בית השבעה
בית השבעה הוא בניין בשכונה הערבית בית חנינא בצפון ירושלים, בו מתגוררות משפחות יהודיות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1968 התיישבו במתחם שבע משפחות יהודיות. ההתיישבות נחשבת לאחת הנחשוניות במזרח ירושלים לאחר איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. בתקופה זאת כבר התגוררו מספר משפחות יהודיות בבתים שכורים בתחומי שועפאט ובית חנינא, אולם בית השבעה היה הגדול והמאוכלס מביניהם. בערב חג השבועות תשכ"ח איתרו את המבנה חמש משפחות שהיו מיוצאי הארגונים ברית החשמונאים ולח"י. הבניין, שהיה לפני סיום בנייתו עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היה בבעלות אחד מבני משפחת אל-כורד שהתגורר בכווית ועל כן הבניין הוכרז כ"רכוש נטוש". בנייתו הסתיימה במימון האפוטרופוס לנכסי נפקדים והוא הושכר לשבע משפחות המתיישבים היהודים (ברמץ, אייכנבאום, בן דב, גרינברג, צור, יכין וניניו). המבנה נמצא בסמוך למקומה של המושבה נווה יעקב ("כפר עברי"),[1] שתושביה נסוגו ממנה באישון לילה במלחמת העצמאות. כעבור כעשר שנים, לאחר עליית הליכוד לשלטון, הדירות נמכרו למשפחות שהתגוררו בבניין באותה העת.
עד להקמת שכונת נווה יעקב, בית השבעה היה הבית הצפוני בירושלים שבו התיישבו יהודים לאחר מלחמת ששת הימים.
בליבו של ראש הממשלה, לוי אשכול נשמרה פינה חמה להתיישבות בצפון ירושלים, מימיו כעלם צעיר לצד ברל כצנלסון, יעקב פת ואחרים בקבוצת העבודה הראשונה שעלתה ב-1912 לעטרות, שכנתו של 'כפר עברי'. כך שהשתדלותם של דיירי הבית, עת ביקר אשכול במקום בסמוך לאכלוסו, להפקעת כל השטחים של 'כפר עברי' שנתפסו על ידי ערבים נענתה בחפץ לב. שנה אחר כך הופקעו אלפי דונמים וב-1970 החלה הקמתה של שכונת נווה יעקב החדשה, כחלק משרשרת שכונות הטבעת שהוקמו בירושלים המשוחררת לאחר מלחמת ששת הימים, צפונית מזרחית ל'כפר עברי', הנקודה שננטשה במלחמת העצמאות.[2][3]
דיירי הבית כמעט ולא סבלו מהתנכלויות שכניהם הערבים בשכונה,[4] וחלקם אף זכו לכבוד מיוחד מצד השכנים, בהם שמעון ברמץ, שכּוּנה בפיהם "מוכתר הכפר".[1]
בשנת 1988 הצטרפו לדיירי בית השבעה ורד ואלי גורודצר במקום בני הזוג אייכנבאום - ענבר, שהיו הרוח החיה בין מקימי גבעון החדשה ועברו להתגורר שם עד לפטירתם.
במבנה המשיכו להתגורר שש משפחות, בהן עזרא יכין, ויעל בן דב[5] אלמנתו של שבתי בן דב, אלי וצילה צור ואדריאנה ואלחנן ינאי.
הבית הוזכר בסרט התיעודי "מקום משלהן" של נעם דמסקי, כאופציה להתיישבות של סטודנטיות במזרח ירושלים. בסרט נפגשת אחת מהמארגנות עם יעל בן דב.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שרה ברנע, סוף עונת החשמונאים, 9 בפברואר 2009, אתר nrg
- ^ מתוך דברים לזכרה של רחל ענבר, מהמתיישבות הראשונות במקום. "אמנה", גיליון 20
- ^ נדב שרגאי, ממשלת ישראל מציגה: יו"ש אין. ירושלים אאוט., ישראל השבוע, ישראל היום, 17.2.23, עמ' 15-14
- ^ יואל יעקובי, חשמונאים בזמן הזה, באתר ערוץ 7, 6 בדצמבר 2007
- ^ אילת כהנא, הלוחמת הירושלמית - ראיון עם יעל בן דב, באתר "מים", 2002