בית טיבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית טיבו
Les Thibault
כריכת המהדורה הראשונה של הספר
כריכת המהדורה הראשונה של הספר
מידע כללי
מאת רוז'ה מרטן די גאר
שפת המקור צרפתית
הוצאה
שנת הוצאה 1939 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002013529, 002013507
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית טיבוצרפתית: Les Thibault) הוא רומן בהמשכים בן שמונה כרכים מאת הסופר הצרפתי רוז'ה מרטן די גאר שנכתב בין השנים 1940-1922. הרומן עוקב אחר חייהם של שני אחים לבית משפחת טיבו, שקיבלו שניהם חינוך קתולי נוקשה במשפחה צרפתית בורגנית, עד לסופה של מלחמת העולם הראשונה. יצירה זו היא שזיכתה את די גאר בפרס נובל לספרות לשנת 1937. הרומן יצא לאור בעברית (1950-1948) בהוצאת הקיבוץ הארצי, בתרגומו של מנשה לוין.[1]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתרחשת בין ראשית המאה העשרים וסוף מלחמת העולם הראשונה. מתוארות בה שתי משפחות צרפתיות מן הבורגנות:

  • משפחת טיבו היא משפחה קתולית. ראש המשפחה, אוסקר טיבו, מנהל את משפחתו בעריצות אך מתוך אהבה. שני בניו, ז'אק ואנטואן, הם הפכים גמורים. האחד הוא רופא והשני סוציאליסט מיליטנטי. הסופר עוקב אחר חייהם בבל אפוק דרך מלחמת העולם הראשונה ועד מותם.
  • משפחת פונטנין היא משפחה פרוטסטנטית. ההורים הם ז'רום ותרז, וילדיהם דניאל וז'ני. ז'רום עוזב את הבית ומותיר את תרז לטפל בילדיהם.

בני המשפחות המוצגות בספר, חיים את כל החוויות האפשריות הכרוכות באמונות ובדעות של תקופתן, והן למעשה דמות דיוקנה של החברה הצרפתית באותה התקופה.

  • כר' א' - "המחברת האפורה" נפתח בפריז 1904. רשויות בית הספר מגלים מחברת המכילה התכתבויות בין שני נערים: ז'אק טיבו הקתולי ודניאל דה פונטיין הפרוטסטנטי. הנערים חוששים שהמחברת תתפרש לא כיאות על ידי בית הספר ונמלטים למרסיי במטרה להגיע לצפון אפריקה באוניה. אביו של ז'אק, אוסקר טיבו, שהוא בורגני קתולי קפדן, שולח בעקבותיהם את בנו הבכור, אנטואן, סטודנט לרפואה, כדי להחזיר את אחיו ז'אק לביתו. לאחר הרפתקאות רבות ומפגש עם משפחתו של דניאל, מצליח אנטואן להחזיר את הבנים לביתם. בעוד דניאל מתקבל בחום בביתו, ז'אק נשלח על ידי אביו למוסד לתיקון עבריינים צעירים, ונאסר עליו ליצור קשר נוסף עם דניאל.
  • כר' ב' - "בית הכלא" - אנטואן מבקר את ז'אק במוסד, ומתרשם קשות מהטיפול באחיו. הוא מצליח לשכנע את אביו להוציא את הנער מהמוסד, ולנסות לחנך אותו בביתו שלו. על אף האיסור של אביו, מתיר אנטואן לז'אק להתראות עם דניאל חברו. ג'ני, אחותו של דניאל, אינה מחבבת את ז'אק, שעסוק מצדו בהרפתקה רומנטית עם מנהלת המשק של ביתם, אך זו חוזרת לביתה באלזס ומותירה את ז'אק שבור לב. דניאל מתאהב בבת דודו שאינה מחזירה לו אהבה.
  • כר' ג' - העונה היפה, (בל אפוק) מתאר את עלילותיהם של שלושת הגיבורים חמש שנים מאוחר יותר ומגולל בעיקר את הרפתקאות הנעורים שלהם, הכוללות בילויים ופרשיות אהבים מגוונות. ז'אק וג'ני מתחילים להדק את הקשר ביניהם, בעוד דניאל הולך בעקבות אביו בענייני נשים.
  • כר' ד' - הייעוץ. העלילה ממשיכה לאחר דילוג על 3 שנים, והשנה היא 1913. לאנטואן יש קליניקה רפואית משגשגת, בעוד שז'אק נעלם בנסיבות מסתוריות. כרך זה מתמקד יותר בעלילות אנטואן, שמאוהב בנערה ממוצא מלזי, העובדת כסוכנת בית אצל אביו, אך זו מאוהבת בז'אק, ומחליטה לאתר את מיקומו.
  • כר' ה' - סורלינה מתמקד בחיפושים אחר ז'אק הנעדר. אנטואן מגלה סיפור בשם "סורלינה" שפורסם בכתב-עת שווייצרי, המתאר עלילה שתואמת את חייו של ז'אק. הוא הולך בעקבות המחבר ואכן מוצא את אחיו, שהפך בינתיים להיות מעורב בפעולות פוליטיות רדיקליות. אנטואן משכנע את ז'אק לחזור לפריז ולהיפרד מאביהם הנוטה למות.
  • כר' ו' - מות האב. מותו האב מתואר בפרוטרוט, אך בסופו של דבר אוסקר טיבו אינו מזהה את בנו ז'אק. בין המסמכים שהותיר האב נמצאו תמונות ומכתבים המעידים על קשר עמוק של האב ואישה אחרת לאחר מות האם. ז'אק משיב את פניה של סוכנת הבית ומקבל מכתב מדניאל, שהתגייס לצבא ומבקש לחדש את קשרי החברות ביניהם.
  • כר' ז' - קיץ 1914. זהו הכרך הארוך ביותר, והוא מתרכז בתקופה שלפני מלחמת העולם ותחילתה. אנטואן טיבו הוא עתה רופא ידוע ומנהל מערכת יחסים עם אישה נשואה. לעומתו, ז'אק אחיו הוא סוציאליסט מושבע, שמבלה את עתותיו במעגלים הרדיקליים פוליטית בז'נבה. הספר מתמקד בעיקר בתיאור הפעילות האקטיבית של הזרמים הסוציאליסטיים והרדיקליים אל מול האפשרות של פריצת המלחמה בין הכוחות החזקים באירופה. דניאל דה פונטיין, שהפך לצייר מבטיח פוגש את ז'אק בפריס בתקווה לחדש את קשריהם הישנים, אך דרכיהם הולכות בכיוונים מנוגדים. ז'אק וג'ני מתאהבים עמוקות, אך בעודם סועדים במסעדה הם הופכים עדים בעל כורחם לרציחתו של מנהיג הסוציאליסטים המתנגדים למלחמה, ז'אן ז'ורס. עתה אין מנוס מהמלחמה, וז'אק, שמתנגד בכל תוקף למלחמה, בורח לשווייץ בניירות מזויפים ומותיר את ג'ני בפריס. בעזרתו של פעיל אחר, (שחלק מהמבקרים מייחסים לו דמיון ללנין, שהתנגד נמרצות להצטרפות למלחמת העולם) הוא מפיץ עלונים ממטוס נגד המלחמה, אך המטוס מתרסק וז'אק נפצע קשות. הוא נתפס כמרגל בוגד על ידי הצרפתים ומוצא להורג.
  • כר' ח' - האפילוג, מתמקד בקורותיו של אנטואן טיבו בשנת 1918, לאחר המלחמה.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרונולוגיה של התפתחות משפחת טיבו משקפת את ההתפתחות הנושאים הסוציאליים והמורליים אל מול הבורגנות הצרפתית מתחילת המאה העשרים ועד מלחמת העולם הראשונה.[2] כריאקציה לאב בורגני ושתלטן, מפנה בנו הצעיר, ז'אק, את עורפו אליו ומגנה את הדת הקתולית, אותה הוא מחליף בסוציאליזם המהפכני. הבן הבכור, לעומתו, מקבל את המורשת של המעמד הבינוני, אך מאבד גם הוא את האמונה בבסיס הדתי. בסופו של דבר, מתים שני האחים במלחמה.

הספר ניחן בכוח אפי עוצמתי, והפרקים הראשונים של הכרך הראשון מוכיחים זאת, כותב המבקר הצרפתי הידוע, רנה לאלו.[3] הספר שופע אירועים שמרתקים את הקורא, מצד אחד, אך אינם שוברים את המסגרת האחידה של העלילה. בתוך כל הסבך העלילתי בולטות שתי דמויות עיקריות: ז'אק ואחיו הבכור אנטואן לבית טיבו. על אף הקשר החזק ביניהם הם מהווים דבר והיפוכו. ז'אק הוא המרדן ואילו אנטואן הוא האח היציב בעל שיווי המשקל. ז'אק כובש את לבו של הקורא בהיותו כן ואמיתי, אידיאליסט לוחם למען אמונתו. הוא מתקומם מילדותו על העוול האוניברסלי ונלחם באויבי השלום. גורלו של ז'אק טיבו קשור בגורלה של אירופה.

אנטואן הוא ריאליסט שמשתדל תחילה ללכת בתלם ולהצליח. יש בו תערובת מעניינת של אנוכיות ומסירות. הוא מכיר במורכבותה של הנפש האנושית הבנויה מהטוב והרע כאחד. הוא אינו מתעלם מפגמיה של החברה הקפיטליסטית, אך אינו מאמין בכוחה של המהפכה לשנות אותה. ברגע מכריע הוא שם קץ לסבלותיו של אביו, על אף שהוא חורג בכך מסמכויותיו של רופא. אך אין מעשהו זה מטריד את מנוחתו; הוא חי בשלום עם שתי הישויות שבו. גיבוריו של הספר נוטלים חלק, כל אחד בדרכו במאורעות התקופה. "בית טיבו" היא יצירה מורכבת מעבודה של רומנטיקן והיסטוריון כאחד.[3]

בזכרונותיו האוטוביוגרפיים מספר די גאר שהושפע מאוד מ"מלחמה ושלום" של טולסטוי והחליט לכתוב כמוהו. לטענתו, ניתן רק ללמוד דברים טובים מכתיבתו של הסופר הרוסי.[4] ואכן אלבר קאמי כינה את די גאר "טולסטוי הצרפתי".

הזכייה בפרס נובל היוקרתי עבור הספר הפתיעה רבים, שכן, לדעתם, די גאר לא הטביע חותם של ממש בספרות הצרפתית. במיוחד נמתחה ביקורת על "בית טיבו" שהוחזק כמיושן הן בתוכנו והן בטכניקה הספרותית שלו. היריעה הרחבה שנפרשה בכרכים הרבים, שאותה מילא די גאר בפרטים ניתוחיים ותיאוריים רבים, היא מעין בבואה של הרומנים במחצית השנייה של המאה ה-19. אף על פי כן, רבים שיבחו את ניתוחי האופי והתיאורים האפיים של די גאר ב"בית טיבו".[5]

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א.ב. יפה, בית טיבו - רומאן חותם תקופה, אורלוגין, כרך 5, 1952, עמ' 209-195.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוז'ה מרטן די גאר, בית טיבו, מצרפתית: מנשה לוין, מרחביה, הקיבוץ הארצי, 8 חלקים ב-5 כר. 1948 - 1950
  2. ^ Les Thibault, Britannica.com
  3. ^ 3.0 3.1 רנה לאלו, "בית טיבו - רומן של דור נבוך", על המשמר, 7 בדצמבר 1951
  4. ^ עדית נוימן, "רוז'ה מרטין די גאר", הבוקר, 19 בספטמבר 1958
  5. ^ אברהם שאנן, מלון הספרות החדשה - ערך "מרטין די גאר, רוז'ה". הוצאת יבנה, 1970.