בית קברות לחיות (סרט, 1989)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית קברות לחיות
Pet Sematary
מבוסס על "בית כברות לחיות שעשועים" מאת סטיבן קינג
בימוי מארי למברט עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ריצ'רד פ. רובינשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סטיבן קינג עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דניאל פ. הנלי
מייק היל
שחקנים ראשיים מיקו היוז (Gage Creed)
דניס קרוסבי
בלייז ברדהל
סטיבן קינג
קאבי רז
בראד גרינקוויסט
דייל מידקיף
פרד וין
סוזן בלונמרט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אליוט גולדנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום פיטר סטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה סרטי פרמאונט
חברה מפיצה סרטי פרמאונט
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 באפריל 1989
משך הקרנה 103 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט אימה
תקציב 11.5 מיליון דולר[1]
הכנסות 57.5 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו petsematary
פרסים מועמד לפרס סטורן
מועמד לפרס ראזי
סרט הבא בית קברות לחיות 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית קברות לחיות (באנגלית: Pet Sematary) הוא עיבוד קולנועי לסרט אימה אמריקאי משנת 1989 של רומן מאת סטיבן קינג באותו השם. בסרט, אותו כתב סטיבן קינג וביימה מרי למברט, מככבים דייל מידקיף כלואיס קריד, דניס קרוסבי כרייצ'ל קריד, בלייז ברדהל כאלי קריד, מיקו הוג'ס כגייג' קריד, ופרד גווין כג'אד קרנדל. אנדרו יובטסק לוהק לגלם את התפקיד של זלדה. לקינג יש בסרט הופעת קמאו ככומר.

סרט ההמשך, "בית קברות לחיות 2", הופץ אך לא הצליח לשחזר את ההצלחה (הן הכלכלית והן הביקורתית) של הסרט המקורי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קריד - האב לואיס (דייל מידקיף), רייצ'ל (דניס קרוסבי), ושני ילדיהם הקטנים אלי (בלייז ברדהל) וגייג' (מיקו הוג'ס) - עוברים משיקגו (אילינוי) אל לאדלאו (מיין), שם הם מתיידדים עם השכן הקשיש ג'אד קרנדל (פרד גווין), המתגורר ממולם, מעברו השני של כביש מהיר. ג'אד לוקח אותם לבית קברות לחיות מחמד, שנמצא במקום מבודד ונסתר מאחורי ביתם החדש. במהלך עבודתו באוניברסיטת מיין, שם עובד לואיס כרופא, הוא פוגש בסטודנט ויקטור פסקאו (בראד גרינקוויסט), המובא אליו עם פציעות קשות מתאונת דרכים. ויקטור מזהיר את לואיס מבית הקברות לחיות לפני שהוא מת, ואף קורא ללואיס בשמו, למרות העובדה שהם מעולם לא נפגשו בעבר קודם לכן. לאחר מותו, ויקטור מגיע אל לואיס בחלום, ומזהיר אותו מהסכנות הטמונות בבית הקברות לחיות.

במהלך חג ההודיה, רייצ'ל לוקחת את ילדיה אל בית הוריה שבשיקגו, ולואיס נשאר לבדו. כאשר צ'רץ', החתול של אלי נדרס ומת על הכביש המהיר, ג'אד לוקח את לואיס אל מעבר לבית הקברות לחיות ומנחה אותו היכן לקבור את צ'רץ'. כאשר לואיס חוזר לביתו, הוא מגלה שצ'רץ' חזר לחיים, אם כי התנהגותו כעת פראית הרבה יותר. זמן מה לאחר מכן, גייג' נהרג מפגיעת משאית לאורך אותו כביש מהיר. כאשר לואיס שואל את ג'אד אם אי פעם נקברו גם בני האדם בבית הקברות בו קבר את צ'רץ', ג'אד מספר לו סיפור על חבר בשם ביל בייטרמן (צ'אק קורטני) שקבר שם את בנו טימי (פיטר סטדר). טימי חזר לחיים, אך היה שונה. כאשר ג'אד ואחרים הבינו את הסכנה שטימי מהווה עבור תושבי העיר, הם שרפו את בית משפחת בייטרמן על מנת להרוג את טימי. ביל, שסירב לצאת מהבית, נספה אף הוא בשריפה.

רייצ'ל נוסעת שוב לשיקגו, להתנחם בביתה הוריה, ולוקחת איתה את אלי, בזמן שלואיס נשאר שוב לבדו בבית. למרות אזהרותיהם של ג'אד ושל ויקטור, לואיס מוציא את גופתו של גייג' מקברה, וקובר אותו שוב בסמוך לבית הקברות לחיות. ויקטור מופיע בפני רייצ'ל, ומזהיר אותה שלואיס עומד לעשות משהו נוראי. רייצ'ל מנסה ליצור איתו קשר, אך לא מצליחה. היא יוצרת קשר עם ג'אד, ומבקשת ממנו להודיע לואיס שהיא חוזרת הביתה. באותו הלילה, גייג' חוזר הביתה וגונב אזמל מהתיק של אביו. הוא מתגנב לביתו של ג'אד והורג אותו. רייצ'ל חוזרת הביתה ונכנסת לביתו של ג'אד, שם היא רואה את גייג'. היא מתקרבת אליו על מנת לחבק את בנה, והוא תוקף אותה.

לואיס מתעורר משנתו, ומבחין בעקבות נעליו של גייג' בבית. הוא מגלה שאזמלו חסר, ומקבל שיחת טלפון מגייג', שאומר לו שהוא נמצא בביתו של ג'אד, ואחרי ש"שיחק" עם ג'אד ועם רייצ'ל, הוא רוצה לשחק גם עם אביו. לואיס ממלא שני מזרקים במורפיום ויוצא לביתו של ג'אד. בדרכו, הוא נתקל בצ'רץ' שתוקף אותו, ולואיס הורג את החתול באמצעות הזרקת מורפיום. בביתו של ג'אד, לואיס מגלה את גופתם של ג'אד ורייצ'ל, ומיד לאחר מכן הוא מותקף על ידי גייג'. לאחר קרב קצר בין השניים, לואיס מזריק מורפיום גם לגייג', והוא מת. לואיס מצית את הבית, ומשאיר אותו להישרף בעודו נושא על ידיו את גופתה של רייצ'ל. למרות התעקשותו המתמשכת של ויקטור, לואיס - מוכה היגון עד כדי טירוף - סבור כי אם יקבור כעת את ר'ייצל על מנת להחזיר אותה, אז זה "יעבוד הפעם".

באותו הלילה, רייצ'ל חוזרת הביתה והיא ולואיס מתנשקים. בעודם מתנשקים, מבלי שלואיס שם לב, רייצ'ל לוקחת לידה סכין גדול המונח על השולחן ותוקפת את לואיס. הסרט מסתיים על רקע קול צעקה גדולה של לואיס, ואינו חושף את גורלו.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/נית שם הדמות אודות הדמות
דייל מידקיף לואיס קריד רופא בבית-ספר תיכון
פרד גווין ג'אד קרנדל שכנם של משפחת קריד
דניס קרוסבי רייצ'ל קריד אשתו של לואיס
מיקו הוג'ס גייג' קריד בנם הצעיר של לואיס ורייצ'ל
בלייז ברדהל אלי קריד בתם הבכורה של לואיס ורייצ'ל
בראד גרינקוויסט ויקטור פסקאו תלמיד תיכון שנהרג בתאונת דרכים
מייקל לומברד אירווין גולדמן אביה של רייצ'ל
סוזן בלונמרט מיסי דנגרידג' מנהלת משק הבית של משפחת קריד
מרי קלארק מרסי צ'רלטון
קאבי רז סטיב מסטרטון
מרי לואיס וילסון דורי גולדמן אימה של רייצ'ל
אנדרו יובטסק זלדה אחותה של רייצ'ל
ליסה סטטופולוס גב' קרנדל אימו של ג'אד
סטיבן קינג כומר
צ'אק קורטני ביל בייטרמן אבא של טימי
פיטר סטדר טימי בייטרמן בנו של ביל

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות ההסרטה נמכרו לג'ורג' א' רומרו בשנת 1984 תמורת 10,000 דולר. קודם לכן סטיבן קינג דחה מספר הצעות אחרות לעיבוד קולנועי.[2] רומרו בסופו של דבר נאלץ לפרוש מההפקה, שכן הוא היה עסוק עם פרויקט אחר בשם "Monkey Shines".‏[3] "בית קברות לחיות" צולם במיין, לרבות בית הקברות "Mount Hope Cemetery", לבקשתו של קינג.[4]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של הסרט נכתבה על ידי אליוט גולדנטל.[5] הסרט כולל שני שירים של הראמונס, אחת מהלהקות האהובות על סטיבן קינג; השיר "Sheena Is a Punk Rocker" מופיע באחת הסצנות של הסרט, ואילו השיר "Pet Sematary", אשר נכתב עבור הסרט, נשמע על רקע כתוביות הסיום של הסרט.[6][7] השיר "Pet Sematary" הפך לאחד מהלהיטים המצליחים ביותר של הראמונס במצעדי הפזמונים, והגיע עד למקום הרביעי במצעד בילבורד של שירי רוק מודרניים, וזאת למרות היותו "מושמץ על ידי המעריצים השרופים של הלהקה".[8]

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוס אנג'לס טיימס כתב כי על אף הביקורות, הסרט "פתח ברמות של שובר קופות".[9] הסרט הכניס 57,000,000 דולר בצפון אמריקה.[10] בשנת 1989 הסרט הופץ על ידי סרטי פרמאונט על גבי קלטות וידאו לצפייה ביתית, והסרט הפך לרב-מכר.[11] בשנת 2006 שחררה פרמאונט את הסרט בפורמט DVD, ובשנת 2012 בפורמט Blu-ray.‏[12]

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי Rotten Tomatoes, אתר לריכוז ביקורות, 43% מתוך 23 מבקרים העניקו לסרט ביקורת חיובית; הדירוג הממוצע היה ציון של 5.2 מתוך 10.‏[13] וראייטי כינה את הסרט "חיקוי של סרט זומבים אשר הוקהה על ידי מנטליות של סרט ריטוש".[14] וינסנט קנבי מהניו יורק טיימס כתב כי "יש [בסרט] כמה רגעי אימה אפקטיביים", אך הסרט "נכשל, בעיקר משום שהוא לא סומך על הקהל לעשות את העבודה".[15] מבקר הלוס אנג'לס טיימס קווין תומאס כתב כי "למברט הולכת על מראות חזקים וברורים, ולא עוצרת לרגע לשאול אם יש בהם חוסר אמינות או היעדר מוטיבציה".[16] ריצ'רד הרינגטון (וושינגטון פוסט) כינה את הסרט "תפל, קלישאי, זול".[17] הרינגטון ביקר את מעשיו של גייג' כמטרידים ואת השיא של הסרט כמכוער וכושל.[17] אתר האינטרנט Bloody Disgusting המסקר סרטי אימה דירג את הסרט ב-4 וחצי מתוך 5 כוכבים, וכתב כי "העלילה לבדה יכולה להחזיק סרט מפחיד, אבל על ידי הזרקת אווירה מעולה, משחק מיומן וסצנות סיוטיות בדרך כלל, 'בית קברות לחיות' הוא סרט אימה יעיל באמת ובהחלט שווה את המחיר של כניסה".[18] באתר האינטרנט Dread Central, העניק סטיב ברטון 4 מתוך 5 כוכבים וכינה את הסרט אחד מהעיבודים הקולנועיים הטובים ביותר של סטיבן קינג;[19] ג'ייסון ג'נקינס דרג את הסרט עם 3.5 מתוך 5 כוכבים, וכינה אותו "אחד מעיבודי קינג הטובים ביותר של התקופה".[12]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט המשך, "בית קברות לחיות 2", שוחרר בשנת 1992. סרט תיעודי בשם "Unearthed & Untold: The Path to Pet Sematary" הוקרן בהקרנת בכורה בספטמבר 2014.‏[20] בשנת 2011 נפוצו שמועות אודות רימייק לסרט.[21] בתחילת אפריל 2019 יצא לאקרנים הרימייק "בית קברות לחיות" בבימוי קווין קולש ודניס וידמאייר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Pet Sematary". The Numbers. נבדק ב-2015-02-07.
  2. ^ Harmetz, Aljean (1984-06-08). "'PET' FILM RIGHTS SOLD". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2015-02-07.
  3. ^ Wixson, Heather (2013-08-15). "Flashback Weekend 2013: George A. Romero Panel Highlights – Part One". Dread Central. נבדק ב-2015-02-07.
  4. ^ Scee, Trudy Irene (2012). The Mount Hope Cemetery of Bangor, Maine: The Complete History. The History Press. pp. 203–204. ISBN 9781609493370.
  5. ^ Allmusic ((( Pet Sematary > Overview )))
  6. ^ Mason, Stewart. "Pet Sematary". Allmusic. נבדק ב-2011-06-02.
  7. ^ MattFini's Halloween Top 10 Lists: Most Memorable End Credit Songs
  8. ^ Eduardo Rivadavia (1989-05-23). "Brain Drain - The Ramones | Songs, Reviews, Credits, Awards". AllMusic. נבדק ב-2014-03-16.
  9. ^ Easton, Nina J. (1989-04-25). "'Pet Sematary' Buries the Competition". Los Angeles Times. נבדק ב-2015-02-07.
  10. ^ "Pet Sematary". Box Office Mojo. נבדק ב-2015-02-07.
  11. ^ "Top Videos". The Pittsburgh Press. 1989-11-22. p. B7.
  12. ^ 1 2 Jenkins, Jason (2012-11-16). "Pet Sematary (Blu-ray)". Dread Central. נבדק ב-2015-02-07.
  13. ^ "Pet Sematary (1989)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2015-02-07.
  14. ^ "Review: 'Pet Sematary'". Variety. 1989. נבדק ב-2015-02-07.
  15. ^ Canby, Vincent (1989-04-22). "Pet Sematary (1989)". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2015-02-07.
  16. ^ Thomas, Kevin (1989-04-24). "Movie Reviews : A Chilling Vision in 'Pet Sematary'". Los Angeles Times. נבדק ב-2015-02-07.
  17. ^ 1 2 Harrington, Richard (1989-04-22). "'Pet Sematary' (R)". The Washington Post. נבדק ב-2015-02-07.
  18. ^ "Pet Sematary". Bloody Disgusting. 2004-10-22. נבדק ב-2015-02-07.
  19. ^ Barton, Steve (2006-09-13). "Pet Sematary: Special Collector's Edition (DVD)". Dread Central. נבדק ב-2015-02-07.
  20. ^ Condit, Jon (2014-09-07). "Unearthed & Untold: The Path to Pet Sematary Set to Premiere with the Original Film". Dread Central. נבדק ב-2015-02-07.
  21. ^ Zeitchik, Steven (2011-02-02). "'Pet Sematary' looks to rise again". Los Angeles Times. נבדק ב-2015-02-07.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בית_קברות_לחיות_(סרט,_1989)&oldid=37932735"