לדלג לתוכן

בית ספר למטומטמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית ספר למטומטמים
Школа для дураков
עטיפת הספר בהוצאת כרמל
עטיפת הספר בהוצאת כרמל
מידע כללי
מאת סשה סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור רוסית
הוצאה
הוצאה בשפת המקור סָאמִיזְדָאט; ארדיס
מקום הוצאה ברית המועצות; ארצות הברית
תאריך הוצאה 1973; 1976
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת כרמל
תרגום טינו מושקוביץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית ספר למטומטמיםרוסית: Школа для дураков; באנגלית: A School for Fools) הוא רומן מאת הסופר הרוסי-קנדי סשה סוקולוב. הטיוטה הראשונה של הספר נכתבה ברוסית, הושלמה ב-1973[1] והודפסה בהפצה עצמית (סָאמִיזְדָאט). ב-1975 הוגש כתב היד להוצאה האמריקנית לספרות רוסית ארדיס. הספר יצא לאור בארצות הברית ב-1976. בשנת 1977 הוציאה ארדיס את המהדורה האנגלית, בתרגומו של קארל פרופר. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת כרמל בשנת 2022, בתרגומו של טינו מושקוביץ.[2]

עלילת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרומן אין עלילה ליניארית. הוא מתאר אירועים המסופרים על ידי הדמות הראשית. הגיבור הוא תלמיד הסובל מהפרעת זהות דיסוציאטיבית ומתפיסת זמן לא ליניארית, שלדעתו ירש מסבתו. הוא נמצא בדיון מתמיד עם "האני האחר" שלו, ומתקשה להבחין בין "אתמול", "היום" ו"מחר".

הוא לומד בבית ספר לילדים מיוחדים, בכיתה שבה מלמד המורה האהוב עליו, הגאוגרף פאבל פטרוביץ' נורווגוב, שהמְספר-גיבור מכנה אותו גם סול פטרוביץ'. הוא גם מאוהב במורָה ששמה וטה. תיאור חייהם וחייהן של כמה דמויות משניות אחרות מדגיש את המציאות של המשטר הסובייטי הדכאני.

לאחר סיום הלימודים עובר הגיבור לעבוד בעבודות שונות, מ"השחזת עפרונות" ועד ניצוח על תזמורת. העלילה מסתיימת בפתאומיות כאשר למְספר נגמר הנייר.

לאחר פרסום הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפגנג קסאק תיאר את הספר כ"יצירה הסוריאליסטית ביותר של הספרות הרוסית המודרנית".[3]

מיכאיל ברג הדגיש את חשיבותה של השקפת העולם הנוצרית ביצירה, וציין כי השפה הייחודית והמוזרויות הקומפוזיציוניות של הספר הן נכס יוצא דופן שמקורו במוזרויותיו של הגיבור.[4]

מארק ליפובצקי ציין כי בית ספר למטומטמים מתכתב ישירות עם המסורת הספרותית של ולדימיר נבוקוב, ופורץ את הדרך לתופעות החשובות והמעניינות ביותר של הפרוזה הרוסית של המאה ה-21, כולל יצירות של אלכסנדר גולדשטיין, דניס אוסוקין, ניקולאי קונוב, אנדרו לבקין, אלכסנדר איליאנן, סטניסלב לבובסקי ואחרים.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Дмитрий Волчек, Беседа с Сашей Соколовым, Радио Свобода, ‏4 באוגוסט 2003
  2. ^ בית ספר למטומטמים - כרמל ספרים, באתר כרמל ספרים, ‏3 ביוני 2022
  3. ^ Казак, Вольфганг (1996). Лексикон русской литературы XX века [Lexicon of Russian literature of the XX century] (ברוסית). M.: РИК «Культура». pp. 392–393. ISBN 5-8334-0019-8.
  4. ^ Berg, Mikhail (1985). "Новый жанр (читатель и писатель)" [New genre (reader and writer)]. А—Я: Литературное издание (ברוסית) (1): 6.
  5. ^ Lipovetsky, Mark (2014). "«Ардис» и современная русская литература: тридцать лет спустя" ["Ardis" and modern Russian literature: thirty years later]. Новое литературное обозрение (ברוסית) (125).