בית לחם (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית לחם
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי יובל אדלר
הופק בידי סטיב האדסון, דיאנה אלבאום עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט יובל אדלר, עלי ואקד
שחקנים ראשיים צחי הלוי
שאדי מרעי
הייתאם עומארי
מיכל שטמלר
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 9 בינואר 2014 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 99 דקות
שפת הסרט עברית
ערבית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים

6 פרסי אופיר: לסרט, הבמאי, שחקן המשנה, התסריט, העריכה, והליהוק הטובים ביותר.

פרס הסרט הטוב, ימי ונציה, פסטיבל ונציה 2013
www.adoptfilms.com/bethlehem
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית לחם הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של יובל אדלר, יוצר רב תחומי שגם כתב את התסריט. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2013. את התסריט כתבו הבמאי, יובל אדלר, והכתב הוותיק עלי ואקד, לאחר שנים של תחקיר מעמיק.

הסרט מספק הצצה לעולם האפל והמרתק של המודיעין האנושי, בו הדרך הטובה ביותר להפעיל מקור, היא להיות האדם הקרוב ביותר אליו. הוא זכה לשבחים גם מאנשי שטח בשב"כ בזכות אופן ההצגה הריאליסטי של הפרטים והמצבים. הבמאי אדלר הגדיר אותו כסרט לא פוליטי, אלא "סרט פעולה שמראה מה קרה לכמה דמויות בשטחים, ומנסה לעשות את זה הכי טוב ונאמן למציאות. והדגש פה על מראה."[1]

הסרט הושווה על ידי מבקרים שונים לסרט הפלסטיני "עומאר", שעוסק בנושאים דומים.[2] הסרט זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר לשנת 2013 ועוד 5 פרסי אופיר: לבמאי, לעריכה, לתסריט, לשחקן המשנה ולליהוק הטובים ביותר.[3]

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הסרט נמצאת מערכת היחסים המורכבת בין רזי (צחי הלוי), רכז נפת בית לחם בשב"כ לסנפור (שאדי מרעי), אחיו הצעיר של איברהים, מפקד גדודי חללי אל אקצא בעיר. רזי גייס את סנפור כמקור כשהיה בן 15 והשקיע זמן רב בבניית הקשר ביניהם. סנפור, שגדל תמיד בצילו של אחיו, מצא ברזי חבר ודמות אב, מישהו שמאמין בו וסומך עליו. עכשיו, כשהוא בן 17, מנסה סנפור לתמרן בין הדרישות של רזי לבין נאמנותו לאחיו ולממשיכיו. הוא חי חיים כפולים ומשקר לשניהם. כשבשב"כ מגלים את מידת מעורבותו של סנפור בפעילות של אחיו המבוקש, מוצאים רזי וסנפור את עצמם בסיטואציה בלתי אפשרית.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני צאתו להקרנות בבתי הקולנוע, היה הסרט מועמד ל-12 פרסי אופיר (בין היתר לפרס הסרט הטוב ביותר), התקבל לפסטיבל טורונטו ולפסטיבל טליורייד היוקרתיים[4], ונרכש להפצה בארצות הברית.[5] בכורתו העולמית של הסרט התקיימה בפסטיבל ונציה הוותיק וזכתה לביקורות אוהדות. כמו כן, הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ב"ימי ונציה", המסגרת בה הוקרן בפסטיבל.[6] הסרט זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר בספטמבר 2013.[7] כמו כן זכה הסרט בפרסי התסריט, הבימוי והעריכה הטובים ביותר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פבלו אוטין, שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, הוצאת אסיה, 2017, הפרק "בית לחם / שיחה עם יובל אדלר", עמ' 222–255.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]