בית מקס ליבלינג

בית מקס ליבלינג
מידע כללי
סוג	בית מגורים למשפחה אחת
כתובת	רחוב אידלסון 29, תל אביב-יפו
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1936
תאריך פתיחה רשמי	1936
אדריכל	דב כרמי
סגנון אדריכלי	בניין מודרניסטי בסגנון באוהאוס
מידות
קומות	3
קואורדינטות	32°04′24″N 34°46′13″E / 32.0734°N 34.7704°E
	www.lieblinghaus.org

בית מקס וטוני ליבלינג הידוע גם כ"בית ליבלינג", הוא בניין מודרניסטי בסגנון הבינלאומי בעל משמעות אדריכלית בתל אביב, ישראל. הבית ממוקם ברחוב אידלסון 29, תוכנן על ידי האדריכל דב כרמי ונבנה בשנת 1936^[1]^[2].

בבית שוכן כיום מרכז העיר הלבנה, שיתוף פעולה ישראלי גרמני, לקידום וחשיפת תחום האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, בדגש על האדריכלות המודרנית^[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ליבלינג, בן שלוש קומות, נבנה במקור עבור הקבלן מקס ליבלינג ואשתו טוני. בני הזוג עלו לארץ מברלין בשנת 1933 ועברו להתגורר בבית כאשר נחנך^[4]. הזוג התגורר בקומה העליונה, ובנוסף גרו בו גם רופא הילדים פרופ' לודוויג פרדיננד מאייר והגינקולוג פרופ' יוסף (גוסטב) אשרמן.

הבית ממוקם ברחוב אידלסון ושוכן באזור כיכר ביאליק. באזור זה, סביב הכיכר שהייתה בעבר נחשבת למרכז התרבותי של העיר, נבנו בעבר מספר בתים היסטוריים, כמו ביתו של חיים נחמן ביאליק, ובית העיר תל אביב-יפו.

המבנה עצמו תוכנן על ידי האדריכל זוכה פרס ישראל דב כרמי והמהנדס צבי ברק וכולל מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי.

עם מותה של טוני ליבלינג בשנת 1963^[5], בהיותה חשוכת ילדים, היא הורישה את הבניין לעירייה, לשימוש תרבותי-חינוכי^[3]. בצוואתה הורתה ליבלינג להפוך אותו למעון ילדים, בית אבות או מוזיאון. לאחר פטירתה התגוררו בבית אחייניותיו של מקס- רוזה והרופאה סבינה ליבלינג. עברו יותר מ־50 שנים, בהן שימש הבניין למשרדים ולמשפחתון, בין השאר, עד שצוואתה הוגשמה^[6].

בשנת 2003 הכריז ארגון אונסק"ו על אזורי העיר הלבנה בתל אביב כ"אתר מורשת עולמית" ובכך הפך לאתר השישי שהצטרף לחמשת אתרי המודרנה בעולם^[7].

הקמת מרכז העיר הלבנה נעשתה מתוך הכרה בנוף האדריכלי הייחודי של תל אביב, בה נמצאים למעלה מ-4,000 בניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי, המכונה גם "באוהאוס"^[3].

מחוז העיר הלבנה של תל אביב, המיועד להיות אתר מורשת עולמית, הוא האוסף הגדול ביותר בעולם של מבנים בסגנון הבאוהאוס הגרמני^[8].

בשנת 2014 בית מקס וטוני ליבלינג היה אחד מעשרת המבנים המודרניסטים הראשונים שקיבלו מענקי שיקום במסגרת "Keeping It Modern", יוזמה של קרן גטי^[9]^[10].

שיפוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנים רבות סבל הבניין, כמו מבנים רבים נוספים בעיר הלבנה, מפגעי הזמן^[6].

בשנת 2015 מימנה ממשלת גרמניה את שיקום הבית כמוזיאון באוהאוס ממנו ניתן לתכנן ולפקח על שיקום ושימור מבני העיר הלבנה בתל אביב^[11]^[12]. מטרת הבניין המשוחזר היא לשמש כמוזיאון באוהאוס נוסף^[13]^[14].

בקיץ 2017 החלה מלאכת השיפוץ והשימור של הבניין ברחוב אידלסון 29. בשונה מהרוב המכריע של הבניינים לשימור בעיר, לא הרסו בו את כל חללי הפנים אלא שימרו את הקירות הפנימיים בחלקים רבים מהבניין, ונותרה הצבעוניות המקורית והאריחים המקוריים^[4].

במהלך פרויקט השיפוץ שימש הבניין כמודל חי של בניה בסגנון הבינלאומי, באתר בניה שנשאר פתוח עבור הציבור הרחב. במהלך פרויקט השיפוץ התקיימו במקום סדנאות מקצועיות וכן הדגמות של שלבי השימור במסגרת "פתוח לרגל שיפוצים"^[15]. הבניין שופץ בשיתוף עיריית תל אביב וממשלת גרמניה במשך שנתיים בעלות של כ־8 מיליון שקל במימון העירייה, ועוד 12 מיליון שקל שתרמה ממשלת גרמניה^[6].

מאחר שמשרד השיכון הגרמני היה מעורב בפרויקט השיפוץ, הותקנו באתר הבנייה פיגומים חדשניים העומדים בתקינה האירופאית. המחיר שלהם הוא פי 2.5 ממחירם של הפיגומים שנהוג להשתמש בהם בישראל. בגרמניה הפיגומים אלו נמצאים בשימוש כבר 30 שנה, אך בישראל מדובר בבשורה. הפיגומים אינם עשויים ממוטות ברזל ולוחות עץ, אלא מורכבים באופן מודולרי ומדויק מברזל מגלוון ומשטחי עץ מעובד (נגד החלקה) ועם אורך חיים משוער של 30 שנה, לאחר שעברו בקרה בסטנדרט גרמני.

הפיילוט של פרויקט זה עתיד להתפשט לאתרי בנייה בכל רחבי הארץ על מנת לשפר את בטיחות הפועלים^[16].

תהליך השימור ארך כשנתיים. האדריכלית עדה כרמי־מלמד, בתו של דב כרמי וכלת פרס ישראל לאדריכלות, הופקדה על תכנון הבניין מחדש: "אבי בנה הרבה מאוד בתי דירות בתחילת דרכו. זאת הייתה עבודה מול לקוח משתמש אמיתי לכן נשמר קנה המידה האנושי בבניינים האלה"^[6].

כיום מהווה המרכז מוקד לקהילה האורבנית בתל אביב–יפו, ופועל לטיפוח דיאלוג ושיתופיות בתחומי המחקר, ההכשרה המקצועית והידע בתחומי השימור והאדריכלות.

כמו כן בבית ליבלינג מוצגות תערוכות רב תחומיות ומתארחים בו מרצים מתחומים שונים מישראל ומהעולם. הבית מכיל חללי תצוגה, מרחבי עבודה, מעבדת מחקר, בית קפה וגינה אקולוגית ברוח עיר גנים, ומתקיימים בו אירועים שונים, סיורים וסדנאות לציבור הרחב^[3].

שימור המורשת המקורית של הבניין נעשתה גם מבחינת תוכן והתצוגה הקיימת כוללת בין היתר חפצים אישיים שונים שנמצאו בבתיהם של דיירי הבניין המקוריים^[6] "אוצרות" קטנים בצורת מכלי זכוכית לבדיקות שתן, חלקם מתוצרת "פלסטיין" ששימשו את הרופא, ד"ר יוסף (גוסטב) אשרמן, שהפעיל כאן מרפאה במשך שנים. בדירה של בני הזוג ליבלינג שרד כמעט בשלמותו המטבח מטיפוס "פרנקפורט", שהותאם לאקלים הישראלי. זהו מטבח שמבוסס על לימוד מעמיק של תנועות ופעולות בעת בישול ומותאם להן. חלקים מהמטבח, כמו מגירות למשל, שוחזרו באמצעות מדפסת תלת-ממד^[16].

כמו כן נמצא במקום ספר מתכונים של משפחת שויער שגרה בעבר בבניין, והמתכון לשטרודל שלה ייכלל בתפריט בית הקפה במרכז^[6]. בנוסף, הושקה אפליקציית סיור קולי בבניין, שבה ניתן לקבל הסבר על הכרזת אונסקו על תל אביב כעיר לבנה, כמו גם על פרטים שונים בבניין, כמו למשל: הנישות המעוגלות, המבואות, תיבות הדואר, יציקות הטרצו ואף פרטים על חלק מדיירי הבניין^[4].

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית כולל מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי, כמו כניסה מעוצבת הכוללת גם בריכת דגי נוי, חדר מדרגות מהודר ומרפסות שקועות^[3].

הבית יוצא דופן בהיותו הבניין הראשון בישראל שהשתמש במרפסות שקועות-מוארכות, כאדפטציה לחלונות הרצועה (-חלונות המתמשכים כקו אופקי רצוף המשמש כמוטיב במעטפת הבניין וכיוון שהקירות אינם משמשים עוד כקירות נושאים ניתן לפתוח בהם כל פתח רצוי להכניס אור, אוויר ותחושת זרימה לתוך המבנה) של לה קורבוזיה^[2]. הקווים האופקיים מודגשים על ידי המרווחים הצרים בין מעקה הבניין לסככה; בבניין קימות השפעות עיצוביות של הדגשת הסגנון האופקי, כמו גם אפקט מעשי של הקרנת חום השמש הים תיכונית כלפי חוץ. הפרגולה המכוסה בעץ, אלמנט עיצובי הנראה לעיתים קרובות בירושלים, היא נדירה יותר בתל אביב.

במהלך השיפוץ נעשה מאמץ לשמר את סגנונו הייחודי של הבניין. לדברי רבקה כרמי, אדריכלית השיפוץ, הייחוד של הבניין נובע גם מהפרופורציות של חזית הבניין והקשר שלה לרחוב. המרפסות והחלונות הצרים מהווים תיווך בין החוץ לפנים ובידוד בפני רעש ואור.

המחקר שקדם לשיפוץ, וגם תכנונו וביצועו, לרוב בחומרים מסורתיים וטכניקות מסורתיות, נעשו בשיתוף מומחים מגרמניה שהציבו את טובת הבניין כקודמת לשיקולים אחרים. בחלק מהקירות הושארו שכבות הצבע הקודמות וחלקם נצבעו מחדש בצבעים המקוריים של לה קורבוזייה. החלונות, המשקופים והדלתות שוקמו לפרטים, עד לרמת העיניות המתכווננות בדלתות. בשיקום החזית שוּמר הטיח המקורי ככל הניתן והסדקים תוקנו בטכניקה מיוחדת, ולא בהחלפת הטיח כולו^[6].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוט בכניסה לבית מקס וטוני ליבלינג
מקלחת בבית מקס וטוני ליבלינג. במהלך השיפוץ במקום, לא הרסו בו את כל חללי הפנים אלא שימרו את הקירות הפנימיים בחלקים רבים מהבניין, ונותרה הצבעוניות המקורית והאריחים המקוריים.
כיתוב ליד דלת הכניסה שהובילה לדירת משפחת ליבלינג
בית הקפה בקומת הכניסה של הבניין המשוחזר. במהלך השיפוץ נמצא במקום ספר מתכונים של משפחת שויער שגרה בעבר בבניין, והמתכון לשטרודל שלה ייכלל בתפריט בית הקפה
קוביות סוכר כמו של פעם בבית הקפה בקומת הכניסה של הבניין המשוחזר
כיורים בבית מקס וטוני ליבלינג ששימשו בעבר לכביסה
כורסה בסלון בית מקס וטוני ליבלינג
עץ בתוך בית מקס וטוני ליבלינג
בית מקס וטוני ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, בניין מודרניסטי בסגנון באוהאוס בעל משמעות אדריכלית
הספרייה בבית מקס וטוני ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, בניין מודרניסטי בסגנון באוהאוס בעל משמעות אדריכלית
תערוכה המוצגת על הקירות בבית מקס וטוני ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, בניין מודרניסטי בסגנון באוהאוס בעל משמעות אדריכלית
תערוכה המוצגת על הקירות בבית מקס וטוני ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, בניין מודרניסטי בסגנון באוהאוס בעל משמעות אדריכלית
גינה משותפת בחצר בית מקס וטוני ליבלינג
כניסה לבית מקס וטוני ליבלינג, מרכז העיר הלבנה