בית הקברות היהודי החדש בלודז'
 | |
| שער הכניסה הפנימי בבית הקברות, אוגוסט 2019 | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| פעיל | כן |
| דת | יהודי |
| רשות מנהלת | הקהילה היהודית בלודז' |
| תאריך הקמה | 1892 |
| שטח | כ-440 דונם |
| מספר קבורים | יותר מ-200,000 |
| מיקום |
 לודז', פולין |
| קואורדינטות | 51°47′49″N 19°28′49″E / 51.796806°N 19.480219°E |
 | |
  | |
בית הקברות היהודי החדש בלודז' (במקורות ישנים מכונה גם בית הקברות במרישין) הוא אחד מבתי הקברות היהודים הגדולים בעולם. הוא שוכן ברחוב ברצקה בשכונת בלוטי בעיר ומשתרע על שטח של כ-440 דונם. בית הקברות כולל בין 180,000 ל-230,000 קברים מסומנים כמו גם קברים של קורבנות גטו לודז' והשואה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הקברות הוקם ברחובות ברקה וזמיינה בצפון מזרח העיר ובעקבות הקמתו בשנת 1892 היה זה בית הקברות היהודי הגדול ביותר באירופה. ההחלטה על הצורך בבית קברות חדש עבור העיר התקבלה כאשר תושבי השכונות הסמוכות סירבו לאפשר הרחבת בית הקברות הישן ברחוב ווסולה, שהכיל למעלה מ -3,000 קברים. תעשיין ואיש עסקים בעל השפעה, ישראל פוזננסקי, תרם את 10.5 דונם הראשונים לקראת הקמת בית הקברות. התפרצות מגפת כולרה בשנת 1892 אילצה את שלטונות הצאריים של פולין הקונגרסאית לאשר את הבנייה. לפיכך, האנשים הראשונים שנקברו במקום בחורף 1892 היו כ-700 נפגעי כולרה. בשנת 1893 נקברו בבית העלמין החדש 1,139 גברים ונשים.
בית הטהרה מומן על ידי מינה דוברז'ינסקה קונסצטאט בשנת 1896 והושלם בשנת 1898. בשנת 1900 רכש אלברט קוקייה דונמים נוספים של שטח והרחיב מאוד את בית הקברות. במהלך תקופה זו נבנו כמה בתים לעובדי בית קברות ובית כנסת מעץ. מלחמת העולם הראשונה הביאה הרס קשה, ומצבות רבות נפגעו קשה. השיפוץ של בית הקברות נתמך כלכלית על ידי התעשיינים היהודיים בעיר. עד שנת 1925 הוחלפה גדר העץ המקורית סביב גבולות בית הקברות על ידי קיר לבנים אדום שעדיין עומד עד היום. כל המצבות בבית הקברות פונות מזרחה ובמאה ה -19 רובן נצבעו בצבעים שונים.
בתקופת השואה וקיומו של גטו לודז', שבית הקברות נכלל בתחומו, נקברו בחלקו הדרומי באזור שמכונה "שדה הגטו" 43,527 מתושבי הגטו שמתו ונרצחו בשנים 1940–1944, קבר אחים של חברי ארגון "פרומניצ'י" וחיילי משמר העם שנורו בשנים 1939–1945. לפעמים נקברו 170 איש ביום, בנוסף ל"שדה גטו" נקברו גם ברבעים אחרים או בין סמטאות. במקום נקברו גם 613 גופות של צוענים ממחנה הצוענים שפעלו בגטו. זכר נוסף לשנים הטרגיות של השואה הם הבורות ליד החומה: הם נחפרו בינואר 1945 לקברים של כמה מאות העובדים היהודים האחרונים שנותרו בעיר לאחר חיסול הגטו. עם זאת, ההוצאה להורג סוכלה על ידי השחרור המהיר של העיר על ידי הכוחות המזוינים של ברית המועצות.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה המעגלית ניתנת על ידי השער מהצד הדרומי בציר של רחוב אברם קוקייר, המהווה הרחבה של רחוב Chryzantem. גישה להולכי רגל אפשרית ממזרח דרך שער בחומה המשתרעת לאורך רחוב זמייננה. מבנה היסוד מבוסס על סידור שני צירים במאונך. הראשון מוביל מהשער הראשי לכיכר מול בית הלוויות. לצדו היו בעבר מבנים הקשורים לתפקוד בית הקברות. מתחם זה כלל בית כנסת, בית מגורים לשירות בית הקברות, מגדל מים, ומקווה.
