזכוכית שבורה משובצת.

ראו גם

• בית הכנסת ורניג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הקברות היהודי בוורינג בוויקישיתוף