בלאף פורט
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה | דרום-מזרח יוטה, ארצות הברית |
|
www | |
בלאף פורט היא התיישבות קטנה ומגודרת מהמאה ה-19 בדרום מזרח מדינת יוטה שבארצות הברית, אזור שהיה בלתי מיושב עד לאותה עת. ההתיישבות במקום התקיימה בסופו של מסע ארוך מאד ומייגע שנקרא בדברי ימי ארצות הברית "המסע של סן חואן" (אנ'), על שם המינזר שאליו השתייכו. המסלול שעברו החלוצים הללו בדרכם להקים את ההתיישבות, נקרא בדברי ימי ארצות הברית כ"דרך הנִקְבָּה בסלע" (אנ'). המסע והדרך, מהווים חלק בלתי נפרד ממעשה ההתיישבות בבלאף פורט. "הנקבה בסלע" עצמה, הוכרזה בשנת 1975 כאתר היסטורי רשמי מטעם משרד הפנים האמריקאי ושירות הפארקים הלאומיים הכפוף לו[1].
המסע והדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך החורף של 1879-1880 נענו 70 משפחות מורמוניות לקריאת ראש כנסייתם בריגהאם יאנג, להקים יישוב ממזרח לנהר הקולורדו[2], באזור נקודת ארבע הפינות - הנקודה היחידה בארצות הברית (אז כהיום) שבה קיים מפגש גבולות של ארבע מדינות: יוטה, אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו. תחילה, יצאה משלחת חלוץ, ללא כרכרות, כדי לאתר את השטח המתאים להתיישבות, והם אתרו קרקע חקלאית טובה בעיירה בלאף (אנ'), יוטה דהיום[3]. הקהילה כולה יצאה בנובמבר 1879 מהעיירה סידר סיטי שביוטה, והגיעו למחוז חפצם באפריל 1880 לאחר מסע בן חצי שנה בו עברו כ-360 קילומטר מייגעים וקשים במיוחד, של מעבר בדרכים לא דרכים ובשטחים שנחשבו עד לאותו מסע כבלתי עבירים לכרכרות.[1][4]. הקבוצה מנתה למעלה מ-250 גברים, נשים וילדים, 83 כרכרות, ויותר מאלף ראשי בעלי חיים[1].
מנקודת יציאתם בסידר סיטי ועד העיירה האחרונה המיושבת במדינת יוטה לכיוון מזרח - אסקלנטה (אנ'), מרחק של כ-10 קילומטרים, הם נעו על דרכים סלולות רגילות (במונחי העת ההיא). משם ואילך הם נתקלו באזור של צוקים תלולים בלתי עבירים. או אז הם נאלצו לפרוץ לעצמם דרכים תוך הסתייעות בפיצוצים, חציבות והכשרת דרך לכרכרות. גולת כותרת המסע הייתה פריצת ה"נקבה בסלע". זו הייתה במקור העתק גאולוגי בשפת הבִּתְּרוֹן (אנ'), בגובה יחסי אנכי של כ-330 מטר מעל נהר הקולורדו ובמרחק של כ-1,200מטר משם, עם שיפוע של 45 מעלות. החלוצים בצעו קידוחים ופיצוצים כדי להגדיל את הנקבה הטבעית בסלע, ולמתן את המדרון לדרגה של 25°.
אחרי שבועיים של עבודה הם ניסו להוריד את הסוסים שלהם לנהר. ניסיונות נוספים נדחו לאחר ש-9 בעלי חיים אבדו בניסיון הראשון[1]. הם חצבו מדרגות לתוך הסלע המוצק כדי להקל על הסוסים והבקר שלהם לתמרן. מדרגות הסלע היו החלק האחרון של השביל שהוביל אל שפת הנהר[2]. כדי להוריד את העגלות שלהם, הם פנו לבנות דָאגְוֶוי[א] תוך שימוש בפיצוצים וקידוחים. בסך הכל העבודה על הכשרת הנקבה לירידת כל המשלחת נמשכה 6 שבועות. ביום 26 ינואר 1880 החלו אנשי המשלחת עם הכרכרות, ובעלי החיים לרדת במדרון התלול. העגלות ירדו עם בלמים נעולים וכ-10-20 איש אוחזים בחבלים כדי להאט את הירידה[1]. את נהר הקולורדו הם חצו במעבורת שהפעיל חלוץ בשם צ'ארלס הול[ב], עליה עברו 2 כרכרות בכל סבב. כאמור, באפריל 1880 הגיעו לאתר שהחלו ליישב - בלאף פורט!
בלאף פורט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשימה שהוטלה על המתיישבים מטעמו של מנהיגם, בריגהאם יאנג, הייתה לעשות שלום עם ילידי אומת הנוואחו באזור, ולהמיר את דתם לנצרות ולהרחיב בכך את "ממלכת ציון המורמונית"(אנ')[5]. יש מעט מאד מקורות על חיי היומיום של המתיישבים, אך ניתן להתרשם מכתבה שנכתבה עליהם והתפרסמה ב"הארפר'ס ויקלי" ב-9 דצמבר 1893 וכדלקמן:
"האם אפשר בכל מקום פורה ביוטה, לא משנה כמה רחוק מהציוויליזציה, (ש)לא למצוא קהילה משגשגת של מורמונים? זה אולי היה כך לפני 79' (1879), אבל עכשיו אנחנו מוצאים הרבה יישובים מעניינים. האחד, כפר ערוך בקפידה, שנבנה על הקרקעות התחתונות של נהר סן חואן והצוקים, ונקרא בצדק בלאף סיטי. אני לא יכול לדמיין דוגמה טובה יותר למפעל מורמוני, ממאתיים האנשים האלה, עם עושר הבקר והסוסים שלהם, עוזבים בתים טובים ומתמודדים עם הסכנות והקשיים של מדינה לא ידועה"[6].
בפינת המתחם, בצמוד למפגש בין שתי הגדרות, הקימו המתיישבים עמדת מסחר שיתופית[7]. הקואופרטיב מכר סחורות ואספקה לאנשי ההתיישבות וסחר עם הנוואחו. ג'וזף א' לימן מונה לאיש מכירות. עד מהרה החלה החנות להכריז על דיבידנדים. החלוצים קנו צמר מבני הנוואחו, עורות ושמיכות והעבירו את הסחורה הזו לדורנגו, קולורדו (אנ') למכירה. בנסיעה חזרה מדורנגו, הם הביאו מטענים אחרים שנמכרו בבלאף פורט, ובכך הפיקו רווח נאה. הרווחים מהקו-אופ סיפקו אמצעים לחלוצים להישאר במקום ולעזור להתחיל בעסקי הבקר המשגשגים שנים מאוחר יותר[8].
בעת הקמת ההתיישבות, היו בבלאף פורט 258 בני אדם: 43 גברים מעל גל 19, 29 נשים מעל גיל זה, 120 נערות/ים מתחת לגיל 19, לרבות ילדות/ים ותינוקות. הם התגוררו ב-66 בקתות, היו ברשותם 83 כרכרות, כ-200 ראשי בקר ועוד כ-1,800 בעלי חיים אחרים[9].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hole in the Rock Expedition - אתר הממחיש (בין השאר) בציור, את ירידת הכרכרות דרך "הנקבה".
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dugway - דרך הצמודה למצוק הר, אשר נבנית חומר החצוב מהמצוק עצמו.
- ^ על שמו של צ'ארלס הול קרויה המעבורת דהיום באגם פאוול, בגבול בין יוטה לאריזונה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 National Register of Historic Olace Inventory - Nomination Form: Hole in the Rock, Glen Canyon National Recreation Area, U.S. National Park Service, September 9-November 3, 1975
- ^ 1 2 Alex Anthony, Northern Arizona University, Hole-in-the-Rock, Intermountains Histories, Jun 9, 2017
- ^ The San Juan Mission, HMdb.org - The Historical Marker Database
- ^ Lamont Crabtree, Hole in the Rock Trail, Hole in the Rock Foundation - Bluff Fort Visitor Center
- ^ Richard Markosian, Short History of Bluff, Utah, Utah Stories, January 3, 2011
- ^ Remington W. Lane, From THE Past, Hole in the Rock Foundation Bluff Fort Visitor Center
- ^ Lamont Crabtree, Early Settlers, Hole in the Rock Foundation - Bluff Fort Visitor Center, 2005
- ^ Bluff Fort Historic Site, Bluff Utha
- ^ Bluff Fort Historic Site (a brochure) - Hole in the Rock Pioneers by the Numbers